הנה אחת ההתמודדויות הפחות נעימות של שיגרת ההורות: מפגשים עם יצורים שונים ומשונים שבחרו להשתכן – מכל המקומות בעולם –באיברים נבחרים של הילדים שלכם. נעים להכיר!

כינים

הכינמת נפוצה בקרב כל שכבות האוכלוסייה, ובשנים האחרונות נמצא כי לפחות 75% מילדי ישראל היו נגועים בה לפחות פעם אחת בחייהם. התמודדות עם הכינמת היא מלחמה תמידית, והיא מתנהלת במקביל בשתי חזיתות: בגן (או בבית הספר) או בבית. הבעיה מחריפה בעיקר בעונת הקיץ.

כינת הראש היא חרק טפיל הנמצא על בני אדם בלבד. הכינה חיה על הראש וניזונה מדם הראש, אותו היא מוצצת ע"י ניקוב העור 4-5 פעמים ביום(!!!). כינה אחת שנותרת חיה על הראש, מתרבה 40-30 דורות בעונה, ומגדלת במהירות דור חדש של כינים. נחרדתם? זה עוד לא הכול: כפי שהחיידקים מפתחים חסינות לתרופות האנטיביוטיות, כך מפתחות גם הכינים חסינות כנגד התכשירים הכימיים שנועדו להשמידן.

גודל הכינה תלוי בהתפתחותה ונע בין 3-1 מ"מ. בדרך כלל מטילה הכינה את ביציה על עור הקרקפת, והביצים נדבקות לחלק התחתון של השערה. שבוע לאחר הטלת הביצים בוקעים זחלים, אשר הופכים בהמשך לכינים בוגרות, וחוזר חלילה. הנדבקים בכינמת הם בעיקר ילדים בני 12-1 שנה. סימני התופעה מתבטאים בד"כ בגרד קשה באזור העורף ומאחורי האוזניים, המתחיל כ- 8 שבועות לאחר ההדבקה הראשונית.

במקרים קשים, מתפתח גרד על שטח כל הקרקפת, העלול לגרום לפצעים. היעדר טיפול מתאים עלול לגרום לדלקת בעור הקרקפת, ולעיתים גם לזיהום חיידקי, להתפתחות מוגלה ונפיחות בלוטות הלימפה בצוואר.

איך נדבקים? – או, זה ממש פשוט: שימוש במסרק או במברשת של מי שנגוע בכינים, או לחילופין מגע של ראש בראש במהלך משחק. הכינמת שכיחה יותר אצל בעלי שיער ארוך, כי הוא מאפשר לכינים להסתתר טוב יותר, ומקשה על הטיפול בהן.

אבחון

לעיתים קשה לאבחן אם הנקודה הלבנה-אפורה על הראש היא קשקש או ביצה של כינה, ולכן מומלץ לשים לב האם בעת סירוק או ניעור השיער, נשארות הנקודות הללו דבוקות לשיער. אם כן, מדובר בכינים. שיטת אבחון נוספת: השיער מתארך כסנטימטר בחודש. הכינים מטילות את הביצים על השיער ממש בסמוך לקרקפת, אם רואים את הנקודה הלבנה במרחק של שניים שלושה סנטימטר מהקרקפת, רוב הסיכויים שזו רק קליפת ביצה, זכר לכינים שהיו לילד רק לפני כחודשיים.

טיפול

קודם כל,  כדאי לטפל מיד כשהבעיה מתעוררת.

כשמדובר בכינים, יש שתי אסכולות שכל אחת מהן מאמינה בלהט בדרכה ובדרכה בלבד: מורחי התכשירים – והמסרקים.

מורחי התכשירים נשבעים באחד או יותר ממגוון התכשירים קוטלי הכינים שעל מדפי הפארמים. המסרקים לעומתם יטענו שהדבר היחידי שבאמת עוזר הוא סירוק יומיומי ועיקש במסרק כינים בעל שיניים צפופות (כדאי שזה יתבצע אחרי חפיפה שבה נעשה שימוש בתועפות מרכך שיער, כדי להקל על הסירוק).

בין אם אתם משתייכים לאסכולה זו או לשנייה, אל תשכחו את הטיפול ההיקפי:  לכבס את כל הבגדים, המצעים והמגבות במים חמים בדרגת חום של 60 לפחות מעלות במשך כ- 30 דקות או בניקוי יבש, לנקות היטב מברשות, מסרקים ושאר אביזרי שיער בתמיסה קוטלת כינים למשך כשלושים דקות, לבדוק את הראשים של כל הילדים והמבוגרים במשפחה, להימנע ממגע של  שיער בשיער ומשימוש משותף במברשות מסרקים מצעים ומגבות, והכי חשוב: ליזום יום ביעור כינים מרוכז בבית ובמסגרת החינוכית של הילד.

  תולעים

 תולעים הן טפילים שחיים במערכת העיכול. זיהום של מערכת העיכול בתולעים שכיח מאוד בילדים והוא ממש לא מעיד בהכרח על רמת היגיינה נמוכה או על כל בעיה אחרת.

התולעים חיות במעי הגס, וכאשר הן בנות כחודש, הן נודדות לאזור פי הטבעת, ושם הן מטילות ביצים זעירות כל תולעת יכולה להטיל אלפי ביצים. כאשר התולעים מגיעות לפי הטבעת, מרגיש הילד דגדוג, גרד או כאב ממשי באזור. לעיתים ניתן גם להבחין בהן בנדידתן.

ישנם כמה סוגים של תולעי מעי. השכיחות ביותר הן תולעי המחט. כשמן, הן דקיקות, ואורכן 10-2 מ"מ. ההדבקה בהן מתרחשת, בדרך כלל, מילד לילד בגיל הגן: ביצי התולעים נמצאות על משטחים שונים כמו מצעים ומגבות, אבל בעיקר הן מסתתרות מתחת לציפורניים של אצבעות כפות הידיים.

מהם התסמינים? - כאמור: כאב בטן או  אי־נוחות בבטן; דגדוג או כאב באזור פי הטבעת. אצל ילדות עלולות התולעים לנדוד לאזור הפות ולגרום שם לצריבה. כמו כן עלולות התולעים - בעת שהן נודדות אל פי הטבעת בשעות הלילה - לגרום לילדים לנדודי שינה. לילד שסובל מתסמינים כאלה – כנראה שיש תולעים במעי.

אז איך מטפלים? בתרופה בשם וורמוקס (Mebendazole), שניתנת בכדור או בסירופ. הסירופ, אגב, טעים למדי וערב לחיכם של רוב הילדים. יש ליטול מנה חד־פעמית לפי המלצת הרופא המטפל, ומאחר שהביצים והתולעים הצעירות פחות רגישות לתרופה הזאת, מומלץ לעיתים לחזור על הטיפול שבוע לאחר נטילת המנה הראשונה. בדרך הזאת מטפלים גם בתולעים שהצליחו לחמוק מהטיפול הראשון. בנוסף, כרגיל, כדאי  לכבס את הפיג'מה, את המצעים ואת המגבות בטמפרטורה של 60 מעלות לפחות. ביצי התולעים עלולות להימצא עליהם ולגרום להדבקה חוזרת.

לעיתים ימליץ הרופא לטפל בכל בני הבית.

אף שהטיפול בוורמוקס הוא יעיל מאוד, ותופעות הלוואי שלו הן נדירות ומועטות יחסית, יש שמאמצים דרכים טבעיות לטיפול בתולעים. אלה ימליצו קודם כל על דרכים לרפואה מונעת: לצרוך מזונות שימנעו מלכתחילה מהתולעים להתנחל במערכת העיכול, שום, גזר, בצל וזנגביל, ולהמעיט כנגדם בצריכת פחמימות פשוטות, כמו סוכר ולחם לבן. ואם כבר  נדבקים – ימליצו אנשי הרפואה הטבעית לצרוך מזונות שיסלקו אותם ממערכת העיכול כמו שום טרי או זרעי דלעת לא קלויים. מומלץ לצרוך כ־40 זרעי דלעת ביום. טעים לטחון אותם ולערבב אותם בטחינה או במעט סילאן. בנוסף, כדאי לנסות תוספי תזונה יעילים כמו שמן אורגנו או תמצית זרעי אשכוליות.

בכל מקרה, ניתן להפחית את הסיכון בהדבקה באמצעות שמירה על היגיינה - בעיקר רחיצת ידיים במים ובסבון לאחר כל שימוש בשירותים וכן גזירת ציפורניים באופן תכוף ומסודר.