שחיקת סחוס בברך, (אוסטאוארתריטיס: אוסטאו = עצם, ארתריטיס = דלקת), היא תופעה רפואית נפוצה כיום ושכיחותה עולה עם העלייה בתוחלת החיים. התופעה מהווה סוג של דלקת מפרקים ניוונית, ולרוב מתבטאת בכאבים בעת קיום פעולות יומיומיות כגון הליכה, ישיבה, עלייה במדרגות, כמו גם תחושה של חוסר יציבות במפרק, נוקשות וחריקות.

הביטוי של שחיקת הסחוס בברך משתנה מאדם לאדם, בהתאם למצבו הבריאותי הכללי, המשקל, הגיל, רמת הפעילות הגופנית ומידת השחיקה. מה הגורמים לתופעה, התסמינים, האבחון והטיפולים המומלצים? מדריך.

מי נמצא בקבוצת סיכון?

ככל שהגיל עולה, כך שחיקת הסחוס שכיחה יותר. למעשה, מרבית האנשים המבוגרים סובלים מהתופעה. קבוצה נוספת שנמצאת בשכיחות גבוהה הינה אנשים בעלי מרכז כובד לא מאוזן: חוסר איזון באורך הרגליים, או אנשים הסובלים ממשקל יתר אשר מכביד על מרכז הכובד. אגב, נשים סובלות מהתופעה יותר מגברים.

מה גורם לשחיקת הסחוס בברך?

הסחוסים המרפדים את המפרקים השונים בגופנו מאפשרים לעצמות לנוע בצורה חלקה. כאשר הסחוס נשחק עקב בלאי מתמשך בשימוש במפרק, העצם הנמצאת מתחת לסחוס נחשפת והעצמות מתחככות זו בזו. כך נוצרת דלקת, ובדומה לכדור שלג - היא גוררת אחריה בעיות תפקודיות נוספות, שמובילות להיווצרות כאבים, הגבלה בטווח התנועה ובעיות אחרות באזור הברך. בין היתר, שחיקת סחוס מובילה להליכה עקומה ולקויה שמטרתה הימנעות מהכאב, מה שיוצר חוסר סימטריה בעבודת שרירי המפרק, כיווץ שרירים הגנתי וחולשת שרירים.

מהם הסימפטומים?

הסימפטומים הנפוצים ביותר הם נוקשות ומגבלה בטווח התנועה. לרוב, הנוקשות מורגשת בבקרים משום שזרימת הדם לאחר שינה מופחתת והמפרקים נוקשים וחסרי תנועה. כמו כן, ישנם כאבים, הן במנוחה והן בעת פעילות כגון הליכה, עלייה וירידה במדרגות. הכאבים מחמירים כאשר עוברים מישיבה לעמידה, מצב המפעיל עומס רב על הברך. כשהבעיה אינה מטופלת עשויים להופיע כאבים במשך הלילה. במצבים שמתפתחת דלקת בברך, תיתכן נפיחות ואדמומיות.

האבחון

צילום רנטגן מאפשר לבחון את מצב הסחוס בברך – אבל מאחר ואותם סימפטומים יכולים לנבוע מבעיות שונות, הצילום  לא משקף בהכרח את חומרת הכאב והמגבלה התפקודית. במקרים רבים, ניתן יהיה לראות שינויים ניווניים מתקדמים ומצב חמור של שחיקת סחוס, אך המטופל אינו מדווח על כאב, ולהיפך – אדם הסובל מכאבים ומתקשה מאוד בתפקוד אך צילומי הרנטגן שלו דווקא מצביעים על שינויים ניווניים קלים מאוד. לכן ישנה משמעות רבה לתשאול המטופל ולבדיקה גופנית.

העברת משקל מרגל אחת לשנייה בעקבות הכאב גורמת לחולים לסגל תבניות הליכה לא סימטריות עם הזמן. לכן, כלי נוסף שמסייע לאבחון הוא בדיקה במעבדת הליכה ממוחשבת. בבדיקה זו ניתן להבחין בשינויים בתבניות ההליכה, כגון אורך צעד קטן יותר, מהירות הליכה נמוכה יותר וחלוקת עומסים א-סימטרית בין הרגליים. במחקרים אחרונים נמצא קשר ישיר בין הירידה במדדי הליכה לבין עוצמת הכאב והפגיעה התפקודית.

הטיפול

למרות המחקר הרב בתחום, טרם נמצא הטיפול שירפא סחוס מפרקי פגוע. למעשה, עיקר הטיפול הוא הקלה בסימפטומים ושיפור התפקוד של החולה. מחקרים רבים הוכיחו את יעילותן של פיזיותרפיה, אפוסתרפיה וירידה במשקל בהשגת הקלה בכאבים ושיפור בתפקוד הברך. אפוסתרפיה מבוססת על הליכה תוך כדי פעילות יומיומית, ופיזיותרפיה מלמדת להשתמש נכון במפרקים ומתרגלת טווח תנועה מלא של המפרק, תוך הפחתת העומס מהמפרק.

טיפול תרופתי הכולל תרופות משככות כאב, תרופות אנטי דלקתיות וזריקות תוך מפרקיות, לרוב מביא לשיפור בכאבים ובתפקוד באופן זמני בלבד. טיפולים שונים המוצעים במסגרות שונות דוגמת טיפול בעלוקות (crt) ובמגנטים (mbst) לא הוכחו מחקרית. התערבות ניתוחית מתרחשת  במקרים ספציפיים ונדירים. על פי רוב, הנטייה היא לטפל בגישה שמרנית.

בעבר נשמעה הטענה כי פעילות גופנית מגבירה את השחיקה של הסחוס בברך. כיום, אנו יודעים שההיפך הוא הנכון: חוסר פעילות תורמת לדלדול שרירים, הגברת חוסר היציבות של המפרק והתקדמות המחלה. לעומת זאת, פעילות גופנית כגון הליכה, יוגה, שחייה ורכיבה על אופניים - כל מטופל ומה שמתאים למצבו – יכולה להביא להקלה בכאבים.

כאמור, מקור הכאב שבשחיקת סחוסים אינו נובע מהסחוס בלבד, אלא גם משינוי בתפקוד השרירים סביבו. כדי לטפל בתופעות שמקורן בשחיקת סחוסים, כגון חוסר סימטריה בעבודת שרירי המפרק, כיווץ שרירים הגנתי וחולשת שרירים, מומלץ לשלב תרגילים שיפחיתו את העומסים באזור הפגוע במפרק ויאמנו ויחזקו את השרירים המייצבים של המפרק. במצב של  נוקשות, ניתן להפחית את עוצמת הבעיה באמצעות תנועה או חימום של המפרק.