השוקולד נולד במקסיקו בשנת 500 לפני הספירה. האצטקים שגילו אותו לראשונה נהגו לטחון את פולי הקקאו ולייצר מהם משקה מר. שרק גברים הורשו לשתות ממנו: הוא נחשב כמעורר תשוקה מינית. במאה ה-16 הוסיף הכובש הספרדי הרננדו קורטז סוכר למשקה והפך אותו למתוק. התערובת כפי שאנחנו מכירים אותה כיום היא פרי פיתוחה של חברה אנגלית שייצרה "שוקולד לאכילה" ב-1847, ושל דניאל פטר השוויצרי, שהוסיף לראשונה חלב לשוקולד בשנת 1876.

למה אנחנו שונאים אותו כל כך?

קודם כל: הוא משמין, כאמור.  קלוריות, שומן וסוכר. ב-15 גרם שוקולד (3 קוביות קטנות) יש כ- 70 קלוריות, כ- 10 גרם סוכר וכארבעה גרם שומן. אבל רובנו לא מסתפק בשלוש הקוביות הקטנות האלה. וגם לזה יש סיבה.

מחקרים הראו שאכילת שוקולד מזרזת במוח הפרשה של אנדורפינים וסרוטונין, שמרוממים את מצב הרוח באופן זמני וקצר. מכיוון ששוקולד מכיל הרבה סוכר פשוט, רמת הסוכר בגוף עולה באופן מידי עם אכילתו, ומביאה לעלייה באנרגיה באופן זמני ולתחושה נעימה. אך בדיוק כפי שרמת הסוכר עולה במהירות, כך היא גם צונחת, והסוכר "נעלם" מספר דקות אחרי האכילה. אם לא מספקים לגוף עוד סוכר נעלמת גם התרוממות הרוח, ונוצרת תחושת דכדוך. והפתרון? עוד שוקולד.

הסוכר שבשוקולד חודר לדם ודורש מיידית אינסולין, הורמון המשמש כ"סבל" לסוכר ומחדיר אותו לתאים. די בכמות קטנה של סוכר כדי לגרום לעלייה משמעותית ברמות האינסולין בדם. הבעיה היא שכשהסוכר מוחדר לתאים נשארת בדם רמה גבוהה של אינסולין שנותר "חסר תעסוקה", ולכן הוא מאותת לגוף שייתן לו עוד סוכר. זו הסיבה שאנחנו לא מסתפקים בקוביית שוקולד אחת אלא רוצים עוד ועוד. ועוד קצת.

ולמה אנחנו אוהבים אותו כל כך?

במאה ה-17 האמינו שהשוקולד מרגיע את הכבד, עוזר בעיכול ומחזק את הגוף. באחרונה גוברים הקולות התומכים ביתרונות שבשוקולד ומייחסים לו ערך בריאותי. מחקרים חדשים טוענים כי לשוקולד תפקיד בהגנה על הלב, מכיוון שהוא מכיל אנטיאוקסידנטים, פלבנואידים - קבוצת חומרים שחלקם צבעוניים המצויים בצמחים, ופוליפנולים,  הפועלים למניעת תהליכי חמצון, מורידים את הסיכון לקרישי דם ומסייעים בהפחתת הסיכון למחלות לב. קיימים גם מחקרים הקושרים את פעילותם של נוגדי החמצון לעיכוב תהליכי הזקנה, לחיזוק מערכת החיסון ולריפוי פצעים.

השוקולד אף זכה לא מזמן לברכת מומחי המזון בארצות הברית, שעד לאחרונה הדביקו לו קונוטציות שליליות וגרסו כי כל האוכל ממנו מזיק לבריאותו. האנטיאוקסידנטים שיש בשוקולד הכהה (מריר ומתוק) העשוי מקקאו, מפחיתים את ההשפעה המזיקה של הכולסטרול הרע (LDL), ומעלים את רמת הכולסטרול הטוב (HDL).

המרכיב העיקרי בשוקולד הוא חמאת קקאו, המכילה אומנם שומן רווי, אבל היא מכילה גם חומצה אולאית - חומצת שומן חד בלתי רוויה, המצויה גם בשמן זית, שמן קנולה, בוטנים ואבוקדו, וידועה כיעילה לבריאות הלב. 

כשמדברים על שוקולד אי אפשר להתעלם מהחיבור של גוף ונפש, שהרי השוקולד הוא אחד ממרגיעי הנפש הזמינים ביותר, וכשמצב הנפש טוב – מצב הגוף טוב. השוקולד ידוע כמשפר את מצב הרוח וקיימים מחקרים הטוענים כי השפעתו על הגוף דומה לזו של פעילות גופנית נמרצת.

 ועוד משהו: אין קשר בין אקנה ובין אכילת שוקולד. זה בדוק.