טראומה גופנית מוגדרת כפציעה או חבלה המביאה לפגיעה בשלמותן של רקמות כתוצאה ממקור חיצוני. הסיבות לה עשויות להיות רבות: תאונת דרכים, תאונות ספורט ותאונות עבודה, נפילה, פעולות איבה (לדוגמה מקרה דקירה או ירי) ועוד. טראומה עומדת בראש רשימת גורמי המוות באנשים עד לגיל 40, היא מתרחשת בפתאומיות ובמהירות ועלולה להביא לפציעות רב מערכתיות מורכבות. רפואת הטראומה מתמחה בטיפול בפגיעות אלה ובמעקב אחר נפגעי הטראומה. 

מקובל להעריך את חומרת הפציעה על פי המידה שבה היא מהווה סכנה לחיי המטופל:  

- פצוע אנוש

פצוע אנוש יוגדר כמי שנמצא בסכנת חיים ממשית, גם במצב בו יקבל טיפול רפואי מיידי

- פצוע קשה

פצוע קשה יוגדר ככזה הנמצא בסכנת חיים, אך טיפול רפואי דחוף עשויי להציל את חייו

- פצוע בינוני

יוגדר כמי שנשקפת סכנה לחייו, כל עוד לא יקבל טיפול רפואי (כמו במקרים של חשש לאיבוד איבר, לרוב גפיים)

- פצוע קל

פציעה קלה תוגדר כפציעה ניכרת שאינה מסכנת את חיי הפצוע או שעלולה להביא לאובדן של איבר או לחלופין לגרום לנכות מסוימת

למעשה, סיווג הפציעות על פי חומרתן לאו דווקא תואם לחומרת הפגיעה וההשלכות איתן יצטרך להתמודד הפצוע בטווח הרחוק, לאחר שלא יהיה עוד בסכנת חיים. כך לדוגמה, אדם שאיבד דם רב, ואף הוגדר כפצוע קשה עשוי להחלים לגמרי בזכות טיפול רפואי דחוף. מנגד, פצוע בינוני שסובל מפגיעת רסיסים בעיניים אמנם לא יוגדר כנמצא בסכנת חיים בסמוך לזמן הפציעה, אך הוא עשוי לסבול מהשלכותיה ואף להפוך עיוור כתוצאה מהפציעה. 

אחד מהצעדים הראשונים המתבצעים במהלך הטיפול במקרה טראומה הוא זיהוי סוג הפגיעה: בין הפגיעות השכיחות ביותר נמנות, איבוד הכרה (בין אם עקב מחלה, הלם או חוסר חמצן), התייבשות, דימום חיצוני, דימום פנימי, פגיעת רסיסים, חבלה שנגרמה בשל פגיעת הדף, הלם (מצב שבו לגוף אין אפשרות לשמור על לחץ הדם וכתוצאה מכך יורדת אספקת החמצן לרקמות הגוף והוא מוגדר כמצב מסכן חיים), שבץ והתקף לב. 

פציעות טראומה הן בדרך כלל מורכבות ודורשות ראייה מרחבית וטיפול רב תחומי. לכן, בכל הנוגע לטראומה ניהול הטיפול חשוב מאוד ואף עשוי להכריע את הצלחתו. 

את הטיפול בטראומה נהוג לחלק לפי שישה אזורים אנטומיים בגוף: 

1. אזור הראש והצוואר

2. אזור הפנים

3. בית החזה

4. אזור הבט והאגן

5. הגפיים וחגורת האגן

6. איברים חיצוניים

בנוסף, הטיפול מסווג בהתאם לגיל הנפגע, בהתייחס לארבע קבוצות: מרגע הלידה ועד חודש, מגיל חודש עד שנה, מגיל שנה עד שמונה ומגיל שמונה ומעלה.

הטיפול בכל אחת מארבע קבוצות הגיל יהיה שונה עקב הבדלים אנטומיים ופיזיולוגים אצל ילדים, המחייבים התייחסות שונה גם לפציעות טראומה. השוני בטיפול בה לידי ביטוי בעיקר בכמות המשאבים החומריים שידרשו עבורו - בין היתר מתן מנות דם ותרופות. בכל הנוגע לטראומה בילדים, אחד מהחלקים המרכזיים בהליך הטיפול הוא הערכת משקל הגוף כדי לדייק במינוני התרופות הניתנות או בכמות הדם לה הם זקוקים. גם הטיפול במצבים של אבדן הכרה ישתנה בהתאם לגיל הנפגע. קבוצה נוספת הדורשת התייחסות מיוחדת במקרי טראומה היא נשים בהיריון: אישה הרה יכולה לחוות כמה סיבוכים בעת טראומה גופנית כגון היפרדות השילייה, קרע ברחם או לידה מוקדמת.