טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית: מחלה שבה מערכת החיסון מתבלבלת ותוקפת רקמות של הגוף עצמו, במקום להגן עליו מפני חיידקים ונגיפים. במקרה של טרשת היא פוגעת בתאי העצב; ליתר דיוק, במיאלין שעוטף את שלוחות תאי העצב. הדלקת הכרונית שנגרמת לתאים פוגעת ביכולת העברת המסרים שלהם, וכך בתפקוד התקין של מערכת העצבים המרכזית. הסימפטומים שלה משתנים מאדם לאדם ותלויים בעיקר במיקום הפגיעה במערכת העצבים ובחומרת המחלה: יש מטופלים שאצלם המחלה קלה וכמעט אינה משפיעה על שגרת החיים, ואילו אחרים סובלים ממחלה קשה ומהתדרדרות מתמדת.
המחלה היא כרונית ואינה ניתנת לריפוי מוחלט. היא פוגעת בדרך כלל באנשים בני 40-20, ושכיחה פי שניים בקרב נשים בהשוואה לגברים. ככל המחלות האוטואימוניות, הסיבה להתפרצותה של הטרשת אינה ברורה: ההנחה המקובלת היא שיש כאן שילוב של כמה גורמים, שהעיקריים שבהם הם הרקע הגנטי והשפעות סביבתיות. גורמים נוספים שנחשבים לגורמי סיכון להתפתחות המחלה הם עישון וחוסר בוויטמין D.
מהלך המחלה, בדרך כלל, כולל תקופות של התקפים ותקופות של הפוגות. בכל התקף עלולים להופיע תסמינים בהתאם למיקום הפגיעה במערכת העצבים. לאחר התקף יש לעיתים שיפור ניכר בתסמינים - אבל לפעמים הם אינם חולפים, והפגיעה הנוירולוגית נותרת קבועה. הטרשת הנפוצה עלולה להיות מחלה קשה שהולכת ומחריפה במהלך השנים. עלולים להופיע סיבוכים כמו נוקשות שרירים, חולשה קשה בשרירים, הפרעות בשיווי המשקל, קשיים במתן שתן, עצירות קשה, קושי בתפקוד המיני, קשיים בריכוז,דיכאון וקשיים בשינה.

מה מרגישים?
הסימפטומים של הטרשת הם לא עקביים, ועשויים להשתנות בצורה מבלבלת. בכל זאת, הנה העיקריים והמובהקים שבהם:
חוסר שיווי משקל: טרשת נפוצה משבשת את האותות החשמליים בין המוח וחוט השדרה, והשיבוש עלול להוביל למצב שנקרא ורטיגו שפיר שגורם לחוסר שיווי משקל ולסחרחורת. ייתכן ותבחינו כי אתם נופלים בקלות כאשר אתם מתבקשים לעמוד על רגל אחת, או שאתם מרגישים חוסר שיווי משקל ומסורבלות באופן כללי. אתם עשויים גם להרגיש לא מאוזנים כאשר אתה דורכים על מכשול או אפילו סחרחורת בעת המעבר מישיבה לעמידה באופן קבוע.
עקצוץ ונימול: זהו הסימן הנפוץ ביותר של טרשת נפוצה והסימן ראשוני לבעיות קשר בין העצבים בגוף. אתם עשויים להרגיש תחושה מדגדגת, מעקצצת, ממש כמו סיכות ומחטים, שמתחילה ברגליים ועוברת במהירות גם לידיים.
ליקויים בראייה: אחד הסימנים הראשונים לטרשת נפוצה הוא בעיות בראייה. עצבי הראייה עלולים להיות מושפעים מהטרשת נפוצה, בכך שהאותות המגיעים מהעין למוח ולהיפך - מתבלבלים. אתם עלולים לחוש לתחושת כאב בעיניים, תחילה רק כשמזיזים אותם ולאחר מכן לאורך זמן. הכאב יכול לתקוף עין אחת את שתי העיניים במקביל. תיתכן גם ראייה כפולה או מטושטשת, ועימום של צבעים מסוימים.
שינויים תכופים בטמפרטורת הגוף: אתם עשויים להרגיש תחושות של חום וקור קיצוניים, בעיקר בכפות הידיים והרגליים ולאחר מכן בחלק מאיברי הגוף. השינויים אלו מתרחשים רק באזורים מסוימים ולא בכל הגוף כפי שקורה בדרך כלל כשיש חום או כשמצוננים.
עצירות: אתם עלולים למצוא את עצמכם מבלים יותר זמן בשירותים. אתם גם עלולים לחוות עלייה במשקל באופן מהיר שמלווה בהרגשת נפיחות.
רעד בידיים: תנועות יד מדויקות ופשוטות, כמו רכיסת כפתורי החולצה או שימוש בפינצטה הופכות להיות קשות. הידיים עשויות לרעוד וההרגשה הכללית היא מסורבלת.

תהליך האבחון
האבחנה מתחילה בשיחה של רופא המשפחה עם המטופל ובבדיקה גופנית. אם הרופא יחשוד, מתיאור הסימפטומים שלכם, שמדובר בטרשת נפוצה – הוא יפנה אתכם לבירור אצל נוירולוג, שימשיך ויפנה אתכם לבדיקות דם (כדי לשלול זיהומים שעשויים לגרום לסימפטומים דומים לאלה של טרשת), ל- MRI מוח ול- MRI של עמוד השדרה. התמונה שמתקבלת ב- MRI של חולי טרשת היא של נגעים ("פלאקים") אופייניים. אם התמונות שמתקבלות ב- MRI לא מספיקות לאבחון חד משמעי, הנוירולוג יפנה את המטופל לבדיקת ניקור מותני, שבה נשאב מעט נוזל מתעלת השדרה. בחינת הנוזל מאפשרת להתקדם באבחון המחלה.

איך חיים עם טרשת?
עדיין אין תרופה שיכולה לרפא טרשת נפוצה, אולם יש כמה תרופות שיכולות לטפל בתסמינים ולמנוע את התקדמות המחלה, כמו עירויים של סטרואידים בעת התקפים קשים, תרופות מסוג אינטפרון ביתא שניתנות בזריקה ומפחיתות את מספר ההתקפים, טייסברי שניתנת בעירוי פעם בחודש ומאטה את התקדמות המחלה, טקפידרה ואובג'יו החדשות יחסית, או גילניה שניתנת בטבליה פעם ביום, ונחשבת טיפול קו שני כאשר טיפולי הקו הראשון אינם יעילים מספיק או שגורמים לתופעות לוואי.
במקביל, מומלץ לנסות לשמור על שגרת החיים במידת האפשר. לנסות להתמיד בעבודה, לשמור על קשרים חברתיים ולעסוק בתחביבים מהנים. לנוח הרבה, לעסוק בפעילות גופנית סדירה במידת האפשר (הליכה, שחייה, פילאטיס, עבודה עם משקולות), לתרגל פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ששומרים על טווח התנועה והגמישות ומאפשרים לשמור על שגרת חיים בסיסית. חשוב להקפיד על דיאטה מאוזנת ועל הימנעות מעישון ובמידת האפשר להפחית סטרס רגשי.עשו כל מה שתוכלו כדי להישאר אופטימיים ולשמור על שמחת החיים שלכם: יוגה, מדיטציה, חוגי בית; מה שעובד לכם