השפעות ארוכות הטווח של גיל המעבר-

1. אוסטאופורוזיס- דלדול העצם-
העצם היא רקמה פעילה דינמית שעוברת כל הזמן תהליכים של הרס והתחדשות .
עם סיום המחזור ובעיקר בפוסט-מנופאוזה קצב הפירוק של העצם גדל יחסית לבניה (עקב ירידה ניכרת בהורמון האסטרוגן) ומצב זה מביא לדלדול משמעותי במסת העצם, ירידה בחוזק העצם, ועליה בסיכון בשברים כתוצאה מטראומה קלה. אוסטאופורוזיס היא "מחלה שקטה" שמתפתחת ללא תסמינים ומתגלה בבדיקה תקופתית או כשמופיעים שברים. לשברים אוסטאופורוזיס תחלואה ותמותה משמעותיים.
ניתן לטפל ולהקטין משמעותית תופעת דלדול העצם: הטיפול הוא מניעתי כגון דיאטה עשירת סידן וויטמין D , פעילות גופנית בונת עצם , פעילות מכוונת ליציבה בגלל הירידה בשיווי המשקל בגיל המעבר, וטיפול תרופתי.

2. מחלות לב וכלי דם-
הסיכון למחלות לב וכלי דם במנופאוזה שונה בין אשה לאשה ותלוי גם בגורמי הסיכון של כל אחת. מחלת לב היא הסיבה העיקרית לתחלואה ותמותה בנשים. מחקרים שהופיעו כבר לפני שנים רבות הראו שלאסטרוגן אפקט הגנתי על הלב אם הטיפול מתחיל מוקדם ככל האפשר. התחלה מאוחרת לא הראתה תועלת הגנתית. נמצאו הבדלים בין סוגי התכשירים ההורמונליים וצורת המתן ולכן חשוב לפנות לרופא הנשים לאבחון והתאמת הטיפול.

3. תפקוד מיני-
מנופאוזה היא נקודת מפנה בחיי האישה בהקשר לתפקוד המיני שלה. יש משתנים רבים הקשורים למיניות בתקופה זו כגון החינוך מבית, מערכות היחסים החברתיים  שהיו, משך הקשר הזוגי ועוד, ויש גם תסמינים גופניים שיש להם השפעה על המיניות כמו היובש הנרתיקי שגורם לכאבים ואי נוחות בזמן קיום יחסים. את הבעיה הנרתיקית קל לפתור ע"י טיפול הורמונלי מקומי. לבעיה של החשק טיפול באסטרוגן יכול לעזור , אבל כאן מתוסף שחקן נוסף – הורמון הטסטוסטרון, שיש לו תפקיד
מרכזי בליבידו אצל האישה. טיפול במינון נמוך של טסטוסטרון יכול לשפר,  אם הסיבה היא הורמונלית. הטסטוסטרון יכול לשפר גם תלונות נוספות כמו ירידה באנרגיה ובהרגשה הכללית.

4. מוח - דמנציה וקוגניציה-
אסטרוגן משתתף בתהליכים רבים לשמירה, תפקוד ומניעת נזקים באזורים שונים במוח. עם התקדמות הגיל יש האצה בשכיחות מחלות נוירו-דגנרטיביות כגון אלצהיימר ודמנציה. חסר אסטרוגן מתבטא בירידה קוגניטיבית – זיכרון, ריכוז, לקיחת החלטות ובטחון עצמי.
חלק מהמחקרים הקיימים תומכים בתפקיד של טיפול הורמונלי  למניעת תופעות אלו.
5. השמנה בטנית-
הכניסה לגיל המעבר מלווה בשינויים מטבוליים לכיוון החמרה בפרופיל השומנים, סיכון לפתח סכרת, והצטברות של שומן בטני. אחת הסיבות היא שינוי ביחס בין אסטרוגן לטסטוסטרון לטובת טסוטסטרון שהמשמעות היא התנהגות מעט "גברית" ופיזור שומן גברי. בנוסף, יש ירידה בסך המטבוליזם ושריפת קלוריות ולכן עליה במשקל.
טיפול הורמונלי לא גורם אלא אולי אפילו מקטין את העלייה בשומן הבטני.

6. יובש נרתיקי-
הנרתיק ושאר אברי האגן עוברים שינויים אנטומיים ופונקציונליים מהלידה ועד גיל המעבר ומעבר בגלל השינויים בהורמונים: אסטרוגן, טסטוסטרון, ופרוגסטרון. . אחרי המעבר, אובדן הורמונים אלה מאיץ את תהליך ההזדקנות .
התוצאה יכולה להיות בשכיחות גבוהה הרגשת יובש, צריבה וכאבים ביחסי מין. בניגוד לרוב הסימפטומים שחולפים עם הזמן, היובש הנרתיקי לא רק שאינו חולף אלא גם מתגבר. קיימים סוגים רבים של טיפולים מקומיים, והטיפול היעיל  ביותר הוא שילוב של אסטרוגן מקומי עם או בלי תוספת של חומר דמוי טסטוסטרון. התגובה היא מהירה ותלויה במשך הטיפול.

7. השפעות בתחום עבודה-
השפעת הסימפטומים על התפקוד בעבודה היא בלתי נמנעת . דווקא בתקופת השיא המקצועי עם דרישות מקצועיות גבוהות, יש האטה תפקודית. ואכן נשים רבות יורדות במשרה או מתפטרות לכיוון קרירה שניה רגועה יותר.
מאבדות מוטיבציה ורצ ללמד את הדור הבא, טועות יותר , ויורדות ביעילות המקצועית.

טיפול הורמונלי בזמן הנכון יכול לעזור בתקופה זו.