כשאנחנו ילדים, אנחנו פונים באופן טבעי למשחקי תפקידים ותחפושות. אנחנו נוטשים אותם בהדרגה ככל שאנחנו מתבגרים – מתי היתה הפעם האחרונה שיצאתם מהבית כקאובוי או כאסטרונאוטית? – אבל ראו את ההנאה והסיפוק שהילדים שלכם שואבים ממשחקים כאלה. "זאת לא רק הנאה פשוטה", אומרת רויטל אורדן, רכזת בריאות הנפש במאוחדת. "משחקי תפקידים, מסיכות ותחפושות הם רבי רבדים, ולעומק הרגשי שהם מאפשרים יש חשיבות גדולה בהתפתחות".

אורדן מונה כמה רבדים כאלה. "התחפושת מאפשרת לנו לצאת לזמן מהעצמי, לבחון גבולות, ללמוד ולחקור את עצמי ואת הסביבה מפרספקטיבה אחרת, לפתח אמפטיה לאחר ולצרכיו, ולהתמודד עם קונפליקטים בינינו ובין אחרים. לדוגמה, כדי לגשר בעימות בין שני אנשים פעמים רבות נשתמש במשחק תפקידים בו אנחנו מבקשים מהאדם "להתחפש" לכמה דקות לאדם שמולו בכדי להבין טוב יותר את עמדתו ורגשותיו של האחר".

"התחפושת מאפשרת לגעת, לעבד ולהבין קונפליקטים פנימיים מול נושאים שקשה לנו לגעת בהם כאשר אנחנו בעורנו כמו מוות, אובדן וכאב". ממשיכה אורדן. "התחפושת וההתחפשות מאפשרים לתחושות שונות להתעורר, בלי בושה ובלי מחוייבות חברתית (הרי "זה לא אני"), ומבלי ליצור סתירה או חרדה".

פחד והנאה, הנאה ופחד

אז בתחפושות ובהתחפשות יש הנאה גדולה, יש למידה אישית וחברתית, ויש הזדמנות לגעת בקונפליקטים – וגם בפחדים. עבור ילדים, התקלות באדם מחופש עלולה להיות לא רק מצחיקה ומהנה, - היא עלולה להפחיד. אורדן מסבירה כי מקור הפחד יכול להיות הישרדותי: למשל במפגש עם אדם העוטה תחפושת או מסכה של חיה. הפחד גם יכול לנבוע מכך שלא רואים את הבעות פניו של האדם מולנו ולא יכולים לקרוא את כוונותיו או רגשותיו, וקולו עלול להישמע מוזר וממוסך כאילו הוא מגיע משומקום. בנוסף, פעמים רבות לבישת התחפושת והמסכה מביאה את האדם המתחפש להתנהגות הנתפסת כמאיימת, לא הגיונית ולא מותאמת. התנהגותו של אדם המחופש לליצן וצוחק צחוק לא תואם, עלולה ליצור תחושת רתיעה או פחד.

אז מה עושים?

בדרך כלל פחד מתחפושות ומסיכות, בייחוד בילדים אינו מצריך טיפול מיוחד שכן לרוב הוא אינו מביא למצוקה וירידה תפקודית בחיי היום-יום. אבל כדאי להיות ערים לתחושות שהתחפושות מעוררות אצל הילדים שלכם - חשיפה לתחפושות, בעיקר של ילדים צעירים עלולה להביא לתגובה של פחד, החל מרתיעה וכלה בריצה, בכי ורעד. חשוב להיות רגישים לתגובת הילד, לא להציף או להכריח את הילד להתעמת עם פחדיו. "חשוב לתווך – אבל גם להבין שפעמים רבות הפחד אינו רציונלי ולכן הסבר יכול לעזור אבל לא בהכרח להעלים את הפחד כבמטה קסם. אפשר ורצוי במקרים אלו להרגיע, לחבק, להסביר - ולזכור שתפקדנו כמבוגר אחראי הוא להקרין אמפתיה לצד שליטה במצב ורוגע. רצוי לא לצעוק ולצאת מהכלים, גם כאשר אתם מתכוונים רק לגעור במי ש"העז להפחיד את הילד", אומרת אורדן. הילד עלול להבין את הסיטואציה כהתגוננות בפני סכנה אמיתית, גם כאשר אין זה המקרה. 

במקרים מאוד מורכבים ונדירים, הפחד עלול להגיע לרמה של פוביה המובילה למצוקה והפרעה תפקודית והימנעות. במקרים אלו ניתן לטפל באמצעות אנשי מקצוע ע"י גישה קוגניטיבית- התנהגותית, לדוגמה - חשיפה הדרגתית למקור הפוביה ולמידת טכניקות התמודדות סתגלניות ויעילות עמה.

אז נאחל חג פורים שמח מלא בחגיגה וחוויות מהנות ולא מפחיד בכלל (: