תסמונת המעי הרגיז (תמ"ר), היא אחת התופעות השכיחות בגסטרואנטרולוגיה. התסמונת מתאפיינת בכאבי בטן תדירים ובהפרעות בהתרוקנות. בין 15%-20% מתוך כלל תושבי העולם המערבי לוקים בתסמונת; היא שכיחה פי שניים אצל נשים ושכיחה יותר בקרב אנשים שעברו התעללות גופנית, פסיכולוגית או מינית.

איך מזהים אותה?

מכיוון שהמחלה אינה מתאפיינת בשינויים אורגניים כלשהם והאבחנה היא קלינית בלבד, סוכמו קריטריונים מדויקים לאבחנת התופעה בוועידת מומחים בינלאומית, "הקריטריונים של רומא":  לפחות שלושה חודשים של כאב בטן או אי נוחות בטנית, המוקלים לאחר יציאה או הקשורים לשינויים בתדירות היציאה או בצורתה. כאב הבטן המלווה בשינוי אחד או במספר שינויים: שינוי בתדירות היציאה (עצירות או שלשול), שינויים בצורת הצואה, שינויים במעבר הצואה (מאמץ, דחיפות, התרוקנות בלתי שלמה), מעבר ריר בצואה, נפיחות הבטן. כאב הבטן, שהוא התסמין החשוב ביותר וההכרחי לאבחנה, יכול להיות בעל מאפיינים שונים. במרבית המקרים הוא עוויתי, ממוקם במרכז הבטן, מופיע לפני יציאה ומוקל לאחריה.
קיימות תופעות רבות מחוץ למערכת העיכול המתלוות לתמ"ר, ביניהן הופעת כאב בחזה, כאב גב תחתון, פיברומיאלגיה (תסמונת של כאבי שרירים ופרקים). תופעות אורולוגיות והפרעות בתפקוד המיני.
אצל נשים קיים קשר בין המחזור החודשי להופעת או להחמרת התסמינים הקשורים לתופעה. זוהה גם קשר בין תופעות של מתח נפשי לתסמונת המעי הרגיז;  השכיחות הן חרדה, דיכאון, סומטיזציה והתקפי פאניקה.

 מאיפה היא באה?

הסיבה לתסמונת המעי הרגיז אינה ברורה. ייתכן שמדובר בהפרעה מוטורית בתפקוד המעי הגס (ולעיתים רחוקות גם המעי הדק); אולי בשינויים בפעילות המיואלקטרית (חשמלית) של המעי ואולי הפרעה בקשר מוח-מעי, המתבטאת בין היתר ברגישות יתר של מערכת העצבים במערכת העיכול לגירויים חיצונים שונים. קיימים גם מודלים פסיכולוגיים המסבירים את תסמונת המעי הרגיז כתופעה שמקורה נפשי.

זיהוי וטיפול

האבחנה מתבצעת על פי הסיפור הקליני האופייני, ושלילת קיומן של מחלות אורגניות שונות במערכת העיכול. הבירור נעשה בהתאם לדיווח החולה, לגיל החולה ולקיום מחלות נלוות, או בהתאם לקיומו של גורם סיכון למחלות ממאירות אחרות. 
קיימות צורות רבות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז. אף אחת מהן אינה מושלמת. חלק מרכזי בטיפול הוא הרגעת החולה החרד מפני מחלה קשה המסכנת את חייו: הוא צריך לדעת שלמרות שיש הפגיעה באיכות החיים בעת ההתקפים, אין המחלה פוגעת בתוחלת החיים.

תרופות

כאשר החולה סובל מעצירות המתחלפת בשלשול, קשה ביותר לתת טיפול פרמקולוגי (תרופתי). הטיפול התרופתי המקובל הוא טיפול בסיבים תזונתיים, אשר מסדירים את פעילות המעי. תרופות נוגדות עווית יעילות בעיקר להקלת כאב בטן ולעיתים להקלת מה על נפיחות בבטן. תרופות בעלות פעילות דומה לאטרופין יעילות בהקלה על כאב בטן ושלשול. תרופות המזרזות את המעבר במעי יעילות

טיפולים לא תרופתיים הנפוצים בשימוש הם פיזיותרפיה, משוב ביולוגי, היפנוזה וכן שימוש בשיטות שונות של רפואה משלימה וביניהן טכניקות המבוססות על שינוי תזונתי, הומיאופתיה ודיקור סיני.