ניתוחי מוח הם שם כללי לכמה סוגי ניתוחים הכוללים פתיחה של עצם הגולגולת. אלו הם הניתוחים הנפוצים ביותר בתחום הנוירוכירורגיה והם מתבצעים בטכניקות שונות ועקב מגוון בעיות.

למה לנתח את המוח?
קיימים מספר מצבים שעלולים להביא להליך כירורגי לפתיחת הגולגולת. אלו המקרים השכיחים ביותר:

גידולים במוח – גידול שפיר או סרטני מצריכים כמעט תמיד ניתוח בו תתבצע הסרה מלאה של הגידול, הסרה חלקית או ביופסיה. במרבית המקרים ניתוחים במוח להסרת גידול יתבצעו בגידולים ראשוניים - גידולים שהופיעו לראשונה ברקמת המוח - כשהשכיחים שבהם הם גידולים שפירים בשם מנינגיומה וגידולים ממאירים בשם גליומה. חולים שהגידול שלהם משני – גרורה של גידול ממקום אחר בגוף – או אנשים עם זנים של גידולים נדירים, לרוב לא יעברו הליך זה של פתיחת עצם הגולגולת.

מצבים רפואיים נוספים המצריכים ניתוחי מוח הם פגמים בכלי הדם במוח, כגון מפרצת ומלפורמציה; טראומות, כגון שבר ודימום תת מוחי; זיהומים תוך מוחיים, כגון מורסה; תסמונות נוירולוגיות, כגון אפילפסיה.

תהליך ניתוח מוח
ניתוחי מוח מתנהלים בהרדמה מלאה או חלקית. בשני המקרים הראש של המטופל מקובע כדי למנוע כל תזוזה. הדייקנות בניתוח זה חשובה מאוד להצלחת הניתוח.

במהלך הניתוח נעזר המנתח באמצעי הדמיה (אולטרה סאונד, CT, MRI) כדי לזהות את האזור הדורש טיפול, וכן הוא משתמש במיקרוסקופ מיוחד ובמערכות ניווט מיוחדות המאפשרות לו להגיע בדיוק רב לאזור הבעייתי ולמנוע פגיעה ברקמות בריאות בסמוך.

במקרה של גידול, הוא יוסר באמצעות טכניקות שונות ועדינות שמפרקות את הרקמות הלקויות, במקרה של דימום יעשה ניקוז, במקרה של בעיות בכלי הדם תעשה צריבה וסגירה שלהם.

משך הניתוח תלוי בגורמים שונים, אך בממוצע הוא אורך בין 2-4 שעות, לעיתים הוא יכול להתארך משמעותית. ניתוח מוח נחשב לאחד הניתוחים המורכבים ביותר שיש כיום, כך שגם תהליך ההחלמה ממנו לעיתים אינו פשוט וכרוך בזמן החלמה ממושך ובתופעות לוואי, בהן ניתן לטפל פעמים רבות באמצעות תרופות.

ניתוחי מוח בערות
חלק מניתוחי המוח מתנהלים בזמן שהמטופל נשאר ערני ומונשם בניתוח. האזורים המעורבים ואזור החתך מקבלים הרדמה אזורית, כך שבזמן הניתוח המטופל אינו חש בכאב כלשהו, אך הוא נשאר במצב ערות לאורך כל הניתוח. רק בסיום הניתוח המטופל מורדם לזמן קצר, עד לסגירת הקרקפת.

הסיבה המרכזית לניתוח במצב ערות היא לצורך כריתת גידולים הנמצאים באזורים קריטיים מבחינת תפקוד מוטורי ושכלי. כדי להישמר מפגיעה באזורים אלו במהלך כריתת הגידול, יש צורך בזיהוי שלהם. הזיהוי נעשה באמצעות גירוי חשמלי קל ורגעי – במידה והגירוי משפיע באופן זמני על המטופל, מסומן האזור ונשמר מפני פגיעה; אם הגירוי אינו משפיע, האזור משמש כנתיב כניסה להסרת הניתוח.