התמדה בטיפול אנטי אסטרוגני למניעת הישנות במחלה.

עבור כ-80% מהמחלימות מסרטן השד, הטיפול לא נגמר בניתוח, הקרנות ו/או כימותרפיה.

דווקא כאשר סיימו את הטיפולים והן מרגישות טוב יותר, הן צריכות נשים ליטול תרופות אנטי אסטרוגניות למשך חמש עד עשר שנים, כדי למזער את הסיכון לגדילת גידול חדש והישנות המחלה.

עבור נשים שחלו בסרטן שמגיב להורמונים – הסוג השכיח ביותר של סרטן שד - תרופות אלה מצילות חיים. הוכח כי נטילתן מפחיתה את הסיכון להישנות המחלה בעד 50%.

ועם זאת, למרות יתרונן המובהק, כ-40% מהמטופלות מפסיקות ליטול את הכדורים בשלב מוקדם, וכשליש מהן נוטלות אותם לסירוגין.

זוהו מספר סיבות עיקריות לירידה בהיענות לטיפול:

1. קושי ביצירת הרגל
2. קושי בהתמודדות עם תופעות הלוואי, ביניהן עליה במשקל, פגיעה בתפקוד המיני, כאבי פרקים, דכאון והפרעות בשינה.
3. חשש מבטיחות הטיפול

תוצאות מחקר חדש מאוניברסיטת קולורדו פורסמו החודש בירחון Clinical Oncology. המחקר שופך אור על הסיבות להיענות הנמוכה לטיפול, וכיצד יכול הצוות הרפואי לשנות זאת.

נמצא כי התערבות הצוות יכולה להעלות את ההתמדה בטיפול בכמעט פי 1.5. הנה חלק מדרכי ההתערבות שנמצאו יעילות:

• הפחתה בעלות התרופות, למשל באמצעות אספקת חלופות גנריות או השתתפות של הביטוח
• מדבקות מעודדות על קופסת הכדורים (למשל: אני לוקחת את התרופה הזאת כדי לראות את הבן שלי מתחתן!)
• תזכורות אישיות בנייד ופתקים ברחבי הבית בהם כתובים מסרים מעודדים
• מסרון יומי שנשלח על ידי הצוות הרפואי המטפל.
• ציון דרכים יעילות להתמודדות עם תופעות הלוואי (לא להסתפק רק בציון תופעות הלוואי!) – פעילות גופנית, פיזיותרפיה, סיוע נפשי.
• חיזוק ועידוד לטיפול, שמירה על תקשורת פתוחה עם הצוות המטפל, אמפתיה והכלה ואפילו חיזוק האמונה הדתית.
• שיחות עם מחלימות אחרות שעוברות את אותו תהליך, קבוצות תמיכה
• סדנאות חשיבה חיובית.