שרה היא בת 71 שנה. ברקע היא בריאה בדר"כ, למעט שבר בשורש כף יד שמאל לפני 8 שנים. בבדיקת צפיפות עצם נמצאה ירידה משמעותית בצפיפות, ונמסר לה שיש אוסטיאופורוזיס.
מה חשוב, ששרה תדע כדי למנוע המשך הידרדרות בצפיפות עצם והופעת שבר נוסף בעתיד?
אוסטיאופורוזיס ("בריחת סידן" מהעצמות, בלשון עממית) היא בעייה שכיחה, אשר גורמת לעצמות להיות דקות, פריכות ושבירות ביתר קלות. נשים הן בסיכון מוגבר לפתח אוסטיאופורוזיס לאחר גיל המעבר בגלל ירידת רמת אסטרוגן בדם - ההורמון המסייע בשמירת הכמות והמבנה של העצם. עם זאת, גם גברים עלולים לפתח אוסטיאופורוזיס; ככלל, שיא מאסת העצם גם בגברים וגם בנשים מושג סביב גיל 30 שנה. לאחר גיל זה מתחיל תהליך של אובדן עצם. בתחילה הוא מאוד איטי והדרגתי, אך הוא מואץ מאוד בגיל המעבר אצל שני המינים.
מה חשיבות האבחון של אוסטיאופורוזיס?
אוסטיאופורוזיס נחשבת למחלה "שקטה", נטולת סימפטומים, שקשה לזהותה אם לא מבצעים בירור רפואי באופן פעיל. הסיכון העיקרי בה הוא הנטייה להיארעות שברים אוסטיאופורוטיים.
שבר אוסטיאופורוטי הוא שבר שהתרחש כתוצאה מנפילה מגובה עמידה. למשל, אישה הלכה בחדר המגורים בבית, נתקלה בשטיח, נפלה על צד ימין של גופה, נחבלה, ובחדר המיון אובחן שבר בצואר הירך של רגל ימין. השברים האוסטיאופורוטיים השכיחים הם בחוליות עמוד השדרה המותני, בצואר הירך ובעצמות הארוכות של הגפיים. הם כרוכים כמובן בסבל רב, ירידה באיכות החיים, ליקוי בתפקוד היומיומי ולעיתים אף בנכות ומוות. קיימת הערכה, שהסיכון לשבר באישה בגיל 50 במהלך שארית ימיה הוא עד 20% לשבר בירך ועד 50% לשבר אוסטיאופורוטי כלשהו!
מהם גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות אוסטיאופורוזיס ושברים אוסטיאופורוטיים?
חוסר בהורמוני המין - אסטרוגן באישה, טסטוסטרון בגבר, סיפור משפחתי של שבר בצואר ירך אצל אחד ההורים, צריכת סידן ופעילות גופנית בלתי מספקים, עישון, צריכת אלכוהול מוגברת, חוסר ויטמין D, סוכרת, הפרשת סידן מוגברת בשתן, מחלת צליאק, משקל גוף נמוך (מתחת 57 ק"ג בנשים), תת תזונה, יתר תריסיות, פעילות יתר של בלוטת הפאראתירואיד, טיפול בסטרואידים ותרופות אנטי-אפילפטיות, ועוד.
במידה שהיה כבר בעבר שבר אוסטיאופורוטי, הרי שקיים סיכון גבוה מאוד לשבר חוזר.
כיצד נשמור על בריאות העצמות שבגופנו?
התשובה מתחלקת לשניים:
1) מניעה: שמירה על עצם בריאה וחזקה עוד לפני שמתפתחת ירידה משמעותית בצפיפות העצם.
הדרכים העיקריות למניעה הן:
א. צריכה מספקת של סידן מהתזונה ו/או כדורי סידן. רוב הסידן בתזונה מסופק במוצרי חלב. ככלל, בגברים ובנשים בגיל צעיר מומלץ לצרוך לפחות 1000 מ"ג סידן ביום, ובנשים לאחר גיל המעבר לפחות 1200 מ"ג סידן ביום.
ב. צריכת ויטמין D יומית, לפחות 800 יחידות בגיל המבוגר.
ג. פעילות גופנית סדירה.
ד. הפסקת עישון ושתיית אלכוהול מופרזת.
ה. מניעת נפילות, למשל ע"י פינוי השטיח מביתה של האישה שהוצגה למעלה.
2) תרופות: כאשר כבר קיימת ירידה ידועה בצפיפות העצם בנשים לאחר גיל המעבר או בגברים, חשוב להעריך את הסיכון לשברים בשנים הקרובות. קיים למשל סוג של "מחשבון" באינטרנט בשם FRAX, אשר מסייע לרופאים להעריך את הסיכון לשבר ב- 10 השנים הבאות. אם הסיכון מוגבר, מומלץ טיפול תרופתי. קיימות תרופות בכדורים או בזריקות, והן פועלות במנגנונים שונים. התכשירים הללו יכולים להאט את קצב איבוד העצם או אפילו לבנות את העצם המדולדלת מחדש.
אם לאחר מספר שנות טיפול בתרופה ממשפחת הביספוספונאטים (כמו אלנדרונאט-פוסאלאן, ריזדרונאט-אקטונל/ריבון, זולדרונאט-אקלסטה) קיים שיפור, והסיכון לשבר בשנים הקרובות אינו גבוה, ניתן להתייעץ עם הרופא/ה המטפל על אפשרות של "חופשה" זמנית מטיפול תרופתי.
עם זאת, לאחרונה רואים עלייה מדאיגה בהיארעות שברים אוסטיאופורוטיים בארה"ב. מגמה זו קשורה לכך שחלק מאוכלוסיית המטופלים/ות הפסיקו את התרופה ממשפחת הביספוספונאטים בעקבות דווחים על תופעות לוואי נדירות. כלומר: החלטה על שינוי בטיפול חייבת להיעשות בשיתוף עם הרופא/ה המטפל/ת. אין ספק, על פי כל המחקרים והידע הקיים, שהרווח מהטיפולים התרופתיים הוא לאין ערוך גדול יותר מאשר הסיכון המזערי לתופעות לוואי.
מה חשוב לבקש מהרופא/ה שלך כדי לזהות ולטפל באוסטיאופורוזיס?
- ביצוע בדיקת צפיפות עצם מעל גיל 60 שנה או בגיל צעיר יותר, במידה שקיים גורם סיכון להתפתחות אוסטיאופורוזיס.
- הפנייה ליעוץ ע"י דיאטן/ית כדי להעריך את צריכת הסידן היומית.
- הפנייה ליעוץ במכון פיזיותרפיה לפעילות גופנית מתאימה.
- רישום לסדנה לפעילות גופנית ומניעת נפילות.
- ביצוע בדיקת דם לרמת ויטמין D ובדיקות מעבדה נוספות כפי שנדרש.
- שקילת טיפול בתרופה מתאימה, אם הסיכון לשברים מוגבר או קיימת אוסטיאופורוזיס בבדיקת צפיפות עצם.
