מהי התעללות נפשית בילדים?

התעללות נפשית היא פגיעה אשר את השפעותיה לא ניתן לראות על הילד באופן חיצוני אך היא בעלת השפעה שלילית מכרעת על התפתחותו הרגשית. היא מחבלת בתחושת הזהות של הילד, בהערכתו העצמית, בתפקודיו הרגשיים וביכולתו ליצור קשרים בין אישיים. מאחר ולא מדובר בחבלות בעלות נראות חיצונית היא קשה יותר לאיתור ולעתים ישנו קושי להגדיר התנהגויות הוריות מסוימות כהתעללות רגשית, כיוון שאין גבול ברור בין התנהגות הורית תקינה לכזו שמוגדרת כהתעללות. פעמים רבות ההתעללות הרגשית היא תופעה נלווית לסוגי אלימות אחרים.

מה יחשב כהתעללות נפשית?

דחייה / התעלמות -  התרחקות מהילד, אי היענות לניסיונות התקרבות שלו אל ההורה והסתייגות מתמשכת ממעשיו.

הפחתת ערך הילד - ביקורת תמידית, לעג, השפלות, שמות גנאי וקללות. התגרות מתמדת לגבי מאפיינים גופניים ומשקל, ביטוי צער שבילד לא נולד למגדר השני או בכלל. "חבל שנולדת".

הפחדה - איומים והתנהגות מפחידה ולא צפויה הגורמת לקטין להיות בפחד תמידי על ידי: צעקות, תגובות קיצוניות ובלתי צפויות (זעם המתחלף בחום), , איום בנטישה, אלימות כלפי בן משפחה בנוכחות הקטין, איומים בהשמדת חפץ אהוב או בע"ח אהוב, דרישות לא עקביות והשפלה פומבית.

בידוד - מניעת קשרים מחוץ למשפחה, בידוד מחיי החברה, ניתוק מדמויות אהובות. הבידוד יוצר תחושת ניכור אצל הילד והוא לומד להגדיר את הסביבה כעוינת. האווירה בבית מפחידה או מביכה- כמו צעקות והתנהגויות בעייתיות שהילד לא רוצה שחבריו יהיו עדים להן או קורבן להן.

השחתה – חיזוק התנהגות בריונית או מטרידה (על ידי עידודה או התעלמות ממנה), עידוד אלימות בספורט, חיזוק בלתי הולם של פעילות מינית, סיפוק סמים, אלכוהול או חומרים אחרים.

ניצול - הטלת אחריות גדולה בהרבה מיכולות הקטין ושימוש בו למטרות רווח (עבודה, זנות). ההורה מעצב את הילד להיות לו כלי שרת ודורש ממנו לוותר על צרכיו. ציפיה מהילד לאחריות על ההורה או אח צעיר, אחריות בלתי סבירה לעבודות הבית וציפיה מהקטין לתמוך כלכלית במשפחה.

מניעת גרייה מהותית - אי סיפוק גירויים שכליים ורגשיים אשר פוגע בהתפתחותו התקינה של הילד. ההתייחסות אליו קרה וישנה דאגה לצרכיו הפיזיים בלבד: הילד מקבל מקום לחיות בו, אוכל, בגדים, הולך לבית הספר אך אין לו כתובת לפנות אליה בנושא רגשי שהוא מתמודד עמו ומצוקותיו נשארות ללא מענה מצד סביבתו הקרובה.

הזנחה - התעלמות מצורכי הילד, השארתו לבד שעות ארוכות ללא מגע, יצירת קשר עין או קשר של שמיעה, מניעת טיפול רפואי נחוץ, חוסר התייחסות לאירועים משמעותיים בחייו של הילד. 
עדות לאלימות בין ההורים – למרות שהאלימות אינה מופנה באופן ישיר כלפי הילד הוא נפגע כאשר ההורה פועל באלימות כלפי אחד מבני המשפחה.

הגנת יתר קיצונית – השתלטות על עולמו של הילד וחודרנות לחייו.

השלכות ההתעללות הנפשית

• במישור הפיזי – היעדר שגשוג, ילדים רזים ונמוכים יחסית לגילם, פסיביים, מפוחדים ושאינם יוצרים קשר עם סביבתם.
• במישור הקוגניטיבי – ליקויי למידה, שפה ודיבור.
• במישור הרגשי – ההתעללות מערערת את בטחונו העצמי של הילד ומקבעת אצלו את התחושה שהוא "רע". אצל הילד מתהווה הערכה עצמית נמוכה והוא מאמץ תפיסה עצמית של חוסר אונים ויכולת המלווה אותו גם בבגרותו ועלולה לגרום לאדישות, חוסר הישגיות ומוטיבציה, היעדר אהבה עצמית ונטייה לחרדות ולדיכאון.

מאחר והקשר הראשוני עם הדמויות ההוריות הוא שלילי, הילד מפתח חשדנות קיצונית וחוסר אמון בקשרים בין אישיים אחרים במהלך חייו. סיכוייו לתפקד כמבוגר מאושר הם נמוכים יותר. חשוב לאתר תופעות אלו ולדווח לגורמים המטפלים על מנת שהורי הילד יוכלו לקבל הדרכה מגורמים מקצועיים לגבי התנהלות נכונה מול ילדם.

ניתן לפנות לעובדת סוציאלית במרפאות מאוחדת, להתייעצות דיסקרטית.