"אם החולים לא מגיעים לקרקס – הקרקס יגיע אליהם", אמר בשנות השמונים מייקל כריסטנסן, הליצן הרפואי המקצועי הראשון שפעל בניו-יורק. התחום הייחודי הזה התמסד מאז, וכיום מועסקים ליצנים רפואיים בבתי חולים ברחבי אירופה וארה"ב, קנדה, אוסטרליה וישראל. הליצנים הרפואיים דואגים לרווחתם הנפשית של המטופלים בבתי החולים; הם מצחיקים אותם, מסיחים את דעתם, משכיחים מהם – ולו לזמן קצוב – את הדאגה, הצער והכאב באמצעות תעלולים, קסמים, סיפורים ומשחקים. הכוח המרפא של הומור ושל צחוק הוכחו כבר כמסייעים בהפחתת כאב ומתח: הם מגבירים את ייצור האנדרופינים, מגדילים את מספר הלימפוציטים ומפחיתים את רמת הקורטיזול בדם. ויותר מזה: הומור הוכח כמגביר את סיכויי ההחלמה ומאיץ את קצבה.

גוף, נפש, ומה שביניהם

הקשר בין הגוף לנפש מוכר לרפואה מזה שנים רבות. בעבר, רופאים המליצו למטופליהם לקחת כמה ימים בבית נופש על חוף הים בכדי לעודד החלמה. עם השנים והתקדמות שיטות האבחון מבוססות בדיקות המעבדה וההדמיה, המניע למחלה זוהה כחיידק, וירוס, גידול סרטני או מערכת חיסון משתוללת - ומעורבות הנפש במחלה גופנית, אותה לא ניתן לאמוד ולמדוד, הפכה להיות משנתם של אסכולות רפואיות אלטרנטיביות. בעשורים האחרונים, הנפש מצאה את דרכה חזרה לשיח הרפואי בגיבוים של מחקרים המעידים כי רגשותינו ומחשבותינו אכן משפיעים על האופן בו גופנו פועל ומגיב.

הברית החזקה הקיימת בין הגוף לנפש מושרשת למעשה בצורך ההישרדותי להגיב לסביבה שעלולה להיות מאיימת. יכולתו של הגוף להגיב במהירות הבזק לאיום נתפס (לדוגמה בכמעט תאונת דרכים), כרוכה במנגנון שתוצאותיו מצומצמות לשלוש תגובות: "ברח", "הילחם" או "קפא במקום".  יעילותו של מנגנון זה טמונה מצד אחד בפשטותו מאחר ואינו מערב חשיבה רציונאלית( שלוקחת זמן..) ומצד שני ביכולתו לגרום לתגובה חדה כוללת ומקיפה ביותר.

אך מה קורה כאשר המנגנון הזה ממשיך לעבוד  במצבי דחק מתמשכים דוגמת לחץ בעבודה, פיטורים , גירושים, אובדן משמעותי או אפילו  חתונה, לידה או מעבר לדירה חדשה ? תגובת הגוף הכוללת עליית מתח שרירים, עלייה בלחץ הדם  והדופק, נשימה מהירה, הזרמת דם מופחתת למערכת העיכול ועוד מתחילה לתת את אותותיה על גופינו. בנוסף, מצבי דחק עלולים לפגוע ביעילות ובוויסות של מערכת החיסון. אם כן, כאשר אנו מרגישים עצבות, חרדה ומתח, בייחוד לאורך זמן, אנו עלולים לחוות עייפות וחולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים, לחץ בחזה, כיבים בקיבה (אולקוס) ועוד.

אין הדבר אומר שיש לפתור את התחושות הללו בלא כלום. מדובר בתופעות גופניות לכל דבר ועניין והן מגדילות את הסיכון למחלות גופניות משמעותיות. יש לזכור כי מן העבר השני, מחלות גופניות מהוות משבר בפני עצמן ועלולות לגרום לתחושות עצבות, חרדה ומתח. לפיכך, מדובר במעגל חוזר, שבהעדר טיפול, עלול להביא להחמרת המצב הנפשי והגופני. בנוסף, כשאנו מרגישים לא טוב נפשית וגופנית, פעמים רבות אנו נוטים לוותר לעצמינו בכל הנוגע להרגלי חיים בריאים כמו תזונה נכונה, זמני מנוחה נכונים ופעילות גופנית. לעיתים נישאר ערים בלילות, מוטרדים ממחשבות, נאכל אוכל מהיר (כי אין חשק ללכת לקניות ולבשל) ונוותר על ההליכה "כי אין כוח". חלקנו עלולים לעשן או לשתות משקאות אלכוהוליים בכדי להתמודד עם התחושות הרעות. על אף תחושת ההקלה הרגעית, לאורך זמן אלו אינם דפוסי התמודדות שמיטיבים איתנו נפשית וגופנית.

לרתום את הנפש למען הגוף

איך עושים את זה?

• היו קשובים לתחושות נפשיות וגופניות, לעיתים הן מסמנות צורך בשינוי או האטת הקצב.
• לדבר על זה – שתפו בתחושותיכם ומחשבותיכם אנשים קרובים. עם כל האהבה, לעיתים התחושות קשות להכלה ומומלץ להיעזר באיש טיפול מבריאות הנפש או רופא המשפחה
• שימרו על שגרת יום בריאה הכוללת: תזונה נכונה, זמני מנוחה ושינה ופעילות גופנית: אפילו הליכה של עשר דקות ביום מיטיבה עם הגוף והנפש. ניתן להתייעץ עם רופא המשפחה ודיאטנית כיצד להתחיל.
• הימנעו משימוש בחומרים ממכרים: סיגריות, אלכוהול וסמים
• שלבו בשגרה עשייה מהנה- כשנהיה קשה ולחוץ אנו מוותרים על עשייה שנחשבת "מותרות". אל תוותרו על יציאה עם בן הזוג או חברים, קריאת ספר טוב, סרט שאתם ממש רוצים לראות או ללכת למספרה.
• טכניקות רגיעה- ניתן ללמוד שיטות שונות להרגעת הגוף והנפש שאפשר ליישם בבית לדוגמה נשימות, מתיחת והרפיית שרירים, מודעות קשובה(mindfulness) ועוד. כמו כן ניתן להיעזר בחוגים מובנים בתחומים: יוגה, מדיטאציה, טאי צ'י.
• אופטימיות ותקווה – במצבים קשים לא פשוט להיות אופטימי. מה שעוזר זה להרחיב את המבט מעבר לקושי הנוכחי לערוצים נוספים חיוביים יותר.

*ההמלצות אינן תחליף לטיפול רפואי גופני מומלץ אלא בנוסף לו.

כפי שאמרנו, היו ערים לכך שזמן משבר נפשי או גופני, מקשה עלינו לקבל החלטות הדורשות שינוי ומהצד השני הוא הזמן שדורש אותם. תתחילו בנשימה עמוקה ורשימה של שני צעדים קטנים והתקדמו בהדרגה, שתפו ורתמו אדם קרוב לסיוע בתהליך והיעזרו ברופא המשפחה או שירותי בריאות הנפש בקופת החולים, בדרך לחיים בריאים, רגועים ומחויכים יותר.