אימונולוגיה היא ענף ברפואה פנימית העוסק בחקר המערכת החיסונית של הגוף ותפקודה. ליקויים תפקודיים של מערכת החיסון כוללים מגוון רחב של בעיות ומחלות, החל מחסר חיסוני המתבטא בנטייה לזיהומים חוזרים, ועד למחלות אוטואימוניות – בהן מערכת החיסון פועלת כנגד איברי הגוף.
איך פועלת מערכת החיסון?
תפקיד מערכת החיסון שלנו הוא להגן על הגוף מפני גורמים זרים ולא מזוהים (חיידקים, וירוסים, רעלנים, רקמות זרות ועוד) ולפרק תאים פגומים או חולים כדי למנוע התפתחות של מחלה ממארת. כאשר המערכת החיסונית מזהה כניסה של גורם זר, היא מעוררת תגובה חיסונית ונוקטת בפעולה על מנת לנטרל אותו.
המערכת החיסונית מבחינה בין מנגנוני חיסון ספציפיים למנגנוני חיסון לא ספציפיים. המנגנון הלא הספציפי זהה בכל בני האדם וכולל את העור (המגן על הגוף מפני חדירה של גורמים זרים), תאי שערה בריריות, ובעיקר תאי דם לבנים. מערכת זו אינה מזהה את הגורם המותקף על ידה ולכן פועלת באותו אופן כלפי כל סוג של מזהם. המנגנון השני מתוחכם יותר ומזהה פולשים זרים באופן ספציפי. הוא מורכב ברובו מתאים לימפוציטים המזהים באופן מיוחד חלקים בפולשים זרים שאינם שייכים לגופנו על ידי זיכרון של תגובה חיסונית שנייה. תגובה חיסונית תפעל כנגד אותו גורם במהירות ובחוזקה בשל היכולת של הגוף לפתח נוגדנים.
הלימפוציטים מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות של תאי דם לבנים: תאי B מייצרים את הנוגדנים בגופנו הנקשרים אל הגורם הזר ומנטרלים אותו, תאי T המבקרים את כל הפעילות האימונית בגוף (מבחינים בין תאי T עוזרים לתאי T מחסלים), ותאי NK המשתייכים למערכת החיסון המולדת ומכונים תאי "הרג טבעי".

המחלות האימונולוגיות הנפוצות
מחלות חסר חיסוני
מצב של חסר חיסוני הוא לרוב מולד ונוצר כתוצאה מפגיעה באחד המרכיבים של המערכת החיסונית הגורמת לליקוי בתפקודה. ההפרעות יכולות להיות בעלות משמעות קלינית קלה או מסכנת חיים. פגיעה בלימפוציטים מסוג B מתבטאת במחסור בנוגדנים בגוף וגורמת לזיהומים חוזרים. פגיעה בלימפוציטים מסוג T מתבטאת בשיבוש מערכת החיסון. אחת הפגיעות הידועות בתאי T היא מחלת SCID, שהחולים בה מכונים "ילדי הבועה" ונחשבת למסכנת חיים. פגיעה ביכולת הבליעה של המאקרופאגים גורמת למחלה שנקראת CGD, ופגם בנויטרופילים גורם למחלת LAD.

עוררות יתר של מערכת החיסון
מחלות אלו מלוות ברגישות יתרה ופעילות מוגזמת של המערכת החיסונית. במחלת אסטמה קיים מרכיב של עוררות יתר של מערכת החיסון, כמו גם ברגישות לעקיצות, לתרופות, או לחומרי מזון רבים (כמו במקרה של חולי צליאק). אלרגיה עונתית (קדחת השחת) אף היא מחלה נפוצה הנוצרת עקב עוררות יתר של מערכת החיסון.

אלרגיה
המערכת החיסונית מייצרת חלבון המכונה נוגדני IgE. נוגדנים אלו מגנים על הגוף מפני גורמים זרים שעשויים לגרום למחלות או זיהומים. כאשר אדם אלרגי לחומר מסוים, כמו אבקת פרחים, ארס של דבורה או קשקשים של בעלי חיים, המערכת החיסונית שלו מייצרת נוגדנים שמזהים את האלרגנים המסוימים כגורם מזיק, על אף שאינם כאלה. בעקבות הזיהוי משתחררים היסטמינים וחומרים נוספים, ואלה גורמים להופעתם של תסמיני האלרגיה.
תסמיני האלרגיה יכולים לבוא לידי ביטוי בעור, בסינוסים, בדרכי הנשימה ובמערכת העיכול. חומרתה של אלרגיה משתנה מאדם לאדם ויכולה לנוע מגירוי קל ועד אנפילקסיס – מצב חירום שעלול לגרום למוות. לא ניתן לרפא אלרגיות, אולם קיימים מספר טיפולים המסייעים להקלה על התסמינים שלהן.

מחלות אוטואימוניות
מחלות אוטואימוניות מאופיינות בכך שהגוף למעשה תוקף את עצמו. הדבר קורה כאשר תאי מערכת החיסון, לרוב נוגדנים ולימפוציטים מסוג T, טועים לחשוב שתאים ורקמות של הגוף הינם פולשים חיצוניים. קשה לרפא מחלות חיסון עצמי, שכן הגוף למעשה הורס את עצמו מבפנים.
מחלות אוטואימוניות נפוצות הן צליאק, טרשת נפוצה, CITP, אנמיה ממארת, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת (לופוס), קרוהן, קוליטיס כיבית, מחלת בכצ'ט, שחמת ראשונית, סקלרודרמה ועוד.

איידס: מחלת האיידס נגרמת על ידי נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV), אשר תוקף לימפוציטים מסוג T וגורם לדיכוי התגובה החיסונית של הגוף. המחלה מועברת במגע מיני, במגע עם דם או מוצרי דם של נשא, בהעברה מאם לעובר או מאם לתינוק באמצעות הנקה. הידבקות כתוצאה מחשיפה לנגיף גורמת ליצירת נוגדנים, שנוכחותם מאשרת את קיום הנגיף בגוף. לא כל נשאי הנגיף הם חולים. בקרב נשאים בעלי מערכת חיסון כושלת תיתכן מחלה ברמות חומרה שונות.

טיפול מונע הדבקה ב-HIV (איידס)>>

 רשימת כל רופאים/ות מאושרים לטפל ב PREP >>

כיצד מאבחנים מחלות אימונולוגיות?
האבחנה של מחלה אימונולוגית מתבססת על התמונה הקלינית של המטופל לרבות התסמינים העיקריים, ממצאי בבדיקה הגופנית, תוצאות בדיקות מעבדה של נוגדנים בדם, בדיקת דם של מדדי דלקתיות בגוף והערכת תפקודית של איברי הגוף. לעיתים יש צורך להיעזר בבדיקות הדמיה שונות על מנת לוודא שהאבחנה מדויקת.
אבחון אלרגיה מתבסס על היסטוריה הרפואית, בדיקת אלרגיה עורית או בדיקת דם. במקרה של אלרגיה, חשוב לאבחן במדויק את המקור לבעיה, שכן חשיפה חוזרת לאלרגן עלולה לסכן את המטופל לתסמינים קיצונים וחריפים יותר.