דיכאון הנו תופעה נפשית נפוצה שמאופיינת במצב רוח מדוכדך לאורך זמן, אובדן של עניין והנאה בדברים, תחושות של ריקנות ואשמה, דימוי עצמי נמוך, הפרעות בשינה ובתיאבון, חוסר אנרגיה, קשיים בריכוז ועוד. במקרים רבים, דיכאון עלול לקבל ביטוי גם בסימפטומים גופניים שונים (כאבי ראש, כאבי בטן ועוד) שמובילים לביקורים תכופים אצל רופא המשפחה. העוצמה של הפרעות הדיכאון השונות משתנה ונעה על הטווח שבין דיכאון קל ועד למצבי דיכאון חריפים. להבדיל מדכדוך קל או תחושת עצב, שניתן לראות בהם חלק בלתי נפרד ממגוון החוויות האנושיות, דיכאון פוגע באיכות החיים באופן משמעותי. יחד עם זאת, רבים מהסובלים מדיכאון אינם מאובחנים ולפיכך לא זוכים בטיפול המתאים.
מהי שכיחות הדיכאון?
הפרעות דיכאוניות הן שכיחות ביותר, ומשפיעות על כעשרים אחוז מהנשים וכשניים עשר אחוז מהגברים בשלב כלשהו בחייהם. הפרעות דיכאוניות מופיעות בכל שכבות האוכלוסייה ובכל הגילאים מילדים ועד קשישים.
ממה נגרם דיכאון?
הסיבות להופעת דיכאון אינן תמיד ברורות, ככל הנראה מדובר בשילוב של כמה גורמים. ישנה נטייה תורשתית לדיכאון, כך שהסיכויים ללקות בדיכאון גבוהים יותר אצל אדם אשר לו קרובי משפחה הלוקים בדיכאון. ישנם גורמים הורמונליים ופיזיולוגיים הקשורים בהופעת דיכאון, כך למשל יש עליה בסיכון לדיכאון במצבים של פעילות לקויה של בלוטת התריס ובמחלות גופניות שונות, כגון מחלות לב, סרטן, פרקינסון ועוד. אירועי חיים קשים כגון אבדן של אדם אהוב, התמודדות עם מצוקה כלכלית או עם יחסים עכורים בבית וכן אירועים טראומטיים בילדות כגון התעללות או התייתמות מהורה מגבירים אף הם את הסיכון ללקות בדיכאון.
מהם המאפיינים של דיכאון?
דיכאון יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות אצל אנשים שונים, יש הבדל בין דיכאון בגילאים השונים ובתרבויות השונות. אך אצל כל אדם הלוקה בדיכאון יופיעו לפחות חלק מהמאפיינים הבאים:
- עצבות ודכדוך
- עצבנות וחרדה
- חוסר עניין, חוסר יכול ליהנות מפעילויות אשר גרמו להנאה בעבר
- עייפות, חוסר אנרגיה
- הפרעה בשינה
- שינויים בתאבון ובמשקל
- ירידה בחשק המיני
- כאבים שונים כגון כאבי ראש, כאבי בטן או כאבי גב שאין להם הסבר רפואי אחר
- ירידה ביכולת הריכוז, קשיים בחשיבה או בקבלת החלטות
- מחשבות של אשמה וחוסר ערך עצמי
- מחשבות שליליות על החיים, תחושה של חוסר אונים וחוסר תקווה
- מחשבות על מוות עד כדי מחשבות אובדניות
איך מאבחנים דיכאון?
ניתן לאבחן דיכאון באמצעות שיחה והערכה פסיכולוגית. אפשר להיעזר בשאלונים שונים אך אין בכך הכרח. במידה וקיים חשד כי אדם סובל מדיכאון ניתן לפנות לרופא המשפחה, לפסיכולוג או לפסיכיאטר.
כחלק מהבדיקה הרפואית מומלץ בד"כ לעבור בדיקה גופנית וכן לבצע בדיקות דם כדי לשלול סיבות גופניות שגרמו לדיכאון.
איך מטפלים בדיכאון?
משך הדיכאון משתנה בין אדם לאדם, לעתים מדובר באירוע שחולף תוך מספר שבועות ולעתים דיכאון יכול להמשך חודשים ארוכים. פעמים רבות מדובר באירוע חוזר.
הטיפול המומלץ ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. לעתים מספיק טיפול בתרופות בלבד או בשיחות בלבד, אך במרבית המקרים הטיפול המשולב הינו היעיל ביותר. אם מדובר במצבים חוזרים של דיכאון לעתים ההמלצה תהיה לקבל טיפול תרופתי נוגד דיכאון באופן קבוע. הטיפול התרופתי בד"כ אינו משפיע באופן מידי ונדרשים מס' שבועות עד להשפעה.
מה קורה אם לא מטפלים בדיכאון?
למרות שדיכאון הוא מצב שכיח, ישנם מקרים לא מעטים בהם הדיכאון אינו מאובחן או שהטיפול הניתן אינו מספק. הנזקים העלולים להיגרם מחוסר אבחון או מטיפול חלקי יכולים להיות משמעותיים. ראשית, דיכאון כשלעצמו גורם סבל נפשי רב. קשה מאוד לתפקד כאשר מצב הרוח ירוד, והתחושה היא כי אין תקווה לשינוי ואין ערך לחיים. אנשים הסובלים מדיכאון לעתים מחפשים הקלה למצבם בצריכה רבה של אלכוהול, אשר עלולה להחריף את הדיכאון. דיכאון יכול לגרום לקשיים בזוגיות, לגרום להסתגרות ולניתוק קשרים חברתיים, להקשות על התפקוד ההורי. כך שבמקום לקבל יותר תמיכה האדם הסובל מדיכאון הופך יותר מבודד. בשל הירידה בתפקוד, יש קושי בביצוע מטלות לימודיות ופגיעה ביכולת התעסוקתית, למשל היעדרויות רבות ממקום העבודה. כמו כן, יכולים להיגרם נזקים גופניים סביב השינויים בתזונה, ברמת הפעילות הגופנית והשינה. מחקרים הראו שהסיכוי לסבול ממחלות לב, כלי דם ומחלת הסרטן, גבוה יותר אצל הסובלים ממחלה דיכאונית לא מטופלת.
חשוב לדעת כי ניתן לטפל ביעילות בחלק גדול מהפרעות הדיכאון. כאשר האבחנה נכונה והטיפול הולם, מדווחים מרבית הסובלים מדיכאון (80 אחוז) על שיפור משמעותי.
לאן פונים?
לקבלת טיפול במרפאות בריאות הנפש במאוחדת יש לקבוע פגישת מיון ראשונית אצל פסיכיאטר או פסיכולוג באמצעות מוקד התורים הארצי (3833*), או באמצעות מזכירות המרפאה הקרובה למקום מגוריך. אין צורך בהפניה של רופא ראשוני לפגישת מיון זו יש לצרף מסמכים רפואיים רלוונטיים, כגון: סיכומי אשפוז, סיכומי טיפול ואבחונים, במידה וקיימים כאלה.
