הרדמה היא תחום רפואי שעוסק במניעת כאבים ממטופלים שעוברים פרוצדורות רפואיות מכאיבות: ניתוחים, בדיקות פולשניות וגם לידות. קיימות כמה וכמה שיטות הרדמה, והשיטה שתבחר עבורכם היא זאת שתתאים בדיוק לכם ולפרוצדורה שאתם עוברים לעבור. שיטת ההרדמה נבחרת מתוך השיטות הבאות:
- הרדמה כללית, בה המטופל הוא מחוסר הכרה
- סדציה (טשטוש) שמיועדת לניתוחים ולפרוצדורות פחות פולשניות. היא יכולה להיות קלה, בינונית או עמוקה
- הרדמה אזורית שבה מוזרקים חומרים לאלחוש מקומי בקרבת עצבים. יש כמה שיטות להרדמה אזורית: הרדמה ספינלית, הרדמה אפידורלית והרדמת עצבים פריפריים
- הרדמה מקומית שבה מוזרק חומר האלחוש בקרבת אזור הניתוח. מי שמנותחים בהרדמה מקומית נמצאים בהכרה מלאה במשך כל הניתוח
- שילוב של כמה שיטות
הרופא המרדים יבחר את שיטת ההרדמה, כאמור, לפי הפרוצדורה שאתם עומדים לעבור ולפי ההיסטוריה הרפואית שלכם מצבכם הגופני ומחלות שמהן אתם סובלים: אלרגיות לחומרים מסוימים, תרופות שנלקחות באופן זמני או קבוע, הרדמות קודמות וניתוחים קודמים (במיוחד אם היו בהם סיבוכים כלשהם), ובדיקות לב וריאות. הוא יתאר בפניכם את שיטות ההרדמה שבאות בחשבון ואת התועלות והסיכונים שבכל אחת מהן, וישתף אתכם בקבלת ההחלטה.
לפני ההרדמה
ההוראות המדויקות להתנהלות לפני ההרדמה ניתנות במסמך "פרה־מדיקציה", שעליו חתום הרופא המרדים. ברוב הוא יכלול הוראה שלא לאכול ולא לשתות ביום הפרוצדורה הרפואית, ואת התרופות שיש ליטול לפניה.
לפני תחילת הניתוח מתכנס הצוות הרפואי (מנתחים, מרדימים, אחיות) ליד מיטת המנותח להליך שנקרא "פסק זמן": סדרה של שאלות ותשובות, שמטרתן למנוע טעות. למשל:
- האם הובא לחדר הניתוח האדם הנכון?
- האם הניתוח שאנו עומדים לבצע הוא הניתוח שנקבע לאדם שהובא אלינו?
- האם אנחנו עומדים לנתח את האיבר הנכון? האם אנחנו עומדים לעשות את הניתוח בצד הנכון?
- מהן הרגישויות של המנותח? האם צריך לתת לו אנטיביוטיקה מונעת?
- באיזו דרך יורדם המנותח?
- האם קיימת בעיה של זיהומים?
- האם במהלך הניתוח יהיה צורך בציוד ובמכשור מיוחדים, למשל במכונת רנטגן?
- האם צריך להכין דם ומוצריו לקראת הניתוח?
המנתח, המרדים והאחות חותמים על הטופס שמסכם את ההליך, ומתחילים בהרדמה ובניתוח: מחברים את המטופל למכשירים שמנטרים את עבודת הלב והריאות, ומבצעים את ההרדמה בהתאם לתוכנית שהוכנה מראש. הניטור נמשך במהלך הניתוח כולו ואף לאחר מכן, בחדר ההתאוששות, לשם מובילים את המנותח להשגחה לאחר הפרוצדורה.
אחרי הניתוח
בשעות הראשונות שלאחר הניתוח תשהו בחדר התאוששות. על מכשירי הניטור משגיחות אחיות חדר ההתאוששות הנתונות לפיקוחו של רופא מרדים. ההשגחה הצמודה על מכשירי הניטור נמשכת בין שעה לארבע שעות - בהתאם לסוג הניתוח ולצרכים המיוחדים שלכם.
כאשר ההרדמה תתפוגג, יכול להיות שתחושו כאבים באזור הניתוח. אל תתביישו לבקש משככי כאבים מהאחיות בחדר ההתאוששות ולאחר מכן מהאחיות במחלקה.
סיבוכים אפשריים
אחרי הרדמה כללית ייתכן ותחושו כאבי גרון ואי־נוחות בבליעה, כאבי שרירים, בחילות ואי נוחות כללית. לעיתים נגרם נזק קל לשיניים ולקנה הנשימה, כתוצאה מהחדרת מכשור ההנשמה. במקרים נדירים יותר, ייתכנו סיבוכים קשים כמו תגובות אלרגיות חריפות או חום גבוה, הפרעות בתפקודי הכבד ואו תפקוד של מערכות חיוניות אחרות.
לעיתים קורה שהמנותחים מתעוררים מההרדמה ושרויים בבלבול מוחלט. הבלבול נמשך לרוב כמה שעות, אך לעיתים הוא עלול להימשך שבועות ואף חודשים לאחר הניתוח. מדובר, למעשה, בסוג של פגיעה מוחית שגורמת למנותחים לסבול מסוג של דמנציה. החדשות הטובות הן שהדמנציה בעקבות הרדמה היא כמעט תמיד זמנית.
אחרי הרדמה אזורית ייתכן ותחושו אי נוחות ולחץ באזור ההזרקה, כאבי גב או היעדר תחושה והגבלה בתנועה שנמשכים גם לאחר תום ההרדמה. באזור ההזרקה עלול להיווצר גם זיהום מקומי, מורסה ושטף דם מקומי. הם יעברו מהר.
המחט שבאמצעותה מזריקים את חומר ההרדמה האפידורלי עלולה במקרים מסויימים, לחדור את המעטפת של חוט השדרה. עקב כך עלולה להיגרם דליפה של נוזל השדרה מהחלל הספינלי לחלל האפידורלי. הפגיעה הזאת עלולה לגרום לכאבי ראש חדים וממושכים. זהו מצב שמחייב טיפול.
במקרים נדירים ביותר תיתכן פגיעה קבועה בעצבי הגפיים ובכיס השתן.
מתי תתאוששו ותחזרו לעצמכם?
מהירות ההתאוששות מההרדמה תלויה בסוג ההרדמה, בסוג הניתוח ובהיסטוריה הרפואית שלכם. הרדמה מקומית אינה מצריכה בדרך כלל זמן התאוששות, ואפשר אפילו ללכת הביתה עוד לפני שפגה השפעת החומר המאלחש. הרדמה אזורית מצריכה שעתיים־שלוש להתאוששות, ואילו ההתאוששות מהרדמה מלאה עשויה להימשך אף ארבע שעות ויותר.
