טראומה בילדים

טראומה היא מאורע מפחיד, מסוכן, אלים או כזה הנתפס כאיום לחיים ולשלמות הפיסית שלנו - או בעקיפין, כאשר אנו עדים לאיום כזה על אדם אחר. ילדים חשופים לטראומה כמו מבוגרים, גם ילדים צעירים מאוד כתינוקות ופעוטות. הרעיון שתינוקות לא מבינים או שוכחים אינו נכון, כמובן; הצעירים ביותר פשוט מגיבים באופן שונה, והתגובות שונות כי הם לא יכולים עדיין לתאר ולעבד את החוויה הקשה במילים. היא נשארת לעיתים ברמה של תחושה פיזית. בנוסף לכך, חשוב להבין שתחושת הבטחון של הילד נשענת על עולם המבוגרים משום שאין לו עדיין הכלים והחוסן הפנימיים להגן על עצמו. כאשר העולם נחווה כמסוכן, פוגעני, או אפילו ככזה שבו אפילו המבוגר אינו מסוגל להגן עליו – הילד חווה טראומה.

כאשר ילד חווה טראומה, היא עלולה לעורר באופן מיידי תגובות פיסיות ורגשיות מאוד חזקות (תגובה לדחק חמור, ACUTE STRESS REACTION) כמו פחד עצום וחרדה, תחושת חוסר אונים, דפיקות לב, בכי, הזעה ורעד, תחושת מחנק וקושי לנשום, בחילה והקאה, איבוד שליטה על סוגרים ועוד. תחושות אלו חולפות די מהר לאחר שהאירוע הטראומטי מסתיים.

חלק מהילדים שחוו אירוע טראומטי מפתחים תסמינים שנשארים גם כשהאירוע חלף ובמקרים חמורים עלולה להתפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית ( POST TRAUMATICSTRESS DISORDER). הפרעה זו מתבטאת במגוון תגובות מתמשכות כמו אי שקט פיזי ורגשי, תחושות של דכאון וחרדה, קושי בוויסות, קושי ביצירת קשרים, תוקפנות, איבוד של מיומנויות שכבר נרכשו כמו שליטה על סוגרים, קשיים בקשב וריכוז וירידה בלימודים, סיוטי לילה וקושי בשינה, קשיי אכילה , כאבים ללא הסבר רפואי. ילדים קצת יותר גדולים יכולים להגיב גם בהתנהגויות שמסכנות אותם כמו שימוש בסמים ואלכוהול, או בהתנהגויות מיניות לא מותאמות. לעיתים אלו התנהגויות שמרמזות בדרך כלשהיא על הטראומה שחוו.

כמבוגרים חשוב לנו מאוד לשמור על הילדים שלנו מכל רע. אבל דברים רעים אכן קורים – ואין לנו יכולת למנוע זאת באופן מוחלט. אין לנו שליטה מלאה על דברים חיצוניים כמו אסונות טבע, תאונות דרכים, מלחמות וטרור. ואפילו לא על דברים שקורים בבית כמו אלימות של בן משפחה, פגיעה פיזית או מינית במשפחה או מחוצה לה, מוות של קרוב משפחה אהוב, או מחלה. לפעמים גם טיפול רפואי נחווה על ידי ילד כטראומטי אם היה מכאיב, אם גרר מתח רב, ואם היה לא מספיק רגיש.

חוויות טראומטיות מתמשכות בילדות יוצרות פגיעה גם ברמה של מערכת העצבים, וחוסר בטיפול נכון עלול לגרום בהמשך להתפתחות של התנהגויות מסוכנות פיזית כמו עישון, הפרעות אכילה, שימוש בסמים ועוד. המחקר מראה שאנשים שסבלו מטראומה, במיוחד בילדות, חשופים יותר למחלות פיסיות כמו סוכרת, מחלות לב, נזקקים יותר לשירותי רפואה שונים, ומתים בגיל צעיר יותר. הם משתמשים יותר בשירותי בריאות נפש, מתקשים ביצירת קשרים ובהתמדה בעבודה.

לא כל הילדים מגיבים בהפרעה לטראומה. יש גורמים שונים שיכולים להשפיע על ההתמודדות עם טראומה ולהגן עליהם מההשלכות שלה. חלק מהגורמים הם העוצמה של הטראומה, משך הטראומה, האם היו טראומות בעבר, והתמיכה של המשפחה והקהילה שיכולים לשכך את ההשפעה של הטראומה.

אז מה עושים? איך עוזרים?

כשמשהו רע, קשה וכואב קורה, ואנחנו מרגישים ומבינים שהילד עבר חוויה קשה – חשובה מאוד התגובה שלנו ההורים. חשוב קודם כל להרגיע ולשדר שליטה במצב ככל שניתן: לחבק ולהתרחק מהמקום וגורם האיום במידת האפשר, והחזרת הביטחון המיידי הבסיסי. זה אומר מצד אחד להמשיך ככל הניתן בשגרה הרגילה, אבל עם ההכרה בכך שכן – זה קשה, עצוב וכואב, זה מפחיד, אבל אני כאן אתך ואנחנו נתמודד ביחד.

חשוב מאוד לדבר על מה שקרה. הילד צריך לקבל מילים שיעזרו לו לעבד את החוויה. צריך להסביר את המצב, באופן פשוט, קונקרטי, במילים שמתאימות להבנה ולגיל של הילד. בילדים אם הילד מאוד צעיר, אפשר לעשות זאת בעזרת משחק – מה שקרה קורה לדובי, לבובה, או לציור שנצייר אתו, כשהדגש הוא על כך שזה קרה וזה קשה - אבל מתגברים ואפשר להיעזר.

לפעמים ההורים עצמם עברו טראומה יחד עם הילד, או מתקשים לעזור בגלל קושי שלהם, או בגלל עוצמת הטראומה שלו. כשהמצב אינו משתפר בעצמו, ועם התמיכה המשפחתית – יש מקום וחשוב לפנות לעזרה מקצועית, כדי למנוע החמרה של המצב ולחזור למסלול ההתפתחות התקין.
הטיפול הפסיכולוגי בילדים שחוו טראומה כלשהי ומתקשים להתמודד נעזר בטכניקות שונות של עיבוד, הרגעה ומנגנוני התמודדות שונים, המותאמים לגיל של הילד, ליכולותיו ולאישיותו, ואולי הכי חשוב - עוזר גם להורים לעזור לילד בהתמודדות.