מה המשותף לילדה שרוצה שילבישו אותה בכל בוקר ולילד שמתבייש להתקשר להזמין חבר הביתה? ומה לגבי ילדים וילדות שמתקשים להפסיד במשחק, כועסים ומאשימים את הסביבה? - כולם ילדים שמתקשים להכיל את תחושת התסכול שבהתמודדות עם אתגר, ולהתגבר על המחשבה שהם עלולים לא להצליח. איך עוזרים להם בהתמודדות הזאת? איך מלמדים ילדים לראות בקושי הזדמנות ולא מכשול?

דונלד וויניקוט, רופא ילדים בריטי ומאבות הפסיכולוגיה המודרנית, שם לב שגם הורים שבדרך כלל ממלאים את צרכי התינוק באופן משביע רצון, לא תמיד מצליחים בכך באופן מיידי, והתינוק שלהם חווה תסכול. וויניקוט טוען שבמקרים מסוימים, אי הנוחות הזו עשויה לפתח אצל התינוק יכולות חדשות. לדוגמה, תינוק אשר מתעורר משינה רעב ומתחיל לבכות. הוריו מתכוננים לגשת אליו, אולם הדבר לוקח כמה שניות. מה עובר על התינוק באותו רגע? אפשר לחשוב על כך שכרגע קשה לו, אבל יכול להיות שבאחת הפעמים הוא הצליח לדמיין את הקול של הוריו המתקרבים, את התחושה של החלב שממלא אותו, את תחושת הערסול בחיק הוריו. למרות שהחלב עוד לא הגיע, הזמן שהיה צריך לחכות עבר, והתינוק למד שיטה של הרגעה עצמית ופיתח את יכולת הדמיון שלו. כך טבע וויניקוט את המונח "תסכול אופטימלי".

תסכול אופטימלי מתרחש כאשר הילד שצרכיו בדרך כלל נענים, חווה תסכול ברמה שהוא יכול לעמוד בה. הדבר מאפשר לו ללמוד דברים חדשים על עצמו ועל העולם, לגלות יכולות חדשות, לפתח מיומנויות ובעיקר ליצור תחושת מסוגלות עצמית. תסכול מותאם מסייע לילדים לגדול ולהתקדם, ולא צריך לחשוש מגרימת תסכול כזה: לא תסכול גדול מדי אשר יחבל בתחושת המסוגלות העצמית שלהם, אך גם לא להשאיר אותם באזור הנוחות שלהם ללא התקדמות.

אבל מה עושים כאשר הילדה שלנו מסרבת להתמודד עם אתגרים חדשים?

חוקרת בשם קרול דואק בחנה כיצד השבחים שאנו נותנים לילדים משפיעים על המוטיבציה שלהם להתקדם, להתפתח ועל היכולת שלהם ללמוד מטעויות. במחקר שלה, תלמידי כיתה ה' עבדו על משימה, שאחריה המורה שיבח חלק מהם על האינטליגנציה שלהם (עבודה טובה! את/ה בטח ממש חכמ/ה) ואחרים על המאמץ שלהם (עבודה טובה! בטח עבדת ממש קשה). לאחר מכן הציעו לתלמידים אפשרות בחירה בין עבודה על משימה מאתגרת שיוכלו ללמוד ממנה, לבין משימה קלה שהבטיחה ביצוע נטול טעויות. מה לדעתכם בחרו התלמידים בכל אחת מהקבוצות?

רוב התלמידים שזכו לשבחים על אינטליגנציה העדיפו את המשימה הקלה, ואילו רוב התלמידים שזכו לשבחים על מאמץ בחרו במשימה מאתגרת. התלמידים שזכו לשבחים על אינטליגנציה, איבדו את הביטחון העצמי שלהם ואת הנאתם מהמשימה. אם הצלחה פירושה שהם חכמים, התמודדות עם קושי פירושה שהם אינם חכמים. לעומתם, התלמידים שזכו לשבחים על עבודה קשה, נטו לראות במשימה הזדמנות להתנסות וללמוד דברים חדשים. בהמשך נמצא כי התלמידים ששובחו על עבודה קשה, הצליחו הרבה יותר במבחנים ובמטלות נוספות שקיבלו. ציוניהם עלו גם ביחס לקבוצה שקיבלה שבח על אינטליגנציה – וגם ביחס לעצמם.

כך, שבח קשור קשר הדוק לאופן שבו ילדים תופסים את עצמם, ולכמה הם מוכנים להתמודד עם אתגרים ולהצליח בהם. יש ילדים שמאמינים שהיכולות שלהם מקובעות ("אני חכם" "אני אתלט"). לכן הם מחפשים מטלות שבהם יוכלו תמיד להצליח ובכך להוכיח את היכולות שלהם, ונמנעים ממטלות בהן יש סיכוי לטעות. השאיפה שלהם ללמוד ולהתקדם נדחקת הצידה. ילדים אחרים מאמינים שכדי להגיע להישגים, עליהם להתאמן ולהשקיע מאמץ. כאשר ילדים מאמינים שיש באפשרותם לפתח את יכולותיהם, הם מתמקדים בדיוק בכך. הם אינם מוטרדים מהשאלה כמה חכמים ייראו. הם מסוגלים לקבל עליהם אתגרים ולדבוק בהם.

מחקריה של קרול דואק ועמיתיה מראים שכאשר משבחים ילדים על מאמץ, אסטרטגיה או התמדה, הם נוטים ליהנות מהמשימה ולהתגייס אליה. כאשר משבחים אותם על הצלחה או יכולת, הם נוטים להפוך להיות חרדים יותר שמא לא יצליחו בפעם הבאה, ולכן לנסות ולהתחמק מהמשימות הבאות. כך, השבחים שאנו מרעיפים על ילדינו לא בהכרח מקדמים ומטפחים את הביטחון העצמי שלהם. הם עשויים דווקא לרפות את ידיהם.

אז איך לעזור לילד שלי להתמודד?

איך לשבח את ילדינו באופן שיקדם את הרצון שלהם לאתגר את עצמם וילמד אותם אודות היכולות שלהם?

• שבחו על מאמץ ולא על הישגים: שבח על מאמץ, אסטרטגיה, התמדה והתמודדות, תורם לדימוי העצמי של ילדים הרבה יותר מאשר שבח על הצלחה.
• צרו הזדמנויות להצלחה: תנו לילד להתנסות במגוון פעילויות ותחומים אשר יאתגרו אותו, ויאפשרו לו לגלות תחומי יכולת וכישורים.
• התייחסו לילד כאל אדם בעל יכולת תרומה: תנו לילד להשתתף במשימות הביתיות על פי גילו. גם אם הוא מקטר ברגע הראשון - דימויו העצמי נתרם מהתחושה שהוא תורם ובעל יכולת.
• אל תשוו: התמקדו ביכולותיו של הילד ובמקומות בהם הוא צריך להשתפר ביחס לעצמו, ולא בהשוואה למודלים חיצוניים, כמו האח המוכשר או “כשאני הייתי בגילך”.
• כשנותנים משוב, כדאי שיהיה אותנטי ומפורט: תארו מה אתם רואים ("השתמשת בהרבה צבעים, מילאת שטח גדול מהדף וצבעת את כל העיגולים שציירת") תארו מה אתם מרגישים ("הציור הזה משמח לי את הלב") וסכמו במילה אחת את ההתנהגות לשבח ("איזו יצירתיות!")
• אל תשבחו את הילד על הצלחות או יכולות מדומות. ילדים רגישים לחוסר כנות. שבחים לא כנים עשויים לגרום לילד לא לסמוך על המחמאות של ההורה, או לחילופין לא לסמוך על התחושות הפנימיות שלו.
• אל תפחדו להציב דרישות: ילדים מודעים לכך שלהורים יש ציפיות מהם. הסוואת ציפיות סבירות להתנהגות טובה והישגים עשויה להעביר לילד מסר שאינכם מאמינים בו.
  
  

כהורים, אנחנו רוצים פעמים רבות להקל על ילדינו. קשה לנו לראות אותם סובלים ומתוסכלים וחשוב לנו להגן עליהם מפני כאבים. אבל התסכול, המרחק בין מה שיש לי ומה שאני רוצה, הוא אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים עבור בני האדם. הוא הגורם למוטיבציה, ליצירתיות ולהתקדמות, וחשוב שנאפשר להם להתנסות בו.