כמה פעמים אמרתם לעצמכם: זהו, די, אני צריך לשנות? לעזוב את העבודה, לעזוב את מערכת היחסים הלא טובה שלנו, או סתם להפסיק לעשן? המון פעמים. אבל היישום, היישום. כמה שהוא רחוק מההחלטות האלה. בואו נדבר על זה: הנה הגורמים שמעכבים אותנו מלבצע שינוי - וגם שיטות להתגבר על כל אחד כזה.

שינוי טומן בחובו חשש מהלא נודע. הרבה פעמים אנחנו מעדיפים את הקושי המוכר והידוע על פני הבטחה לטוב יותר, שאי אפשר לדעת האם תתממש. הישארות ב'אזור הנוחות' שלנו נובעת ממנגנון בטיחות הישרדותי בו שינויים וחוסר וודאות מתורגמים לתמרור אזהרה – סכנה!. אבל מנגד עומד מנגנון אחר, אנושי וטבעי לא פחות: הנעה. אנו שואפים לנוע קדימה, למקום טוב יותר, להיות מסופקים, והדמיון שלנו יודע לשרטט את החלום כך שנדמה שהוא במרחק נגיעה, שיחת טלפון או מייל, לפחות עד שאותו דמיון מתחיל לרוץ עם רשימת התסריטים הגרועים ביותר שיקרו אם נעשה את הצעד הזה: מה אם זו טעות? מה אם אכשל? ואם המצב רק יחמיר?

הפתרון כאן טמון באותה מערכת שמסייעת להניע אותנו לשינוי וגם בולמת אותו- הדמיון. הדמיון חשוב ביצירת הזדמנויות לשינוי, אך במחוזות הפנטזיה הכללים אינם נשמרים וארמונות שנבנים בשנייה יכולים גם מהר מאוד להיהרס. לעומת זאת, אם נדע לתרגם את החלום שלנו לצעדים מובנים הדרגתיים ומציאותיים, אולי השינוי פחות ינצנץ באור יקרות אבל הוא יהיה גם פחות מפחיד.

ספקות ביחס למסוגלות לשינוי. לעיתים החשש משינוי נובע מכך שאנו לא מאמינים ביכולותינו להתמודד עמו בהצלחה. שינוי דורש אנרגיה והסתגלות ופעמים רבות, שינוי בתחום אחד יתבטא בהתמודדויות ברמה האישית, החברתית והמקצועית. לכן חשוב להיערך לשינוי ולקחת בחשבון את השפעותיו על שאר תחומי החיים. ערכו תיאום ציפיות עם עצמכם והקרובים לכם, הציבו מטרות בנות השגה והגדירו מהי תקופת ההסתגלות לה אתם מצפים.

ראיית מנהרה במקום ראיית מניפה. ראיית מנהרה פירושה שאנו מסוגלים לראות מול עינינו חלופה אחת בלבד מיני רבות למצב הדורש פתרון. ראייה זו אינה משקפת מציאות ופעמים רבות מבטאת מצב של דחק ולחץ נפשי. בדומה למערכת הפעלה במחשב שעוברת ל"מצב בטוח" (SAFE MODE) בו חצי מהפונקציות לא עובדות. לעומת זאת, כאשר אנו נינוחים ומרגישים בטוחים בעצמנו ובסביבה יותר קל לנו לאמץ ראיית מניפה, המאפשרת בחינת חלופות שונות לפתרון המצב. זוהי ראייה סתגלנית המקדמת שינוי.

מי שזיהה כאן מלכוד, צודק. הרי עצם המחשבה על שינוי מעורר תחושת לחץ, כזו שמובילה לראיית מנהרה. אז מה עושים ? נרגעים. כאשר אנו עומדים בפני צומת החלטה על שינוי חשוב לקחת זמן מוגדר ורצוי גם מעט מרחק מהמצב הדורש פתרון, להירגע במקום אהוב כמו שפת הים, ריצה בפארק, או כמה שעות בספא; לנקות את הראש ולתת הזדמנות לאפשרויות האחרות.

היאחזות במשענת קנה רצוץ. בכדי להימנע משינוי אנו נוקטים באסטרטגיה הידועה והלא הגיונית : לכבול את עצמנו לצינור בקיר הספינה בכדי למנוע את טביעתה. להיכנס לפרויקט תובעני בעבודה שאתם מתים לעזוב? להירשם ולשלם המון כסף על תואר שלא מעניין אתכם? או לאכול פרוסת עוגה ועוד אחת כי מחר דיאטה? – צ'ק, צ'ק, צ'ק. כולנו היינו שם. למה אנחנו כובלים את עצמנו למצב קיים שאנחנו לא אוהבים? האם אנו עושים זאת במודע או שהחשש מנהל אותנו? הנה השאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם:

מהי המטרה אליה אני שואף להגיע בתחום הזה?
האם הצעד הזה מקדם אותי למטרה בוודאות ?
כיצד הצעד הזה גורם לי להרגיש ולפעול?
מה יקרה אם אבחר לא לקחת את הצעד הזה?
אם תעזו לענות לעצמכם בכנות, מאוד יכול להיות שתצליחו לשחרר את עצמכם מעול כבד מאוד, ומתמשך מאוד.

מה יגידו השכנים (או החברים בפייסבוק)? החשש של מה יגידו אנשים וכיצד הם יגיבו מעכב בעדנו מלקבל החלטות הנוגעות לשינוי. לשינויים משמעותיים יש השלכות על האנשים הקרובים לכם -לדוגמה שינוי במצב הכלכלי או המגורים בעקבות שינוי מקום עבודה. לעיתים הסביבה הקרובה חוששת משינוי בגלל הפחד לאבד את מי שאתם עבורם. יש סוג אחר של חשש מפני תגובה, המגיעה דווקא ממעגלי חברים רחוקים יותר, לדוגמה ברשתות חברתיות , שכנים או מכרים. חשש מתגובות האנשים שאינם מקורבים לנו עלול להיות גדול יותר, שכן אלו אנשים שאינם נתפסים כמקור תמיכה או קיימת עימם מערכת יחסי אמון.

לאחר שעברתם כברת דרך עם עצמכם, זיהיתם את המטרה, הבנתם מה הצעדים שמקדמים את השגת המטרה ומה מעכב את השינוי וערכתם תיאום ציפיות עם עצמכם והאנשים היקרים לכם. היכולת לעמוד איתן אל מול אמירות ותגובות שאינן משקפות את ראיית עולמכם ובחירותכם תגבר. היכולת לפעול ממקום המחובר לעצמי ובאחריות כלפי עצמי ייפתח בפניכם עולם שלם של הזדמנויות לשינוי.
בהצלחה.