ענת, אמא של נבו בן ה-12 , הגיעה אליי לפני שנה לייעוץ והכוונה ביחס לבנה הסובל מחסר קל בברזל, חולשה ועייפות, קשיים בלתי סבירים לקום בבקר לבית הספר, מצב רוח רע והפרעות ריכוז. הילד עבר בדיקות דם כלליות וביקר אצל רופא אשר המליץ על תוסף תקופתי של ברזל ושיפור התזונה. במהלך התשאול, ועל פי סיפור המקרה, הבנתי כי לא סביר להניח שבשל חוסר קל בברזל הילד יבטא סימני עייפות כה חמורים. הצעתי לאם המודאגת לגשת שוב אל רופא הילדים ולבקש בדיקה לנוגדני EBV ו-CMV. התוצאות לא אחרו להגיע; אכן נמצא שהילד מתמודד בזמן אמת עם נגיף ה- EBV ובנוסף הראו הבדיקות כי נחשף בעבר גם לנגיף ה- CMV. האם לא ידעה את נפשה. מציאת הסיבה לעייפות הבלתי מוסברת שחררה אותה מהמועקה והתסכול שהיו מנת חלקה בהתמודדות עם הילד שהתנהלותו השתנתה לאחרונה באופן דרמטי והקימה בבוקר ללימודים הפכה עבורו למטלה בלתי אפשרית. היא הוסיפה וסיפרה על אי השקט ועל התסכול הגדול מהשאלות שהתרוצצו במוחה; האם הילד שלה פשוט עצלן ומתרץ זאת בעייפות? האם היא אשמה כי היא אימא גרועה וחלשה כל כך? היא העידה כי לעיתים הזדהתה עמו ונתנה לו להמשיך לישון, אך לא הייתה בטוחה שהיא עושה את המעשה הנכון.
עייפות מתמשכת, גם אחרי שינה
תסמונת העייפות הכרונית מתבטאת בעייפות מתמשכת שאין לה הסבר ואינה חולפת לאחר שינה או מנוחה. ייתכן גם ביטוי של כאבי שרירים, ירידה ביכולת הקוגניטיבית, חרדה ודיכאון. לעיתים תימצא גם הגדלה של בלוטות הלימפה. התסמונת מתבטאת בתקופה רציפה הנמשכת שישה חודשים ויותר, כאשר התסמינים עשויים להופיע לסירוגין ולהיות חריפים יותר מספר חודשים וכמעט בלתי מורגשים בחודשים שלאחריהם. לרוב, התסמונת אינה נעלמת כליל והיא עלולה להתפרץ שוב לאחר הפוגה של שנים.
הגורם לתסמונת עדיין אינו ידוע ולא קיימות בדיקות מעבדה ספציפיות לאבחונה. האבחון נעשה על סמך ההתבטאות הקלינית ועל סמך שלילת מחלות אחרות העלולות לגרום לעייפות מתמשכת ותסמינים נלווים. אחת ההשערות היא כי זיהום נגיפי כלשהו מעורב בהיווצרותה, כאשר נגיפים שנחשדו כקשורים כוללים את האפשטיין בר (EBV) ואת הציטומגלווירוס (CMV). רוב האנשים עם תסמיני המחלה נושאים נוגדנים לאחד מהנגיפים, אך הקשר בין התסמינים לנגיפים לא הוכח מדעית; לחלק מהנשאים ישנם תסמינים מובהקים, בעוד שאחרים לא יתלוננו על דבר. זוהי הסיבה לכך שחוקרים סבורים שאותם נשאים המציגים מופע קליני סובלים למעשה מכשל חיסוני ומרגישות יתר לחשיפה לפתוגנים מעוררי מחלה.
אופיים של התסמינים הנזכרים עלול לגרום לדכדוך, חוסר אונים וחרדה. פוטנציאל התסכול של הלוקה בתסמונת גבוה, והוא נוטה להיכנס ל "מעגל קסמים" ולחוויה של 'אין מוצא'. חוסר מודעות מצידו וחוסר הבנה ותמיכה של הסביבה, עלולים אף להאריך הסבל ולהעמיק את התסכול. מכאן קצרה הדרך להחרפת תסמינים נפשיים; למשל, החרפה מדיכאון זמני קל לדיכאון כרוני.
ההתקדמות המשמעותית ביותר ביחס לתופעה היא ההכרה של עולם הרפואה בעצם קיומה. עד לפני זמן לא רב התייחס הממסד הרפואי לתלונות החולים בביטול וסבר כי מדובר בחולים פסיכו-סומאטיים. כיום כבר מוכר ומקובל לקשר בין מצבי דחק רגשיים ותפקודים גופניים, ואין זה נדיר לשמוע רופא הממליץ למטופל לנסות ולהפחית את המתח והלחץ. ההכרה בעצם קיומה של התופעה, אף כי אין די ממצאים ביחס לסיבותיה, הינה הישג משמעותי ביותר עבור החולים, שכן אין הם נדרשים יותר להרגיש שלא בנוח או לשאת בושה וצורך להוכיח כי הם אכן חולים.
איך מטפלים?
פעילות גופנית: פעילות גופנית מתונה נמצאה כחיונית ביותר להתאוששות מהתסמינים השונים, עם זאת יעילותה תלויה באופי התסמינים. הרעיון המרכזי כאן הוא העובדה שפעילות זו משפיעה על רמות של מוליכים עצביים במוח דוגמת נוראדרנלין וסרוטונין.
טיפול צמחי (פיטותרפיה): צמחים שונים נמצאו כיעילים לטיפול בתסמינים והם משפרים באופן משמעותי את איכות החיים והסבל הנגרם ללוקים בתסמונת. הנחת היסוד הטיפולית היא כי מדובר בכשל חיסוני אפשרי ו/או נוכחות כרונית של הגורם הנגיפי המזהם, בליווי תסמינים של עייפות וחולשה, כאבים נודדים, חרדה, דיכאון וכדומה.
הטיפול המומלץ הוא דו-שלבי:
א. לשלב האקוטי, כאשר יש ביטויים של חום והגדלה של בלוטות הלימפה מתאימים צמחים נוגדי זיהום, מעוררי חיסון אנטי ויראליים חזקים ומנקזים לימפטיים. למשל: מיני קיפודנית (Ecinacea spp), לאפאשו (Tabebuia impetiginosa), אונה דה גאטו (Uncaria tomentosa), אנדרוגראפיס (Andrographis paniculatae).
ב. לשלב הכרוני, לתמיכה ושיקום מתאימים צמחים מעוררי חיסון אנטי ויראליים מתונים, בשילוב אדפטוגנים בהתאם לאופי ומצב המטופל. למשל: קדד קרומי (Astragalus membranaceus), וויתניה משכרת (Withania somnifera), ג'ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus), ריישי (Ganoderma lucidum).
חשוב: כשם שפעילות גופנית לצורך החלמה צריכה להיעשות בהדרגה ובמתינות על מנת שלא לגרום לשחיקה, כך גם בשילוב הטיפולי של הצמחים יש לנהוג זהירות ולהתאימם בקפידה למצב בו שרוי החולה ברגע נתון, כמו גם לטיפוס הבסיסי שלו.
