הרגשות שאנחנו מרגישים ומבטאים חשובים מאוד לתחושת הרווחה הנפשית והפיזית שלנו. כלומר, הם יכולים לקדם השגת מטרות, לשפר אינטראקציות בינאישיות ולכוון את ההתנהגות לקידום הבריאות הגופנית שלנו. פחד הוא לא רגש נעים, אבל בלעדיו אין לנו סיכוי לשרוד.

אבל רגשות אינם תמיד הסתגלותיים ויעילים. כך למשל הם יכולים לגרום לנו לבחור בדרך פעולה לא מתאימה שיש בה סיכון עבורנו והם יכולים גם לחבל בקשר בינאישי חשוב. במצבים האלה, ויסות רגשי חיוני בשביל להגיב בצורה מתאימה לדרישות הסביבה. כלומר, היכולת שלנו להשפיע על עצמת הרגש שלנו ומשך הזמן שאנחנו חווים אותו תעזור לנו להתמודד טוב יותר עם אתגרים.

קחו לדוגמא מצב משפחתי יום יומי. בזמן שהבן צופה בתכנית האהובה עליו בטלוויזיה, אחותו הקטנה מחליפה ערוץ בלי להניד עפעף. אין ספק שהכעס של הבן כאן מוצדק ואפילו חשוב. ללא הכעס הוא לא היה עושה דבר בתגובה וסביר להניח שכך גם מחוץ לבית במצבי התמודדות קריטיים. מצד שני, התפרצות זעם שנמשכת שעתיים (כפי שרואים לפעמים אצל ילדים עם הפרעות התנהגות) לא תעזור לו לראות את התכנית האהובה ותחבל משמעותית בהמשך היום שלו. כך גם בבגרות. אנשים שחווים קשיים כרוניים בוויסות הרגשי סובלים מחוויה ממושכת וקשה יותר של רגשות שליליים (בעיקר כעס וחרדה), קשיים בינאישיים, בעיות התנהגות ובריאותיות וירידה בעמידות בפני אירועי חיים מלחיצים.

היכולת לוויסות הרגש ביעילות אינה מולדת. היא הישג התפתחותי הנבנה ומשתכלל לאורך החיים, בהתאם לאתגרים איתם אנחנו מתמודדים. בדומה לתפקודים נפשיים אחרים, ויסות הרגש מתפתח בתוך קשרי הגומלין של האדם עם אחרים משמעותיים בסביבתו. תינוקות מבטאים רגשות מלידה והאם המטפלת עוזרת לתינוק ולפעוט לווסת את רגשותיו. ילדים בגיל הגן ובית הספר, מצוידים בשפה המשפרת משמעותית את יכולתם לווסת רגשות, מפנימים את החוקים התרבותיים הקובעים מה מתאים לבטא לפי ההקשר החברתי. הם מבינים שמה שמבוטא אינו תמיד תואם את מה שהם מרגישים.

אתגר ויסות הרגש בגיל ההתבגרות
ויסות רגשות היא משימה לא פשוטה לכולנו במצבים מאתגרים (היזכרו בבוקר האחרון בו הכנתם את הילדים לבית הספר...). בגיל ההתבגרות האתגר הופך למורכב עוד הרבה יותר.
מדובר בתקופת חיים קריטית בה מתרחשים שינויים פיזיים, שכליים, רגשיים והתנהגותיים. בין היתר מתחוללים שינויים משמעותיים בדפוסי היקשרות שמשמעותם שינויים באופן שבו המתבגר מרגיש כלפי עצמו, כלפי ההורים (ויעידו על כך הורים למתבגרים...) וכלפי החברים. השינויים אלה מייצרים חוויות רגשיות עוצמתיות, הרבה פעמים יותר מאשר בשלבי חיים אחרים. את הרגשות האלה יש לווסת. לדוגמא, אחד האתגרים שמתבגרים מדווחים עליהם הוא ויסות רגשות במהלך אינטראקציות משמעותיות עם חברים. אמנם החשיבות של החברים למתבגר גבוהה ויכולה להיות גורם מווסת (מתוך רצון להיראות טוב בחברה) , אך מאותה סיבה החברים יכולים לגרום לעליה בלחץ אותו יש לווסת.

לצד זאת, בזמן גיל ההתבגרות אזורי המוח (האונות הפרה-פרונטליות) המתווכות את תפקודי הוויסות עדיין אינן מפותחות לגמרי. מעבר לכך, הפיתויים חזקים במיוחד, כך שהסיכון לבחירות לא נכונות עולה בגלל מנגנוני בקרה חלשים והתנהגות מכוונת למטרה לא יעילה. כלומר, בהשוואה לשנות ביה"ס היסודי, ההתמודדויות מורכבות יותר והפיתויים חזקים יותר, אבל התפתחות מנגנוני ההתמודדות לא הדביקה את הקצב ומשאירה את הנערים והנערות במצב לא פשוט. כל זאת בגיל בו תחושת התמיכה ההורית יורדת באופן יחסי לגילאים צעירים יותר (הרבה פעמים מבחירת המתבגר עצמו שרוצה לעשות בכוחות עצמו).

קחו לדוגמא חבורת צעירים שלא מזמן קיבלו רישיון בדרך לבילוי. בעוד שההתפתחות ההורמונלית והלחץ החברתי בשיאם, המנגנונים שנועדו לרסן את ההתלהבות ו"ללחוץ על הברקס" עדיין לא הבשילו. את התוצאה אפשר כבר לדמיין.
אין פלא שגיל ההתבגרות הוא תקופה של חוסר יציבות רגשית שמאופיינת בתדירות גבוהה יותר של הפרעות הפנמה (דיכאון) והחצנה (התנהגויות אנטי-סוציאליות). מתבגרים הסובלים מדיכאון וחרדה מתקשים להתמודד עם רגשות של עצב, כעס ופחד ואלה קשורים בקשוי בוויסות רגשות.

התקווה: טיפול בקשיים בוויסות רגשות
מנקודת מבט התפתחותית, תקופת ההתבגרות מאופיינת בשינויים משמעותיים ביכולת ניהול הרגשות. כך למשל, הודות לשיפור בחשיבה הלוגית, ויסות הרגש נעשה גמיש יותר עם העלייה ביכולת לזהות מצבים רגשיים בעצמי ואצל האחר. ההבנה של היחסיות והסובייקטיביות של ההערכות והתפיסות שלנו משתפרת והתובנה למניעים הרגשיים מאחורי ההתנהגות עולה.

בהתאמה, מתוך הבנת החשיבות של מיומנויות ויסות הרגשות לאיכות חיים ומניעת פסיכופתולוגיה קמו התערבויות טיפוליות המכוונות לשיפור כישורי ההתמודדות של מתבגרים במצבי חיים מלחיצים. מרבית הגישות הטיפוליות שנמצאו יעילות משלבות בין כמה מרכיבים. חינוך פסיכולוגי על רגשות והחשיבות של וויסות רגשות עוזר להגברת המוטיבציה של המתבגר להתאמץ לווסת במצבי לחץ. המתבגרים לומדים לחשוב מחדש על המצבים שעוררו את הרגשות ולפרש אותם באופן שמפחית את רמת ההצפה הרגשית. בנוסף, נלמדות מיומנויות מעשיות להפחתת לחץ (כגון הרפיות, טכניקות מיינדפולנס ועוד) לשימוש בזמן אמת.

תוצאות המחקרים בתחום נראות מבטיחות. מתבגרים שמשתתפים בתכניות כאלה מבינים טוב יותר ברגשות ובויסות רגשות, מצליחים לזהות טוב יותר את הרגשות שלהם ולשוחח עליהם בפתיחות.