במשך למעלה מ- 80 שנה, הטיפול היעיל ביותר עבור חולי אפילפסיה הוא שימוש בתרופות המונעות התקפים: אנטי קונבלסנטיות (Anticonvulsants נוגדות- כיווצים) או אנטי אפילפטיות (Anti-Epileptic (Drugs, AED.

התרופות לאפילפסיה פועלות באופן ביולוגי במסלולים שונים, אך מטרתן משותפת: דיכוי הפעילות החשמלית המוגברת במערכת העצבים המרכזית לצורך מניעת פרכוסים. כעיקרון, התרופות פועלות בשני מנגנונים מרכזיים, מנסות להפחית את העוררות המוגברת של נוירונים במערכת העצבים המרכזית, או להגביר את פעילות מנגנוני הדיכוי לפעילות המוחית המואצת שמאפיינת את המחלה.

התרופות אינן מרפאות את האפילפסיה, אך הן מאפשרות לאנשים עם אפילפסיה לחיות חיים נורמאליים ופעילים, חופשיים לגמרי מהתקפים. במקרים שבהם התרופות אינן יעילות, קיימות שיטות טיפול אחרות: בילדים ניתן לנסות דיאטה קטוגנית, הנבנית על ידי רופא/ה, מוגבלת בקלוריות ומכילה מזון עתיר שומן ודל פחמימות. עבור אנשים מסוימים קיימת האופציה הניתוחית, או טיפול על ידי מכשיר השולח אותות חשמליים למוח דרך עצב הוואגוס..

לרוב, הטיפול התרופתי באפילפסיה מתחיל בתרופה אחת במינון נמוך, ובהמשך עולה המינון בהדרגה עד למצב של שליטה במחלה ועצירה של ההתקפים האפילפטיים. אם התרופה אינה מועילה, התרופה מוחלפת בתרופה אחרת, ואם גם התרופה החדשה אינה מועילה, נעשה לרוב ניסיון לטפל באמצעות שילובי תרופות תוך הוספת תרופות בהליך המכונה 'Add on'.

הרופא/ה בוחר/ת את התרופה, בין היתר, על פי סוג ההתקפים שיש לחולה - לא כל התרופות מתאימות עבור כל סוגי ההתקפים. הרופא/ה מתחשב/ת גם באופן שהתרופה תשפיע על החולה:  אנשים מגיבים באופן אינדיבידואלי לתרופות, בדומה לכל חומר אחר הנכנס לגופם, כך שאדם אחד יכול לפתח תופעות לוואי לתרופה, בעוד שהאחר לא. המשמעות של כל זה היא שצריך לעיתים לנסות כמה תרופות בכדי למצוא את היעילה ביותר עבור כל חולה. עם שונות כזאת בין אנשים, יתכן שהתהליך של התאמת המינונים יארך זמן מה

שלושה דורות של תרופות

את התרופות לאפילפסיה נהוג לסווג כיום לפי ותק: תרופות מהדור הראשון שנמצאות בשימוש מזה שנים רבות - חלקן אף לפני מלחמת העולם השנייה, תרופות מהדור שני שפותחו ברובן בשנות ה-90-80 ותרופות מהדור השלישי, שרובן פותחו אחרי שנת 2000.

ככלל, יעילות התרופות הוותיקות והחדשות דומה, אולם פרופיל תופעות הלוואי של התרופות החדשות טוב יותר והן כרוכות בפחות סיבוכים ו/או שהן ברובן מלוות בסיכון נמוך יותר במקרה של שילובים בין תרופתיים עם תרופות אחרות.

התרופות לאפילפסיה ניתנות בכדורים-טבליות במינונים משתנים ובתדירות טיפול משתנה מתרופה לתרופה. יש תרופות שניתנות גם בעירוי לווריד – בעיקר במצבי חירום, כמו בסיבוך הקרוי "סטטוס אפילפטיקוס" שבו המטופל מצוי במצב של פרכוס מתמשך ואינו יכול לבלוע תרופות, כאשר יש לייצבו במהירות.

הרוב המכריע של התרופות לאפילפסיה המשווקות בישראל כלולות בסל הבריאות הממלכתי.

דוגמאות לתרופות לאפילפסיה:

קרבמזפין

(®Carbamazepine (Tegretol®, Teryl

קרבמזפין משמש לטיפול בכל סוגי ההתקפים החלקיים ובהתקפים טוניים-קלוניים כלליים (גראנד מאל). בדרך כלל מהווה תרופה זו "בחירה ראשונה" לטיפול באפילפסיה. עם זאת, התרופה אינה יעילה ואף עלולה להזיק בהתקפי אבסנס כלליים ובהתקפים מיוקלוניים. תופעות הלוואי הנפוצות של קרבמזפין כוללות ישנוניות, סחרחורת, ראיה מטושטשת, ראיה כפולה, קושי בחשיבה, שלשול, בחילה והקאה. התרופה עלולה לגרום להגברת רגישות העור לקרינת UV (אולטרא-סגולה) או לפריחות אלרגיות בעור (נדיר, כ-10% מהמטופלים).

חומצה וואלפרואית או וואלפרואט

(®valproic acid/valproate (Valporal®, Depalept

התרופה משמשת לטיפול בהתקפים חלקיים או בהתקפי אבסנס כטיפול בודד או בשילוב עם תרופות אחרות. בנוסף, היא משמשת גם לטיפול בהפרעות הקשורות למצב הרוח ולטיפול בכאב ראש חזק.

המנגנון של התרופה קשור כנראה  להגברת GABA, אחד המתווכים העצביים (חומר שמעביר מסרים עצביים בין התאים במוח) בעלי השפעה מרגיעה במוח.

תופעות הלוואי של החומצה הוואלפרואית כוללות בחילה והקאה, עלייה בתיאבון ועלייה במשקל כתוצאה מכך, נשירת שיער (זמנית), הפרעות במחזור הווסת ואפילו הפסקת ווסת לחודש-חודשיים.

תופעות לוואי נדירות יותר כוללות השפעות קוגניטיביות, רעד ועלייה באנזימי כבד.

לבטיראצטאם

(®Levetiracetam (Keppra

לבטיראצטאם משמש לטיפול בהתקפים חלקיים בקרב מבוגרים בשילוב עם תרופות אחרות.

תופעות הלוואי כוללות ישנוניות, חוסר יציבות, זיהומים, הפרעות בהתנהגות וסחרחורת. תופעות אלה מתפתחות ברוב המקרים כבר ב-4 השבועות הראשונים של הטיפול. אין דיווחים על כך שהתרופה מפריעה לפעילותן של תרופות אחרות או של גלולות למניעת הריון. אין להפסיק את נטילת התרופה בבת אחת, כי הדבר עלול לגרום לעלייה בתדירות ההתקפים, אלא אם זה מתחייב עקב תופעות לוואי.

למוטריגין

(®Lamotrigine (Lamodex®, Lamotrigine®, Lamogine®, Lamictal

התרופה משמשת לטיפול במבוגרים ובילדים מעל גיל 12 במצבים של התקפים חלקיים פשוטים ומורכבים והתקפים טוניים-קלוניים ראשוניים ושניוניים.

בנוסף ניתנת למוטריגין בשילוב עם תרופות נוספות, לטיפול במבוגרים ובילדים מעל גיל שנתיים, במקרים של התקפים חלקיים פשוטים ומורכבים והתקפים טוניים-קלוניים שניוניים.

פרגאבאלין

(®Pregabalin (Lyrica

פרגאבאלין משמש בשילוב עם תרופות נוספות, לטיפול בהתקפים חלקיים בקרב מבוגרים. בנוסף הוא משמש לטיפול בכאב במערכת העצבים ולטיפול בפיברומיאלגיה.

תופעות הלוואי של פרגאבאלין כוללות סחרחורת, ראיה מטושטשת, עלייה במשקל, ישנוניות, קשיי ריכוז, נפיחות בכפות הידיים והרגליים ויובש בפה. אין דיווחים על השפעת התרופה על נוגדי פרכוסים אחרים.