ויסות רגשי היא סדרה של מיומנויות הקשורות זו בזו המאפשרות ליחידים לתפוס, להבין, להשתמש ולווסת אירועים רגשיים בצורה יעילה ומסתגלת. היא מצריכה יכולות כמו להבחין, להעריך ולהביע רגשות בצורה מדויקת, להבין רגשות ומידע רגשי ולווסת תגובות רגשיות לצורך התפתחות אינטלקטואלית.

המחקר כיום התרחק מהרעיון שוויסות רגשי מערב שלילה של רגשות, שליטה ברגשות, או צמצום של רגשות שליליים. במקום זאת, מודלים מבוססי אסטרטגיות של וויסות רגשי טוענים כי וויסות רגשי אדפטיבי הוא לאפשר יותר לרגש שלילי להיות ולחלוף באופן טבעי.

לרגשות תפקיד חשוב, הם מסמנים לנו שמשהו נעים/לא נעים קרה ומעודדים אותנו לפעול בהתאם.

אצל ילדים היכולת לוויסות רגשות עדיין לא מפותחת כמו אצל מתבגרים ומבוגרים ולכן עלינו לסייע להם ללמוד להכיר את העולם הרגשי שלהם ולקבל אותו. ילדים צריכים ללמוד שרגשות הם טבעיים וחשובים ויש להתייחס אליהם, לא להתעלם מהם או להדחיק ולבטל אותם.

קושי בוויסות רגשי אצל ילדים (כמו אצל מתבגרים ומבוגרים) יכול להתבטא בקושי לשתף ולדבר על חוויה רגשית, מופנמות והסתגרות כשרגש חזק עולה. כמו כן, קושי בוויסות רגשי יכול לבוא לידי ביטוי בהתפרצויות, עוצמה רגשית גבוהה לגירויים 'קטנים' וקושי להגיב בצורה מועילה לסיטואציה.

מאחר וחלק גדול מהיכולת לוויסות רגשי קשורה במודעות לרגשות, אנו ממליצים להורים להתחיל לדבר עם הילדים בשיח רגשי (לא רק מה ואיך היה היום אלא מה הרגשת כש...). חשוב לקבל את הרגש של הילד ולהיות איתו ברגש מבלי להסיח את הדעת או לפתור לו את הבעיה/ הקושי. במידה ועדיין מרגישים שצריכים סיוע, מומלץ לפנות להדרכת הורים ולהיעזר באיש מקצוע מתחום בריאות הנפש ולעבור את הדרך ביחד. כמו כן, מחקרים רבים מהשנים האחרונים מצביעים על כך שתרגול קשיבות- Mindfilness ביומיום משפר באופן משמעותי את היכולת לוויסות רגשי גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים! ניתן למצוא תרגילים שונים כיפיים ויצירתיים באמצעות חיפוש פשוט באינטרנט.

עובדה מעניינת ומעודדת היא שרגש טבעי (אם נותנים לו לבוא לידי ביטוי ולא הודפים ומבטלים אותו או לחילופין מזינים אותו במחשבות שליליות) הוא כמו גל, בסוף הוא עובר.

כדי שנצליח לעזור לילד להגיב בצורה נכונה לרגש מציף עלינו להיות מווסתים בעצמנו. זהו השלב הראשון. אם אתם מוטרדים, עייפים, חסרי סבלנות- תנו לעצמכם תמיכה, העבודה על ויסות מצריכה פניות רגשית מכם ההורים. תעשו את השלבים עבורכם לפני שאתם מנסים לעזור לילד. אם אתם מזהים שאתם לא פנויים רגשית כשהילד\ה מוצפים- חכו לרגע שאתם יותר פנויים ואז תנסו להתערב לפי השלבים. ילדים מזהים מתי אנחנו לא אותנטיים!

שלב 1. הכרה ברגש. הכרה שמשהו השתבש והמצב הרגשי השתנה. "אני רואה שמשהו קרה", "היי, שמתי לב שמשהו השתנה". בשלב זה חשוב לא מיד להסיח את הדעת או לבטל את הרגש ("לא קרה כלום") אלא לתת לילד להרגיש את הרגש, גם אם הוא לא נעים.

שלב 2. לשיים את הרגש. "אתה נראה מאוכזב", "אולי זה הביך אותך?", "אני רואה שאתה עצבני/כועס". להשתמש כמה שיותר בשמות של רגשות מגוונים. אפשר גם תיאור של מה שרואים באותו רגע: "ראיתי שניסית וניסית ובסוף קרעת את הדף". זה מעניק לילד אוצר מילים רגשי, חיבור בין התחושה הגופנית לשם של הרגש וגורם להם להרגיש מובנים.

שלב 3. תיקוף של הרגש. חשוב מאוד! לקבל, לאפשר ולתקף את הרגש גם אם הוא שונה מהציפיות שלנו או שקשה לנו להבין אותו. להשתמש בטון דיבור שמתאים לרגש- להראות שאתם מנסים להיות שותפים ולהצטרף לתחושות שלו, בעצם להראות אמפתיה. ולנסות לקשר בין האירוע לרגש. "זה באמת מעליב כש...", "גם אני הייתי כועס אם...", "זה טבעי להתרגש לפני..." מומלץ להימנע באותו רגע מלדבר על חשיבה חיובית ומהמילה 'אבל': "אבל אתמול קיבלת ארטיק". חשוב לזכור: רגש והתנהגות הם לא אותו דבר. לא נקבל התנהגות לא מתאימה, אנחנו נתקף רק את הרגש. להתנהגות יש לשים גבול ברור.

שלב 4. מענה לרגש. לעזור לילד להתמודד עם הרגש לא אומר שניתן לילד מה שהוא רוצה או שנתקן את המצב עבורו. לפעמים מה שצריך זה פשוט להיות איתם ברגש הלא נעים עד שהוא עובר. זה נקרא עמידות במצוקה- מיומנויות חשובה מאוד. מענה לצורך רגשי תלוי ברגש הספציפי: עצב צריך נחמה וקרבה, פחד צריך ביטחון, כעס מסמן שמישהו או משהו חצה את הגבול שלי ואני צריך להגן עליו- יש ללמד את הילד איך לעשות את זה בצורה מתאימה, אם הוא לא מצליח, נציב לו את הגבול בעצמנו בצורה ברורה ותקיפה אך רגועה ונעזור לו להירגע דרך תיקוף.