מאז ינקותו, נטה איתי למחלות אף אוזן גרון. דלקות אזניים חוזרות ונשנות, קוצר נשימה, נזלת כרונית. כשהיה בן ארבע בערך, הוריו שמו לב לכך שהוא נוחר בלילה. "כמו נהג משאית", צוחקת אימא שלו כשהיא נזכרת. "זה הפסיק להצחיק אותנו כשקלטנו שלא מדובר רק בנחירות: הוא היה משתנק פתאום, וממש מפסיק לנשום למשך שניות ארוכות. פחד אלוהים". רופאת הילדים האחראית והמסורה של איתי הפנתה אותו למומחה אף אוזן גרון, שאבחן: אדנואיד מוגדל.

האדנואיד: קווים לדמותו

האדנואיד הוא הגדלה של הרקמה הלימפטית שנמצאת מאחורי בית הבליעה. אצל חלק מהילדים - בעיקר אלה שיש להם נטייה אלרגית או רגישות יתר של מערכת הנשימה - מתנפח האזור הרקמתי הזה לממדים מאוד גדולים. האדנואיד המוגדל, שנמצא באזור זרימת האוויר האפית, גורם להפרעה במעבר האוויר. ברגע שנוצרת חסימה, נשמע רעש הנחירות. הנחירות מופיעות בעיקר בלילה, כשבמשך היום נושמים אותם ילדים דרך הפה ומסתובבים עם פה פתוח.

פעמים החסימה משמעותית עד כדי כך שהיא עלולה לגרום גם לדום נשימה בשינה. כלומר: לפרקי זמן של מספר שניות אין בכלל מעבר אוויר, ואז הילד ישן ונוחר ופתאום יש שקט: הילד מפסיק לנשום.

 השפעותיה של הפרעה חסימתית כרונית בדרכי אויר

השלכות של הפסקות הנשימה הליליות ושל "נשימת הפה" היומית הן רבות וסבוכות. הנה חלק מהן:

• הפרעה בגדילה: מחקרים מראים קשר ברור בין הפרעה נשימתית חסימתית מתמשכת ובין עיכוב או הפרעה בגדילה עקב הפרעה בהפרשת הורמון הגדילה בשינה.
• הפרעה בהתפתחות הקוגניטיבית:שינה תקינה חיונית להתפתחות נוירוקוגניטיבית תקינה. מחקרים מראים קשר ברור בין הפרעת נשימה חסימתית בשינה ובין הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, וקשיים בלימודים.
• שינויים במבנה הפנים: נשמע מוזר, אבל נכון: נשימת פה כרונית במהלך הילדות עלולה לגרום לשינויים בהתפתחות מבנה הפנים, המתבטאים, בין היתר, במבנה צר של לסת עליונה ומיקום אחורי ותחתון של לסת תחתונה.
• הפרעות לבביות ונשימתיות: מקרים קשים וממושכים של הפרעת נשימה חסימתית בשינה עלולים לגרום ליתר לחץ דם ריאתי, והפרעה בחילוף הגזים בריאות. הפרעות אלו עלולות לגרום בהמשך לשינויים במבנה ובתפקוד הלב.

 איך אפשר  לדעת בוודאות שהמקור לסימפטומים האלה הוא הנחירות בלילה? ההורים של איתי הקליטו אותו בלילה, והשמיעו את ההקלטה לרופא האא"ג שלהם. זאת שיטה לא רעה, אבל הבדיקה האולטימטיבית שקיימת היום היא בדיקת מעבדת השינה והיא נעשית למשך לילה אחד בליווי הורה. מחברים לגופו של הילד אלקטרודות ובודקים מה קורה בגופו במהלך השינה. בודקים את קצב הלב, את הנשימה, את מעבר האוויר דרך האף, רוויון החמצן בדם (כמה חמצן נכנס לגוף עם כל נשימה), את מידת הרעש שהילד משמיע, את מספר הנשימות, את תנועת בית החזה, איכות השינה, תנועות רגליים ופרמטרים נוספים היכולים להעיד על מצבו. בנוסף ניתן לבדוק האם יש אירועים של דום נשימה ממש - ומהי מידת ההפרעה של האדנואיד.

לפעמים צריך לנתח

במרבית המקרים אפשר לפתור את חסימת האוויר שיוצר האדנואיד באמצעות הוצאתו מהגוף בניתוח. הניתוח, כאמור, הוא אחד השכיחים והנפוצים שמתבצעים בילדים בארץ. אבל לפני שנרחיב לגביו, חשוב לדעת שלא כל מקרה של נחירות מגיע לניתוח. יש ילדים שהנחירות אינן מלוות בתופעות שפוגעות משמעותית באיכות חייהם ומסכנות אותם, ויכולים 'למשוך' כך עוד כמה שנים. לרוב, בגיל תשע או עשר שוככת התופעה מאליה - כך שעדיף לסבול מהרעש ולא לשכב על שולחן הניתוחים. הניתוח הכרחי רק אצל ילדים שסובלים מחסימה מוחלטת ומהפסקות נשימה.

 מספרת אמא של איתי: "קראתי וחקרתי את הנושא ותשאלתי ארוכות את הרופא שלנו. מצאתי שניתוח מביא לריפוי מלא של התסמונת הזו אצל יותר מ-80% מהילדים. הבנתי שהניתוח הוא פשוט ונפוץ, והכי חשוב: הבנתי עד כמה הילד שלי סובל. קראתי עדויות של הורים שמספרים איך איכות החיים של הילד שלהם השתפרה לאין שיעור אחרי הניתוח. החלטנו שהולכים על זה".

 בדרך כלל לא ממליצים על ניתוח להסרת האדנואיד לפני גיל שנה, אלא במקרים שבהם מזהים באופן ברור הפסקות נשימה בשינה או הפרעה ברורה בגדילה. מרבית הילדים מנותחים בגילאי שלוש עד ארבע. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית: הילד "ישן" ואינו חש כל מגע בגופו במהלך הניתוח. חומר ההרדמה ניתן דרך מסכה בשאיפה אל דרכי הנשימה או בהזלפה לתוך הווריד. הבחירה באחת משתי השיטות תלויה בגיל הילד. אחד ההורים רשאי ללוות את הילד לתוך חדר הניתוח עד שהילד נרדם. הניתוח מתבצע דרך הפה וללא חתכים חיצונים. בניתוח מסירים את האדנואיד מרירית הלוע ועוצרים את הדימום בעזרת לחץ מקומי וצריבה חשמלית.

לאחר הניתוח הילד מועבר לחדר התאוששות, שם הוא ישהה במשך מספר שעות. בחדר התאוששות ההורים שוהים יחד עם הילד. במהלך שעות אילו הילד יחזור בהדרגה ממצב של שינה עד לערנות גמורה. בזמן זה ייתכן דמם קל מן האף או מן הפה שייפסק עד שהילד ישתחרר לביתו. הילד משתחרר הביתה לאחר שנבדק על ידי רופא אף אוזן גרון.

ואחרי הניתוח?

"אני מתנצלת אם זה נשמע כמו הגזמה פיוטית, אבל הרגשנו שאיתי נולד מחדש אחרי הניתוח. ממש כך. תוך עשרה ימים השינה שלו הפכה שקטה, רצופה וסדירה. אחרי כמה חודשים תפסנו שהוא פשוט פורח: הוא גבה, הוא השתחרר, הוא עירני ומפוקס. תענוג".