ילדים לומדים מהמפגשים שלהם עם הסביבה האנושית והפיסית ועם אתגרים תנועתיים, חשיבתיים וחברתיים שנוצרים במפגשים האלה. הלמידה הזאת מייצרת כוונה, תכנון, תחושת מסוגלות מעורבות והצלחה. זהו הבסיס להתפתחות העצמי שלהם.

להורים תפקיד חשוב ביצירת סביבה מפתחת רגשית, תנועתית, תקשורתית ותפיסתית. ההורה משמש מודל ושותף למשחק ומאפשר התאמה של הסביבה לטמפרמנט הייחודי של הילד, כדי שיפעל במרחב בעצמאות, בוויסות ובביטחון.  איך עושים את זה? בחכמה.

חשיפה
כבוד
משחקיות
הנאה

חשיפה
הילדים שלנו מתרגשים מפעילות יומיומית. לנו זה נראה כמו עומס – עבורם זה פאן. רק צריך לחשוף אותם לכל הטוב הזה: בגילאי חמש עד שבע ילדים יכולים ליהנות משטיפה וטאטוא רצפות, לרוקן את מדיח הכלים, לקפל מגבות, להכין סלט וכריך. בני השמונה ותשע כבר יכולים לשבור וקשקש ביצים לחביתה, לצאת לטיול עם הכלב, לתלות ולקפל בגדים. בני עשר ו-11 יכולים  לתכנן פעולת סידור מדפים או ניקיון מתחילתה עד סופה, להכין ארוחות קלות. ובגיל 13 ומעלה כבר אפשר לצאת לקניות עם רשימה במכולת, לגהץ ולאפות עוגה.

 כך לומדים ומתרגלים לא רק מוטוריקה גסה ועדינה, אלא גם ניהול עצמאי של פעילות, תוך  תכנון ובקרה, חלוקת קשב, הצבת יעדים, תעדוף משימות – וגם להפיק סיפוק מהגשת עזרה ותחושת פרודוקטיביות.

כבוד
לכל ילד קצב עיבוד משלו בחירה והעדפות משלו. גם אם את השמיים שצייר צבע בירוק, עדיף לאפשר לו ביטוי ורצף מאשר לעצור ולתקן. אם ההורה שותף לציור הוא יכול לשמש כמודל ולא שופט, להוסיף לציור ים כחול ולומר "הם נסעו לים הכחול". כבוד עוסק גם בהתאמה של הסביבה האנושית והפיסית למזג ולתחומי העניין של הילד. לילד סוער מטבעו נאפשר סדר יום צפוי ועקבי ככל שניתן ,זמני רגיעה והרגלי אכילה ושינה קבועים.
ולילד עם רמת עוררות מונמכת ואשר נוטה לאיטיות ולחולמנות  נאפשר גם סביבה מעוררת על ידי שילוב של שיחות ברמת תדירות גבוהה , גיוון בסביבה החושית (כגון מוסיקה, בישול, דרמטיזציה) ושילוב תנועה בסדר היום.

משחקיות
מחקרים מעידים על כך שמשחק עם ההורה מקדם את התפתחות הילד יותר מכל התערבות אחרת . חשוב לייצר זמן משחקי,  או שהייה ביחד אשר ישלבו צחוק השתובבות וקלילות רק בשם ההנאה בלי שום מטרה אחרת.
אגב, הורים שואלים לעיתים קרובות לגבי הקושי של הילד להיות בצד המפסיד במשחק. אם הילד מתקשה לקבל הפסד חשוב לאפשר לו סביבת משחק בטוחה בה הוא מנצח, תוך שיקוף של  אכזבת המפסיד מן הההפסד,  אך גם את ההנאה מהמשחק אתו. הילד יבשיל ויבין אט אט את נקודת מבטו של האחר.

הנאה
לעיתים קשה אחר יום עבודה למצוא את החשק התשוקה והסבלנות לשחק ביחד. אז פשוט מחליטים שנהנים מהדברים הפשוטים ומהיחד. שיחה קטנה יכולה לייצר הנאה גדולה. פשוט לשבת עם הילד בשולחן האוכל ולדבר כמו "בבית קפה" על משהו שקרה היום. או משחק שבוחרים ומשחקים עם כל הכוונה, הנוכחות ההקשבה וההומור שברגע הזה.. חשוב לסמוך על "האינטואיציה ההורית" להתנסות מתוך הנאה ופחות "להיכנע" להיצע הגדול והשפע של חוגים. הילד היה  מחצית או יותר מיומו בהמולת הגן ובית הספר ורוצה להרגיש את החמימות והאינטימיות הביתית. אין לה תחליף!