בתקופה זו רובנו מתכוננים לארוחה החגיגית עם המשפחה והחברים, כמה ימים של חופשה מהעבודה וחיבור למסורת המפוארת והעשירה שלנו כעם. שתי עונות החגים שלנו, ראש השנה עד סוכות ופסח עד שבועות, מביאות איתן שלושה גורמי סיכון משמעותיים להתקפי חרדה, ירידה במצב הרוח ואפילו דכאון. מועדי החגים שלנו נקבעו מסיבות דתיות והיסטוריות, כך שהם ממוקמים בשתי עונות המעבר. עונות המעבר מצידן, הן הגורם הסיבתי מאחורי התסמונת SEASON AFFECTIVE DISORDER או בקצור SAD. חמישה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מתסמונת SAD המתבטאת בהפרעות שינה, ירידה במצב הרוח ואכילה מוגברת.

 שבירת שגרת החיים היא צורך קיומי חיובי. אנחנו צריכים קצת משהו אחר ושונה מסדר היום המקובע שלנו. אולם, כאשר אדם נמצא במצב של ירידה במצב הרוח, או בתקופה של מתח מוגבר, השגרה מחזקת אותו. היא משמשת כעוגן שמייצב אותנו. עונת החגים בכל העולם ובכל הדתות, בלי קשר לעונות המעבר בהכרח, היא תקופה שיש בה עליה חדה ברמת ה- STRESS. בחדרי המיון רואים 30% יותר מקרים של התקפי חרדה. בעונת החגים יש עליה בשכיחות התקפי הלב ועליה בשיעור התמותה מהתקף לב.

במקום השלישי, אך בגלל שהם פחות חשובים מהגורמים הקודמים לתחלואה גופנית ונפשית מוגברת בחגים, הם מנהגי החג שלנו. מכירים את ההגדרה היהודית לחג: ניסו להרוג אותנו. קרה לנו נס. לא הצליחו. עכשיו בואו נאכל. אכילת יתר בשילוב חוסר פעילות גופנית הם מתכון לירידה במצב הרוח.

 שלושת אלה יוצרים ביחד את משולש ברמודה של החגים שבו נעלמת לנו שמחת החג ואנחנו נשארים עם תחושה של החמצה. אבל לא חייבים לסיים כך את החגים. חלק מאיתנו צריכים טיפול מונע, והוא פשוט ונעים לביצוע: לצאת מהבית להליכה טובה כל יום מימי החג. לאכול במידה וכמובן לא להפריז בצריכת אלכוהול. להיות בחברת האנשים שאנחנו אוהבים. לזכור כל הזמן שמדובר בחג וכדרכם של חגים הוא יעבור. אז לא לקחת ללב, לא לשקוע בדכדוך ולא לקבל התקפי חרדה.