הפסיכולוגיה השיקומית התפתחה במחצית השנייה של המאה העשרים על ידי פסיכולוגים ששילבו תפיסות הומניסטיות, ומערכתיות וממצאים מבוססי מחקר כדי לסייע לאנשים שהתמודדו עם מצבי אובדן. הגישה השיקומית שילבה את הידע שהלך והעמיק לגבי עיבוד אבל וחוויית יגון. הבסיס התאורטי והמודל הקליני של הפסיכולוגיה השיקומית הפך אותה לרלוונטית עבור אוכלוסיות מאוד מגוונות. מדובר לא רק במצבים של אובדן גופני או אובדן הנובע ממות אדם קרוב, אלא גם אובדן הנובע מהגירה, משינויים בחיים ומשברים לא צפויים.

הפסיכולוגיה השיקומית רואה את האדם בתוך ההקשר החברתי, כמי שחי באינטראקציה מתמדת עם סביבתו. כדי להבין את החוויה של האדם עם המוגבלות יש להתייחס לא רק לגורמים הפנימיים שבנפשו של האדם אלא גם לגורמים החיצוניים, לשדה החברתי שבו הוא חי. שניהם יחד הם החסמים להסתגלות ולקבלה. עקרון מרכזי נוסף במודל של הטיפול השיקומי קשור במקום של מערכת הערכים של האדם עצמו. הטיפול השיקומי התייחס מאז ומתמיד לטרנספורמציה באישיות של האדם הכוללת לא רק רגשות, תפיסות והתנהגות אלא גם את מערכת הערכים שלו.

הפסיכולוגיה השיקומית התמסדה לאחר מלחמת העולם השנייה. פצועים רבים נזקקו לתמיכה והמסגרות הפסיכיאטריות והרפואיות לא התאימו לצרכי החלמתם. הפסיכולוגיה השיקומית החלה להתגבש כדיסציפלינה ייחודית בארה"ב בשנת 1948. בישראל החל התחום להתפתח לאחר מלחמת יום כיפור, שהשאירה רבבות פצועים ומספר רב של נפגעי ראש. אלו הזדקקו למסגרות טיפוליות ייחודיות אשר מכירות בהשלכות הפגיעה המוחית על ההתנהגות, המצב הרגשי והבינאישי הנלווה להן. הפסיכולוגיה השיקומית בישראל הוכרה בחוק הפסיכולוגים בשנת 1979 כמקצוע ייחודי בפסיכולוגיה. עם התקדמות הרפואה גדלה מאוד האוכלוסייה שזקוקה לטיפול פסיכולוגי שיקומי וכן התגבר הצורך באבחון נוירופסיכולוגי שידע לתת תמונה ברורה לגבי הליקויים הקוגניטיביים ולאפשר הכוונה שיקומית וטיפולית.

תחומי העבודה של הפסיכולוג השיקומי
פסיכולוגים שיקומיים עוסקים בתחומים שונים ומגוונים: אבחון וטיפול נוירופסיכולוגי, שיקום פסיכיאטרי, שיקום ילדים, שיקום בגיל השלישי, התמודדות עם מחלות כרוניות ונכות, הפרעות התפתחותיות, שיקום עבריינים ונוער שוליים ועוד. הפסיכולוגים השיקומיים משלבים טיפולים פרטניים יחד עם התערבויות משפחתיות ותהליכי שיקום תעסוקתיים. העבודה נעשית מתוך ראיית המכלול, ולעיתים קרובות היא חורגת מגבולות החדר הטיפולי.

אבחונים נוירופסיכולוגיים
האבחון הנוירופסיכולוגי נדרש במצבים שונים, החל מאנשים המתמודדים עם בעיות קשב והתארגנות ועד אנשים עם ליקויים קוגניטיביים חמורים. אוכלוסיות שונות נזקקות לאבחונים נוירופסיכולוגיים ובתוכם בני אדם המתמודדות עם שינויים מוחיים כתוצאה ממצבים מולדים, מחלות נוירולוגיות, פגיעות נרכשות, שינויים ניווניים על רקע מחלות או זקנה. בשנים האחרונות עולה ההכרה לגבי החשיבות של הראיה הנוירופסיכולוגית בכל המחלות הקשורות במוח (כולל לדוגמה, פרקינסון, טרשת נפוצה) ואף במצבים רפואיים נוספים (לאחר ניתוחי לב, בפיברומיאלגיה ובסכיזופרניה).

אבחון פסיכולוגי שיקומי כולל הערכה מקיפה ואינטגרטיבית של מאפייני אישיות, כישורים ויכולות קוגניטיביות תוך שימוש במבחנים נוירו-פסיכולוגיים ופסיכו-דיאגנוסטיים. האבחון אמור להתוות את מסלול השיקום המיטבי דרכו יוכל האדם לשפר את איכות חייו בהתאם למגבלותיו ולחוזקותיו.