רבים מכירים את קלינאיות התקשורת ככאלו שמסייעות לשיפור ההיגוי של ילדיהם (או שלהם עצמם בילדותם). לא אחת שמעתי את התגובות: "אה, את זו שמתקנת את ה'ש'". בפועל, קלינאיות תקשורת מטפלות במגוון רחב של אוכלוסיות ובהפרעות מסוגים שונים - הן בדיבור, הן בשמיעה, הן בבליעה והן בשפה. כתבה זו תתמקד בתחום התמחות פחות מוכר לקהל הרחב: הטיפול באוכלוסיה לאחר אירוע מוחי ובאוכלוסיה עם הפרעות נוירולוגיות הנגרמות מסיבות אחרות.

תחום זה מתפתח בהתמדה, זאת לאור העלייה בתוחלת החיים ונוכח העובדה המצערת, שאירועי שבץ מוחי הופכים נפוצים יותר ויותר - גם בגילאים צעירים יחסית. שבץ מוחי עלול, בין היתר, לגרום להפרעות בשפה, בדיבור ובבליעה ובמקרים מסוימים להפרעות משולבות בתחומים אלה. קלינאית התקשורת היא גורם מרכזי בטיפול בהפרעות מסוגים אלו. בכתבה זו, אציג (בקיצור רב) את ההפרעות הנפוצות לאחר אירוע מוחי שדורשות טיפול מקצועי של קלינאית תקשורת.

אפזיה (Aphasia) (אַ-חוסר, פַזְיָה-שפה)

אחת מהפרעות השפה השכיחות לאחר אירוע מוחי הינה אפזיה. אפזיה היא ליקוי בשפה כתוצאה מנזק מוחי. הפגיעה הינה במידה מסויימת, בכל אחד מארבעת ערוצי השפה: כתיבה, קריאה, דיבור והבנה. ישנם סוגי אפזיה שונים עם מאפיינים שונים, בהתאם להיקף ומיקום הנזק המוחי. החלוקה הקלאסית (והגסה) הינה לשני סוגים של אפאזיות:

• אפאזיות שוטפות - הפקת הדיבור שמורה יחסית וההיגוי תקין, אך ההבנה פגועה. במקרים כאלה אף על פי שהפקת הדיבור שמורה יחסית, הדיבור עצמו הוא חסר תוכן ומצב של דיבור רב ואף דיבור יתר הוא אופייני. לאפאזיות מקבוצה זו אופיינית גם תופעה של חוסר מודעות לליקוי (אנסואגנוזיה). הפגיעה היא בעיקר באזורים טמפוראליים ואחוריים (בקרבת איזור ורניקה).
• אפאזיות לא שוטפות - מאופיינות בכמות דיבור מועטת עד חוסר הפקת דיבור כלל, אך הבנת השפה שמורה יחסית. לעיתים קרובות הסובלים מאפאזיה מקבוצה זו מודעים לליקוי – דבר הגורם לתסכול רב אצל החולה. הפגיעה בעיקר באזורים פרונטאליים (בקרבת איזור ברוקה).

מלבד שני הסוגים המרכזיים האמורים, קיימים סוגים, סיווגים וסיווגי משנה רבים נוספים של אפזיה. בנוסף, כל אחת משתי קבוצות האפזיות המוזכרות לעיל, כוללת בתוכה מספר סוגי אפזיות. כך למשל, אחת האפאזיות הנחשבת לאפאזיה שוטפת, היא אפזיה קונדוקטיבית - הדיבור של הלוקים באפזיה זו, יהיה לרוב שוטף והבנתם שמורה יחסית, אך יופיעו החלפות צלילות (פונולוגיות) למשל במקום "שולחן" יאמרו "שוּחְלָן". בנוסף, אצל הלוקים באפזיה זו קיים קושי משמעותי ביכולת לחזור על מילים. הפגיעה לרוב קשורה, לרצועת הסיבים המקשרת בין שני אזורי השפה.
 
אף על פי שנהוג, כאמור, להבדיל בין סוגים שונים של אפזיה, חשוב גם לציין כי במקרים רבים הפגיעה המוחית אינה ממוקדת ומתוחמת לאזור שפה מסוים. לכן אנו רואים לעיתים שילוב של מספר הפרעות האופייניות לסוגי אפזיה שונים. היבט אחר הראוי לציון הוא, כי לאורך תהליך השיקום, עשוי לחול מעבר מסוג אפזיה אחד לאחר.

מה עושים? – הטיפול באפזיה

קלינאית התקשורת עורכת אבחון מקיף של סוג האפזיה, המאפיינים השפתיים הפגועים והשמורים אצל כל מטופל. בהתאם לתוצאות האבחון, נבנה טיפול שפתי שמטרותיו ותוכנו מותאמים ספציפית לכל מטופל. תדירות הטיפול נקבעת אף היא בהתאם למאפייני הפגיעה, כאשר כיום קיימים מחקרים רבים התומכים במתן טיפול שפתי אינטנסיבי של כ-3 פעמים בשבוע ומעלה. ראוי לציין, כי לצד הטיפול הפרסונאלי, קיימות כיום שיטות של טיפול קבוצתי.

ככלל, הטיפול באפאזיה מתמקד בביצוע תרגילים לחיזוק היכולות השפתיות שנפגעו וכן בהקניית אסטרטגיות מפצות על מנת לשפר את התקשורת של החולה האפאזי. כך למשל, אם החולה סובל מקשיים בשליפת מילים, קלינאית התקשורת תתאים טיפול שמטרתו לשפר את יכולות השליפה ובמקביל תעבוד על הקניית אסטרטגיות מפצות כמו תיאור או הגדרת המילה אותה מתקשים לשלוף.

אפרקסיה/דיספרקסיה של הדיבור (א- חוסר , פרקסיס – תכנון)

הפרעה שפתית נפוצה אחרת כתוצאה מאירוע מוחי, היא אַפְּרַקְסְיָה. הפרעה זו באה לידי ביטוי בחוסר יכולת (אפרקסיה) או בליקוי (דיספרקסיה) בהפקת תנועה רצונית של השפתיים, הלשון, הלסת או שרירי הגרון - אף על פי שלא קיימת חולשת שרירים. כלומר, לחולה "אין את הידע" כיצד לייצר תנועה (או רצף תנועות), אף על פי שאין הוא סובל מליקוי מוטורי בשרירים עצמם. לכן אצל אדם הסובל מאפרקסיה נראה לעיתים קרובות קושי משמעותי בהפקת דיבור ותנועות "חיפוש" של הפה והלסת. חשוב להדגיש כי מדובר בהפרעה בתנועות רצוניות לכן תנועות אינסטינקטיביות או אוטומטיות יהיו שמורות. גם הטיפול בהפרעות אלה יכולה להינתן הן באופן אינדבדואלי והן בקבוצה.

דיסאַרְטְריָה (דיס- חסר/פגיעה אַרְטְרִיָה- היגוי, ארטיקולציה)

דיסארטריה הוא שם כולל לקבוצת הפרעות מוטוריות בדיבור הנגרמות כתוצאה מנזק למערכת העצבים. בדיבור מעורבים שרירים רבים כגון: שרירי הלשון, הלסת, הלחיים והפה. כאשר הללו נפגעים בעקבות נזק מוחי לאזורים המעצבבים אותם, תתרחש דיסאַרְטְריָה, הבאה לידי ביטוי בצורות שונות, בהן: דיבור "כבד" ו"מרוח", הגיה לא מדויקת של עיצורים, עוותי תנועות, קושי בשליטה בקצב הדיבור, אנפוף. קיימים סוגי דיסארטריה שונים בהתאם למיקום הפגיעה המוחית. הטיפול בדיסארטריה כולל תרגילים לחיזוק אברי ההיגוי ולהרחבת טווח תנועתם, בדומה לפיזיותרפיה לרגליים או לידיים.

דיספַאגְיָה (דיס- חסר/פגיעה, פַגְיָה- בליעה)

לעיתים קרובות, לאחר אירוע מוחי, מתרחשת פגיעה בתהליך הבליעה (מעבר מזון ונוזלים מהפה דרך הלוע והושט, עד הכניסה לקיבה). בליעה, אף על פי שלרובנו נראית כעניין של מה בכך, היא למעשה תהליך מורכב המצריך תאום בין אברים שונים. ההפרעה בבליעה יכולה לנבוע מסיבות שונות הנלוות לשבץ: חולשת שרירי הלעיסה, העברה לא יעילה של המזון אחורה עקב חולשת לשון, חולשה או פגיעה ברפלקס הבליעה עצמו ועוד.

היעדר טיפול מתאים בבעיות הבליעה עלול לסכן את חייו של החולה. קלינאית התקשורת מבצעת הערכה ראשונית של תהליך הבליעה תוך בחינת יכולתו של החולה לבלוע מזונות ממרקמים שונים ומפנה לבדיקות בליעה אובייקטיביות נוספות בהתאם לצורך.

הקלינאית קובעת את מרקם המזון אותו על החולה לאכול ובמקרים רבים, מפנה את החולה לדיאטנית המתאימה לו תפריט מגוון ומאוזן בכפוף למגבלות הנובעות מקשיי הבליעה. כמו כן כולל הטיפול בדיספגיה תרגילים שונים שמטרתם לחזק את רפלקס הבליעה ולשפר את תהליך הבליעה.

לפני סיום - קצת על תהליך השיקום 

הפגיעה בשפה ובדיבור מקשה מאוד על התפקוד היום יומי של חולים לאחר אירוע המוחי ועל חזרתם לשגרת החיים. היא כרוכה בתסכול רב לחולה – שכלפי חוץ עשוי להראות "בריא" – ולא פחות מכך לבני משפחתו ומכריו של החולה. אבחון וטיפול מקצועי על ידי קלינאית תקשורת חיוניים והכרחיים על מנת להביא לשיקום מיטבי.

טיפול נכון בנפגעי אירוע מוחי כולל אבחון מקיף של יכולות השפה, הדיבור והבליעה של הנפגע. לרוב, אבחון ראשוני על ידי קלינאית תקשורת מתבצע כבר במחלקת השיקום בבית החולים, לאחר הטיפול המיידי והאקוטי באירוע המוחי. לאחר מכן ובהתאם לתוצאות האבחון, מותאם טיפול לנפגע על פי סוג הפגיעה המדויק ונתוניו האישיים של החולה.

שירותי קלינאות תקשורת קיימים כיום בבתי החולים, במרכזים הרפואיים השיקומיים, בקופות החולים ובאופן פרטי. יש לציין כי השיקום אינו מתמצה בדרך כלל בטיפול של קלינאית התקשורת וקיימת חשיבות רבה לקשר הרב מקצועי בתהליך השיקומי. כך, קלינאית התקשורת נמצאת בקשר עם דיאטנית, מרפאה בעיסוק, הפיזותראפיסטיים וכמובן רופאים, זאת על מנת להעניק לחולה טיפול מיטבי בראיה כוללת.

לקלינאית התקשורת תפקיד חשוב בשיקום השפה, הדיבור והבליעה של אנשים לאחר אירוע מוחי. מדובר בתחום שנצבר בו ידע רב. כיום, לצד שיטות הטיפול המסורתיות קיימות שיטות טיפול חדשניות, חלקן ניסיוניות וחלקן מוכחות, הממשיכות להתפתח בקצב מהיר, שעשויות לסייע לחולים רבים.