בערך בגיל שלוש הילדים שלנו מתחילים להיות יצורים חברתיים. עד השלב הזה, הם עדיין מרוכזים בעולם הפרטי שלו. הם פועלים לפי דחפים, מתקשים בדחיית סיפוקים ונמצאים בשלב האגוצנטרי שבו הם במרכז העולם. מגיל שלוש, לערך, הם מתחילים להתעניין בזולתם ולקשור קשרי חברות בגן: זה השלב שבו הם לומדים לחלוק ולשתף, וכך ללמוד לשחק יחד. זה הגיל שבו כדאי להתחיל להזמין חברים אל הילד או לקחת אותו לחברים בשעות אחר הצהריים: זה נעים ונחמד, וגם מאפשר התנסות חינוכית – מכיוון ילדים בני שלוש, ואף גדולים יותר, עדיין מתקשים להבין מדוע עליהם לשתף ולהתחלק. עדיין קשה להם לשים את עצמם בנעלי האחר, להבין מה הוא רוצה ולמה הוא נעלב, וזאת יופי של הזדמנות לאמן את שריר האמפתיה המתפתח שלהם. יש, כמובן, צורך בנוכחות הורית במהלך המפגש בגילאים האלה ובתיווך הורי בזמן קונפליקטים ומחלוקות ביניהם, בדיוק כמו בגן.

למה זה טוב בעצם?

האם יש בכלל צורך במפגשים חברתיים אחר הצהריים? האם זמן הגן אינו מספיק כדי להיות ביחד?
ובכן: ילדים צריכים ללמוד כמות גדולה של כישורים חברתיים כדי להסתדר בחיים. ילד צריך ללמוד לשחק ליד ועם מישהו, לחלוק ברכושו אך עם זאת להציב גבולות, לדעת להתנסות במשחקים חדשים, לקבוע ולהוביל - וגם להסכים לוותר, להסתדר בקבוצות קטנות וגם גדולות ולהבין קודים התנהגותיים במקומות שונים. אלו אינם דברים פשוטים. המפגשים החברתיים בבית עוזרים לילד להתנסות במיומנויות האלו בסביבה מוגנת ומבוקרת, ונותנים גם להורה הזדמנות להתבונן בהתנהגות החברתית של ילדו, שלא תמיד הוא יכול לראותה. למפגשים האלו יש גם חשיבות בכך שהם יוצרים חברויות עמוקות וקרובות יותר, שמחזקות את הילד ואת מעמדו החברתי במסגרת החינוכית. חבל לוותר עליהם.

מי מזמין?

בגיל הגן המוקדם ההורים בדרך כלל ממונים על קביעת המפגשים החברתיים - מי יבוא אל מי, מתי ולכמה זמן. סביב גיל חמש ומעלה, רוב הילדים כבר מתאמים בעצמם את הביקורים החברתיים. אם לילד קשה עדיין ליזום מפגשים חברתיים כדאי לעזור לו, אבל באופן שלא יפתח תלות של הילד בסיוע ההורי - אלא תיתן לו כלים להסתדר בעצמו. המטרה, בסופו של דבר , היא ללמד אותו להיות עצמאי גם בתחום החברתי.

איך עושים את זה? כשהילד צעיר מאוד מציעים לו את האפשרות לארח או להתארח, באמצעות שאלות שמעודדות חשיבה עצמאית ויוזמה אישית. למשל: תרצה להזמין היום חבר? את מי? אולי תעדיף שיבואו אליך היום? עם הזמן הילד מתרגל לאפשרות של אירוח והתארחות, והיוזמה מגיע ממנו. לעיתים ההורה עדיין צריך לעזור לילד לבצע הלכה למעשה את נושא ההזמנה (לדבר עם הורי החבר) אך הילד יהיה זה שיאמר את מי להזמין ומתי או אצל מי הוא רוצה להתארח.

כמה זמן מפגש עם חברים מהגן אמור להימשך?
"פליי-דייט" בגיל הגן אמור להימשך שעה עד שעה וחצי, לא יותר מזה. זכרו שהילדים שלכם נמצאים בגן כמעט שמונה שעות ביום, בהן הם מתרגלים מיומנויות חברתיות לא פשוטות כמו איפוק וויתור. יהיה להם קשה מאוד להמשיך בתרגול הזה גם אל תוך הערב. ברגע שקובעים מפגש, כדאי להגדיר במפורש את השעה בה הוא מסתיים. אם אתם מארחים וההורה השני לא שואל מתי לבוא לקחת (גם זה קורה), אמרו לו במפורש שאתם מבקשים שיגיע בחמש וחצי. זמן הערב – ארוחה, שיחה, אמבטיה, השכבה – חייב להישאר פנוי, משפחתי ורגוע.

אז אצלי או אצלך?

יש ילדים שרוצים רק להתארח אצל חברים. מאידך ישנם כאלו, שמעדיפים רק לארח אצלם בבית. אירוח אצלך בבית שונה מאד מהתארחות בבית האחר ודורש מיומנויות אחרות. אירוח דורש מהילדון להיות נדיב, להתחלק ברכושו ולהתחשב באורח אך גם מאפשר לך להיות דומיננטי במפגש, להחליט מה עושים, לחוש שליטה במצב ולהתנהג בטבעיות ובנוחות. התארחות אצל אחר דורשת ממנו להכיר חוקים של בית אחר, להפגין התנהגות רגועה ומווסתת ולעיתים להיות כפוף להחלטות המארח או הוריו, אך היא גם מאפשרת לך להתנסות במשחקים ובצעצועים שאין לו בבית, היא מסקרנת ומעניינת. כדאי להתאמן בשתי המיומנויות האלו.

איך מלמדים את המארח לחלוק?

לפעמים המארח הקטן שלנו לא מסכים שהאורח שלו ייגע בצעצועים, מתפרץ, צועק ובוכה. שהתנהגות כזו היא אופיינית לבני שלוש-ארבע: הם בשלב הרכושני וקשה להם לחלוק. חשוב לעשות הכנה לפני אירוח: לומר לילד ששמנו לב שישנם דברים שקשה לו לחלוק, וזה בסדר. לא כל דבר הוא חייב לתת. את הדברים שיקרים לליבו ושהוא מתקשה לחלוק אותם שימו בצד או העלימו למשך הביקור. כשהילד מרגיש שיש לו בחירה, ושלא נוגעים באוצרותיו, הוא יכול להשתחרר ולהיות נדיב יותר. ועוד טיפ, לכיוון ההפוך: כשהילד מתארח, דאגו שיביא אתו צעצוע אהוב מהבית. זה יכול לעזור כשהמארח שלו יסרב לפתע לתת לו את משאית מכבי האש שלו...