"אדם איננו חי חיים מלאים באמת, אלא אם הוא חש באופן כלשהו, עמוק, עמוק בעצמותיו, את קיומו של מקצב החיים הנצחי הזה" (מתוך הרהורי היינץ קוהוט).
הטיפול הפסיכולוגי בשיקום הוא חלק ממערך טיפולי רב מקצועי הכולל רופא שיקום, פיזיותרפיסטים, מרפאות בעיסוק, קלינאית תקשורת, עו"ס, פסיכולוגית שיקומית ופסיכיאטרית. הטיפול בשיקום מיועד לאנשים הסובלים מירידה תפקודית על רקע בעיות רפואיות נוירולוגית או אורתופדיות, שהקשיים שלהם מתבטאים לפחות בשניים מהתחומים הבאים: פיזי, קוגניטיבי, שפתי, רגשי, פסיכוסוציאלי.
ההפניה לשירות הפסיכולוגי בשיקום נעשית לאחר הערכה ראשונית של רופא השיקום.
מטופלי השיקום והיבטים פסיכולוגיים
ישנם מצבים רפואיים שמהווים חוויה טראומטית עבור המטופל. אירוע מוחי, למשל, מגיע לרוב ללא סימן מקדים ממשי וגורר חווית חוסר אונים קשה של אדם שמתפקד באופן מלא ועצמאי – שעובר, במעבר חד, להיות אדם שצריך עזרה מהאחר. מהספרות ומהשטח ידוע שמצב של חוסר אונים לנוכח אירוע מסכן חיים עלול להחוות באופן טראומטי. מצבי טראומה מתבטאים לרוב בסימפטומים גופניים של עוררות יתר, דריכות ומתח, קשיי שינה, התפרצויות של כעס, מחשבות מטרידות, פלשבקים לדימויים לא מעובדים של הפגיעה, הפינוי לבית החולים, האשפוז וכו'. ייתכנו גם תופעות כמו התכנסות, צמצום והימנעויות.
ישנם מטופלים ששוללים סימפטומים הקשורים לחוויית טראומה. הם מספרים את מהלך מחלתם (או כל גורם אחר לטראומה) באופן עקבי וקוהרנטי, ובתיאורם יש מיקוד על כוחותיהם ומסוגלותם להתמודד עם המצב הרפואי שנכפה עליהם. אבל גם הם סובלים מהאובדן שעמו הם נאלצים להתמודד. ככל שהירידה בתפקוד העצמאי חמורה יותר והתלות באחר גבוהה יותר, כך תחושת האובדן קשה יותר. גם במקרים בהם האדם מצליח להגיע לעצמאות, ייתכן שאינו מסוגל עוד להשתתף בפעילויות ממלאות בהן לקח חלק בעבר, דבר שפוגע בתחושת שביעות הרצון שלו: אחת ההגדרות לאושר תלויה במגוון פעילויות שיש לאדם בחייו. חלקן פעילויות של הנאה לשם הנאה. בחלקן פעילות של פתרון בעיות ועשייה מאתגרת ובחלקן פעילויות שמעניקות משמעות וערך לחיים.
התמודדות רגשית עם אובדן עלולה לגרור תחושת הלם, הכחשה, האשמה כעס ועצב.
בנוסף ככל שהאובדן קשור לגרעין מרכזי בזהות העצמית של האדם כך הוא עלול לחוות ירידה בביטחון העצמי, בתחושת הערך העצמי וקושי רב להסתגל למציאות החדשה. היבט זה ניכר אצל אנשים הנדרשים לשינוי תעסוקתי. במיוחד אצל אלו, שטרם המחלה נטו באופן מתמשך לעבוד מסביב לשעון ושהווייתם נשענה במידה רבה על תפקידם בעבודה.
מטופלי השיקום יחושו חרדה מהעתיד, מהישנות של הפגיעה או מהחמרה במצב הרפואי, כמו גם ירידה במצב הרוח. חשוב במיוחד במצבים של פגיעה נוירולוגית לשים לב לאבחנה בין תשישות, התעייפות מהירה וקושי בגיוס כוחות, שהינם על רקע אורגאני, לעומת מצב של דיכאון בשל הקושי להכיל את הכאב והייאוש שמצבים כאלו יכולים לעורר.
טיפול פסיכולוגי בשיקום-
הטיפול הפסיכולוגי מטרתו לסייע למטופל להשתלב במסגרת השיקום באופן מיטבי, ולסייע בהתמודדות עם ההיבטים הפסיכולוגיים שתוארו לעיל.
האדם במצבים כאלו זקוק לתמיכה נפשית, למקום מכיל ובטוח שמאפשר עיבוד של תהליך השיקום ושל חווית הטראומה והאובדנים שקרו.
הטיפול הפסיכולוגי מאפשר לגיטימציה לצורך לגייס את הכוחות הפנימיים וגורמי התמיכה הסביבתיים לניהול המחלה. כמו כן ישנה התייחסות לעבודה המושקעת במטרות תפקודיות שהוגדרו עם הצוות הרב מקצועי, תוך זיהוי מוטיבציות שמגבירות את שיתוף הפעולה בתהליך השיקום לצד מעכבים שעלולים להפריע.
לפעמים יש צורך בשילוב טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות ממוקדות להפחתת סימפטומים של החוויה הטראומטית, להפחתת חרדה והתמודדות עם דיכאון (למשל הסבר פסיכו-חינוכי, אקטיבציה התנהגותית, ניטור התנהגות ומחשבות, בניית נראטיב אינטגרטיבי של החוויות הקשות, תרגולי הרפייה, תרגולי מיינדפולנס). במצבים של דיכאון וחרדה, תיתכן גם הפנייה לייעוץ פסיכיאטרי בשיקום.
ישנם מקרים בהם יש צורך במסע משותף ארוך יותר לגילוי, להרחבה והגמשה של הצרכים האישיים כדי להשיג רווחה נפשית.
חשוב לסייע בתקשורת יעילה עם בן הזוג והמשפחה וישנם מצבים שכדאי לשלב התערבות פסיכולוגית ברמה המשפחתית. אפשר גם להציע לפי הצורך לבן משפחה, שהינו המטפל העיקרי לקבל תמיכה נפשית וסיוע במיצוי זכויות אצל העו"ס בשיקום.
לקראת השחרור של המטופל מהשיקום מתגבשות עמו המלצות להמשך טיפול. הרוב יקבלו המלצה לפנות לפי הצורך לייעוץ ומעקב פסיכולוגי בשיקום. המלצות טיפוליות אחרות יהיו מחוץ למסגרת השיקום ובהתאם לסוג הבעיה המרכזית אשר גורמת למצוקה נפשית.
"לחיות חיים מלאים באמת" היא סוג של קריאה מאתגרת, בטח ובטח עבור מטופלי השיקום שנאלצים להתמודד עם מצב רפואי שהשלכותיו עלולות להיות מתסכלות מאד וכואבות. עם זאת לרוב, בסיוע נכון למטופל ומשפחתו, האדם יכול לגייס את כוחותיו ולהתקדם במידה רבה: לחזור לחיי השגרה הקודמים מתוך מודעות גבוהה יותר לצרכיו. במצבים קשים יותר, הוא יכול לפחות להתמודד עם האובדן ולהסתגל לחיי היום יום שהשתנו. לחיות עם תקווה לעתיד ותחושת מסוגלות להשגת מטרות מספקות ובנות מימוש.
