ג', כיום בן 30, הוא בעל ליקוי שמיעה עמוק. כשהיה בן עשרה חודשים הבחינה אמו שהוא לא מגיב כשהיא קוראת בשמו ושהפסיק להשמיע קולות. היא חשדה שכמו אחיו הגדולים לפניו, גם ג' סובל מנוזלים באוזניים ופנתה לרופא אא"ג; הרופא לא איתר נוזלים והפנה אותם לבדיקת שמיעה, שבה הגיב ג' רק לרעשים בעוצמה חזקה. מאחר שבגיל כה צעיר אי אפשר לבצע אבחנה מלאה לרמת השמיעה בכל אוזן באמצעות בדיקה התנהגותית, הופנה התינוק לבית חולים לביצוע בדיקת (Auditory Brainstem Response (ABR המתבצעת בשינה. הבדיקה נערכה כאשר ג' היה כבר בן שנה וחצי, ותוצאותיה הראו ירידה עמוקה בשמיעה שחייבה שיקום מידי. ג' עבר תהליך של התאמת מכשירי שמיעה במסגרת חינוכית שיקומית ללקויי שמיעה, וטופל על ידי קלינאית תקשורת. אבל לשיקום שהחל בגיל מאוחר יחסית הייתה השפעה מוגבלת, והלקות משפיעה עד היום על כל תחומי החיים של ג'. איך אפשר היה לעשות את זה אחרת?
אבחון: הכי מוקדם שאפשר
שמיעה תקינה בינקות ובשנות החיים הראשונות חיונית להתפתחות שפה ודיבור. 1-3 מכל 1000 תינוקות נולד עם ליקוי שמיעה משמעותי קבוע המפריע להתפתחות תקינה של תקשורת שפתית עם הסביבה. אזורי המוח המעבדים צלילים נמצאים בשיא גמישותם בשנות החיים הראשונות, וקיימות עדויות פיזיולוגיות לחשיבותה של הגרייה השמיעתית להפעלת מרכזי השמיעה במוחו של הפעוט. איתור ושיקום מוקדמים של לקות השמיעה הם קריטיים, כי הם עשויים למנוע עיכוב בכישורי שפה ודיבור, ביכולות קוגניטיביות, בהתפתחות רגשית-חברתית ובהמשך גם בהישגים לימודיים ואקדמיים. פערים אלו בתפקוד עשויים להופיע גם כשמדובר בלקויות קלות ובינוניות וכן בליקויי שמיעה חד צידיים (באוזן אחת). מחקרים מצאו כי תינוקות שאותרו ושוקמו עד גיל ששה חודשים הראו תוצאות שפתיות טובות יותר בהשוואה לתינוקות ששוקמו לאחר גיל זה.
בישראל התבצעו בעבר בדיקות סינון שמיעה התנהגותיות לתינוקות בני שבעה חודשים בתחנות לאם ולילד ("טיפת חלב"). תינוקות ש"נכשלו" בבדיקה הופנו לבדיקות במכוני השמיעה במרכזים הרפואיים. תהליך האבחון הארוך הזה נמשך עד גיל שנה ויותר - גיל שבו כבר נוצר עיכוב משמעותי בהתפתחות התקשורת, השפה והדיבור של הפעוט. במהלך שלושים השנה האחרונות התפתחו שיטות אובייקטיביות לסינון ואבחון שמיעה לתינוקות; הבדיקות האלה לא דורשות את שיתוף פעולה של התינוק, ואפשר לבצע אותן מוקדם הרבה יותר. במקביל, ההתפתחות הטכנולוגית של עזרי השמיעה הדיגיטליים בכלל ושל שתלי השבלול בפרט, מאפשרת לתינוק שיקום מיטבי בגיל צעיר מאוד.
אילו ג' היה נולד אחרי שנת 2010
משנת 2010 מתקיימות בדיקות סינון שמיעה ליילודים לאחר הלידה טרם שחרורם מבית החולים, בהנחיית חוזר מנהל רפואה של משרד הבריאות. בשלב ראשון, עוברים כל התינוקות את בדיקת הפלט האקוסטי (Oto Acoustic Emissions): בדיקה פשוטה וקצרה שאינה חודרנית ואין לה תופעות לוואי. במהלך הבדיקה מונחת בפתח האוזן החיצונית של היילוד אוזניה המכילה משדר המשמיע את הצליל לאוזן - ומיקרופון הקולט את הפלט האקוסטי החוזר מהאוזן הפנימית. רישום פלט אקוסטי תקין מעיד על פעילות תקינה של תאי השערה החיצוניים באוזן הפנימית, קרי - השמיעה באוזן זו הינה בגבולות הנורמה. היעדר רישום פלט אקוסטי עלול להעיד על בעיה באוזן החיצונית, התיכונה או הפנימית. במידה והתינוק "נכשל" בבדיקה, או שקיימים גורמי סיכון אחרים ללקות שמיעה (פגות, היסטוריה של לקות שמיעה במשפחה, מלפורמציות ראש צוואר ועוד), תתבצע בנוסף גם בדיקת ABR אוטומטית (Automated Auditory Brainstem Response) בבית החולים.
תינוקות ש"נכשלים" גם בה ותינוקות עם גורמי סיכון מוזמנים גם לבדיקת שמיעה אבחנתית מוקדם ככל האפשר. הבדיקה האבחנתית המקובלת לקביעת סף שמיעה בתינוקות היא בדיקת הפוטנציאליים השמיעתיים המעוררים (ABR-Auditory Brainstem Response). בדיקת ה- ABR הינה בדיקה אובייקטיבית, אלקטרו פיזיולוגית, שבודקת את תפקוד עצב השמיעה והמסלול השמיעתי בגזע המוח ומאפשרת למדוד את הרגישות השמיעתית עבור כל תדר (צליל) בנפרד.
את בדיקת ה-ABR מבצעים במצב בו התינוק ישן שינה עמוקה מכיוון שצריך לקלוט אות עצבי קטן יחסית המגיע בתגובה לגירוי שמיעתי ומושפע מרעש פנימי וחיצוני. במקרים בהם הבדיקה נערכת לאחר גיל 3-4 חודשים יש צורך בדרך כלל במתן חומרי טשטוש או בביצוע הרדמה מלאה על מנת להשיג שינה רציפה אצל התינוק.
בשנת 2007 הוציא הארגון האמריקאי העוסק באיתור לקויות שמיעה בתינוקות נייר עמדה הממליץ על סינון שמיעה של כל הילודים עד גיל חודש ואבחון שמיעה באמצעות בדיקת ABR לצלילים עד גיל שלושה חודשים, במטרה להתחיל שיקום לפני גיל שישה חודשים.
בדיקות ה-ABR לתינוקות בישראל בוצעו עד 2015 בבתי החולים בלבד. משנת 2015 מציעה "מאוחדת" את השירות הזה במכון השמיעה של הקופה בירושלים, כדי לקצר את ההמתנה לבדיקות, לסיים את האבחון בשינה טבעית לפני גיל שלושה חודשים ולעמוד ביעד של התחלת שיקום שמיעתי לפני גיל חצי שנה. במהלך שנת הפעילות הראשונה נערכו כ- 300 בדיקות אבחנתיות לתינוקות ש"נכשלו" בסינון, תינוקות בעלי גורמי סיכון ללקויות שמיעה - ותינוקות שגם "נכשלו" וגם בעלי גורמי סיכון. מבין התינוקות שביצעו את הבדיקה 21 אובחנו כבעלי לקות קבועה בשמיעה והופנו לשיקום בגיל ממוצע של חודשיים וחצי. הצלחת התוכנית והרחבתה מאפשרת לעמוד ביעדים החשובים של אבחון ושיקום מוקדם לתינוקות.
לקויות שמיעה אצל ילדים
שכיחות לקויות השמיעה הקבועות עולה בגיל הילדות. הסיבות לכך כוללות ליקויים על רקע גנטי, וירוסים שהאם נחשפה אליהם בהריון (כמו CMV), ליקויי שמיעה נרכשים כתוצאה מחבלות, חשיפה לרעש, חשיפה לתרופות רעילות, מחלות כמו דלקת קרום המוח ועוד. בנוסף לכך קיימות גם הפרעות זמניות בשמיעה הנובעות מנוזלים באוזניים ששכיחותם רבה בגיל הרך. לערנותם של ההורים והצוותים החינוכיים והרפואיים יש חשיבות עצומה באיתור הפרעות בשמיעה. בשנים האחרונות מפעילה מאוחדת תכנית "ביקור בריא" בו ילדים מוזמנים לרופא הילדים בכל שנה מגיל שנתיים עד שש. בבדיקה שהרופא עורך והשאלות שהוא שואל את ההורים ניתן לאתר סימני אזהרה שעלולים להצביע על לקות שמיעה. כשהרופא חושד בבעיית שמיעה הוא מפנה את הילד לבדיקת שמיעה המתבצעת על ידי קלינאי תקשורת במכוני השמיעה. התפתחות השפה מושפעת מהשמיעה, אך ישנם גורמים נוספים העלולים לעכב את התפתחות השפה מלבד בעיות שמיעה. אם קיים עיכוב בהתפתחות שפה ודיבור, יש לבצע בדיקת שמיעה כדי לשלול בעיית שמיעה ולפנות לאבחון שפה ודיבור אצל קלינאי תקשורת.
הסימנים הבאים יכולים לסייע להורים באיתור בעיות שמיעה אצל תינוקות וילדים
- התינוק אינו מתעורר או נבהל מקול רעש חזק ופתאומי
- לתינוק מלאו תשעה חודשים וכשנשמע רעש הוא אינו מחפש את מקור הקול
- התינוק בן עשרה חודשים ומפיק רק מעט קולות
- התינוק בן שנה וחצי ואינו מנסה לומר אבא/אמא ולחזור על מילים הנאמרות לו
- התינוק בן שנה וחצי ועדין אינו מבין או מגיב להוראות ולשאלות פשוטות כגון: איפה כלב?
- הפעוט בן שנתיים, אך עדיין אינו מצרף שתי מילים יחד. למשל "אבא-סיפור“
- הילד מאזין למוסיקה או צופה בסרטים בקול רם ואינו מגיב כשמדברים אליו בקול רגיל, אלא רק כשהוא רואה את פני הדובר
- הילד מתלונן שוב ושוב על כך ש"אתם לא מדברים ברור"
- קרובים וחברים מתלוננים על איכות השמיעה של הילד
- הוא שואל “מה?” לעתים קרובות
- מידי פעם תשובותיו אינן קשורות לנאמר
- לעתים קרובות הוא מרגיש “מחוץ לעניינים“
- הוא נעזר לעתים קרובות בקריאת דיבור
- מעירים לו לעתים קרובות שהוא מדבר בקול רם
- צפייה בסרטים או הקשבה למוסיקה בקול רם מאוד