תהליך הצמיחה של תינוקות, ילדים ומתבגרים שונה מזה של המבוגרים, בשל השינוי המתמיד במבנה וגודל מערכת השלד והשרירים - המצריך התמחות רפואית ספציפית.
אורתופדים שמתמחים בילדים מטפלים בשברים ובחבלות שונות (שברים במרפק למשל), מומים מולדים במערכת השלד (פריקה מולדת של מפרקי הירכיים למשל) ומחלות של מפרקים ועצמות, לרבות גידוליים סרטניים.
הנה סקירה קצרה של הבעיות הנפוצות ביותר בתחום:

הבדלים באורך הרגליים או עיוות ציר הגפיים
ההבדלים המשמעותיים באורך הגפיים התחתונות או עיוות של הגפיים הם לרוב תוצאות של חיבור שברים באופן לא תקין, מחלות מולדות בעצמות, מחלות מטבוליות או זיהומים. עם זאת, לא כל הבדל צריך לעורר בהלה בהורים: הבדל של שני ס"מ ומטה בין שתי הגפיים התחתונות אינו נחשב למשמעותי או דורש טיפול.
שתי תופעות נפוצות בעיוות ציר הגפיים הן סיבוב פנימה או סיבוב החוצה של כפות הרגליים בעת הליכה. מקור הבעיה בתנוחת העובר ברחם והיא נובעת מהמצב הסיבובי של פרק הירך והחלק העליון של עצם הירך בילד הרך. ברוב המקרים, המצב חולף מעצמו עד גיל עשר על ידי תיקון עצמוני תוך גדילה והתפתחות ואין כל צורך בטיפול, פרט למעקב. עם זאת, חשוב לגשת לבדיקה אצל אורתופד ילדים, משום שבמידה ומקור הבעיה בפרקי הירכיים, בסיבוב עצמות השוקיים או בעיוות בכף הרגל, נדרש אבחון וטיפול מיוחד. כך או כך, רצוי שהילד יימנע מישיבה בתנוחת W (רגליים מכופפות לאחור).
בעיה מולדת נפוצה נוספת בכף הרגל, הנובעת מהתפתחות בלתי תקינה של כפות הרגלים במהלך החיים העובריים, מכונה רגל סוסנית (קלאב פוט). העיוות נגרם כתוצאה מאורך לא תקין של הגידים והרצועות ברגל התחתונה ובא לידי ביטוי בנטייה פנימה של כפות הרגליים. הטיפול בכף רגל סוסנית כולל פיזיותרפיה, מעקב רופא וקיבוע בגבס.
כיום ישנן שיטות טיפול ניתוחיות מתקדמות שמאפשרות להשוות את אורך הגפיים ולתקן את ציר הגפיים במקרים של פגמים מולדים או נרכשים. טיפול נוסף לתיקון עיוותים של הגפיים או אי שיוויון אורך רגליים הוא קיבוע חיצוני טבעתי המהווה פתרון לבעיות סבוכות ביותר באורתופדיית ילדים.
מחלת פרטס
מחלת פרטס פוגעת במפרק הירך של הילד וגורמיה אינם ידועים. המחלה עשויה לגרום לצליעה ולתלונות על כאבים באזור המפשעה, מפרק הירך או הברך. מאבחנים פרטס באמצעות צילום רנטגן ולרוב הטיפול הוא ניתוחי.

בעיות צליעה
בעיות צליעה הן נפוצות ביותר בילדים ולרוב מופיעות סביב גיל שלוש – ללא כל סיבה הנראית לעין או סימן מקדים. ברוב המקרים, הן נגרמות כתוצאה מדלקת במפרק הירך שמקורה בזיהום ויראלי או מאמץ יתר. חשוב לבצע בדיקה מקיפה ולאבחן את הבעיה, רק כדי לשלול קיומה של מחלת פרטס (המוזכרת למעלה) או מחלה זיהומית קשה הפוגעת במפרק הירך ומלווה בחום, מצב כללי ירוד, הגבלה תנועתית או חוסר רצון לדרוך על הרגל.

פלטפוס
פלטפוס, או כף רגל שטוחה, היא אחת הבעיות השכיחות ביותר בתחום אורתופדיית ילדים. זהו מצב שבו ישנה תנוחה לא נכונה של כפות הרגליים בפרט, וגפיים תחתונות בכלל. מאחר ורקמת החיבור בכף הרגל של תינוקות וילדים היא גמישה ובעמידה היא מתיישרת בהתאם למשקל הגוף, כף הרגל של התינוק, ולעתים גם של ילד, עלולה להראות שטוחה במצב של עמידה. כתוצאה מכך, הורים רבים נוטים לחשוב שמדובר בפלטפוס, אך כאשר מושיבים את הילד מבחינים בקשת בצד הפנימי של כף הרגל. במצב של פלטפוס אמיתי בילדים, הדבר מלווה בכאבים על רקע שינוי מבנה כף הרגל, שאינו נעלם בישיבה או בעמידה על קצות האצבעות.
כאשר הילד מתלונן על כאבי רגליים, יש להתייעץ עם אורתופד ילדים ולבחון את אפשרויות הטיפול, כגון שימוש במדרסים, שאמנם לא משנים את מבנה הרגל, אך תומכים בה ומפחיתים את הכאבים. פלטפוס שאינו מטופל עלול, עם השנים, לחשוף את הגוף של הילד לפציעות.

בעיות במפרק הירך
בעיה התפתחותית של מפרק הירך (בעבר כונתה נקע מולד במפרק הירך או CDH) מופיעה בקרב 6% מהתינוקות, ומתבטאת בחוסר יציבות של המפרק. הבעיה דורשת תשומת לב מיוחדת כשמדובר באי-התאמה בין ראש עצם הירך למרחשת (השקע באגן אליו מכוון ראש עצם הירך). האבחון מתבצע על ידי אורתופד ילדים, במהלכו בודקים האם בעת פיסוק הירכיים יש מגבלה בתנועה ונשמע קול "קליק", אך האבחנה המדויקת והרשמית ביותר נעשית בעזרת הדמיית אולטרסאונד.
התופעה חולפת מאליה ברוב הילדים. במידה והיא לא חולפת – יש לאבחן לפני שימלאו להם שישה שבועות ולטפל בהתאם. ככל שהבעיה מאובחנת מאוחר יותר - כך הטיפול מורכב יותר ומצריך שחזור סגור של המפרק וקיבועו בגבס. במקרים מסוימים, אף נדרשת התערבות כירורגית לתיקון הפגם. לרוב, הטיפול כולל שימוש ברצועות המחזיקות את מפרקי הירכיים ואת הברכיים בכיפוף.

גיד אכילס קצר
גיד אכילס קצר אצל ילדים הוא לרוב תופעת משנה הנגרמת מסיבות שונות, כגון הרגלי יציבה ותנועה שגויים, פגיעה נוירולוגית או ביטוי למגבלה בתנועת הכפיפה בקרסול.
קיצור גיד אכילס בילדים יכול להיות ברגל אחת או בשתי הרגליים והוא מתבטא בנטייה של הילד ללכת על קצות האצבעות או באופן לא סימטרי. הטיפול בבעיה כולל ביצוע תרגילים ומתיחות של קבוצות שרירים הנמצאות במנח מקוצר וטיפול בטונוס שרירים גבוה.

גמישות יתר
גמישות יתר היא תסמונת של תנועתיות יתר במפרקי הגוף מעבר לטווח התקין. מדובר במצב שכיח בהתפתחות תקינה אצל פעוטות וילדים צעירים, המשתנה לקראת גילאי שלוש עם ההתפתחות המוטורית. במקרים מסוימים, מצב זה נשמר לאורך החיים ובא לידי בכאבי גפיים ובדלקות כרוניות. הגמישות מובילה למצב שמגביר את הפעילות האקראית של התנועה ובכך מקשה על הילד להשלים בהצלחה רכישה של מיומנות מוטורית. בנוסף, הגמישות משפיעה מאוד על היציבה וילדים עם גמישות יתר יהיו בסיכון לפתח לקויות יציבה.
טווח התנועה של המפרקים אינו בר שינוי אך ניתן לשפר את יציבותם. לכן, עיקר הטיפול בגמישות יתר הוא ביצוע פעילות גופנית מובנית במטרה לחזק את השרירים המייצבים את המפרק ולהביא ליציבה מודעת ובריאה יותר.