גבולות הם מרכיב חשוב והכרחי להתפתחות בריאה של ילדינו. הצבת הגבולות שומרת על ילדינו מפני פגיעה פיזית. הם מאפשרים לילד לפתח אישיות בריאה.
הילד לומד לדחות סיפוקים, מתחנך לעצמאות, מבין ויודע מה מקומו ותפקידו בחברה, בעל שליטה עצמית, מזהה מצבים ובוחר את הנכון והטוב לאותו מצב בו הוא נמצא.
ניתן לדמות את נפשו של הילד לפאזל בעל מיליוני חלקים, שאת חלקם הוא מביא עימו לעולם ואת חלקם הוא רוכש במהלך שנות ילדותו ונערותו. משימת "העל" בהתפתחות היא לחבר בין כל חלקי הפאזל וליצור תמונה ייחודית ובעלת משמעות, הרי היא האישיות. הצבת הגבולות מספקת לילד את המסגרת לאותו הפאזל ומסייעת לו לבצע ולהשלים את המשימה.
הגבולות צריכים להינתן תוך כבוד לילד, ליכולתו להרגיש, לחוש ולהבין, זאת כמובן בהתאם לגילו ולשלב התפתחותו.

איך להציב גבולות נכון?

ראשית, עלינו להאמין בגבול שאנו שמים, להבין מה הרציונל העומד מאחורי הגבול ומה יהיו התוצאות אם לא נשים אותו.
לדוגמא, מדוע אנו דורשים מהילד להכין שעורי בית דווקא עכשיו ולא אחר כך?
מדוע אנו קובעים שעת שינה כזו או אחרת?
מדוע אנו עומדים על כך שהילד יתקלח כל יום?
הבנתנו לגבי הסיבה והתוצאה העומדות מאחורי הגבול תסייע לנו לשמור עליו ולהיות עקביים בו. אם נבין לעומקן את משמעויות אמירת ה"לא" ותוצאות אמירת ה"כן", נוכל להיות משוכנעים שאנו עושים את הדבר הנכון.
המניעים להצבת גבולות יכולים להיות מגוונים, חלקם קשורים ישירות לילד (לביטחונו, לחינוכו וכו') וחלקם קשורים ברצונותינו וצרכינו אנו. הורים רבים מרגישים רגשות אשם כאשר מדובר בהצבת גבולות מתוך צרכים שלהם. לדוגמא: לקבוע לילדים שעת שינה מספיק מוקדמת שתשאיר להורים זמן פנוי לעצמם.
הצבת גבולות כרוכה במניעה של דבר מה מהילד, מניעה זו יוצרת, לרוב, רגשות כאב, כעס ואכזבה, הרי הן "תסכול". הרצון (ואולי הפנטזיה) ההורי בכללותו הוא רצון של נתינה ולא של הגבלה. אמירת "לא" לילדינו יוצרת קונפליקט בין שני צדי מטבע אלו. הקונפליקט מעלה מיד רגשות אשם ומחשבות כמו "אני הורה לא טוב כי הילד בכה בגללי".
אנו כהורים מהווים מודל לחיקוי עבור הילד, הוא מתבונן בנו ובהתנהגותנו ולפחות בראשית חייו רוצה להידמות להוריו. יש לשים לב לכמה נקודות חשובות:

• לאפשר לילד לראות ולהבין שאתם עומדים על שלכם ודואגים גם לעצמכם. נכון, לעיתים זה יתנגש עם רצונותיו אך כאשר רצונו אינו קשור לצרכים בסיסיים (כגון רעב), הוא יצטרך ללמוד בעזרתכם שגם לרצונותיכם יש מקום. דבר זה יקנה לו שיעור חשוב לחיים ויספק לו ביטחון שאתם נוכחים עבורו במלוא מובן המילה.
• לוו בהסבר את שימת הגבול. ההסבר מאפשר לילד להבין רצף של מקרה-תגובה/תוצאה ביחס לאירועים. הילד מבין את המעשה שעשה ואת תגובתכם אל מעשה זה. הבנה זו מפחיתה חרדה, בלבול ותסכול.

לדוגמא, הילד אכל חטיף שוקולד ומבקש עוד. אמירה כמו: "אכלת חטיף אחד, אנו אוכלים רק חטיף אחד ביום כי לאכול יותר זה לא בריא, זה עלול לפגוע בשיניים ולעשות כאב בטן ולכן אני לא אתן לך" מספקת לילד הסבר הגיוני לאי נתינת עוד שוקולד.

• היו עקביים בגבולות שאתם שמים, אחרת התחושה שתיווצר אצל הילד היא של חוסר יכולת לצפות את המציאות.
• גלו אמפטיה ושקפו רגשות. היו אמפתיים הן לרצונו של הילד והן לרגשות שמתעוררים בעקבות האיסור. כפועל יוצא מכך, עלינו לשקף לילד את רגשותיו: "אני מבין שאת רוצה ללכת לחברה עכשיו ולבלות איתה, זה באמת הרבה יותר נחמד מאשר לעשות שיעורי בית אבל את צריכה לסיים את שעורי הבית שלך כי זה חשוב להתקדמות שלך בלימודים ואחר כך אני אסכים שתצאי...אני מבין שאת כועסת ומאוכזבת שאת לא יכולה לצאת עכשיו, אך אם תסיימי מהר יהיה לך הרבה זמן לשחק איתה".
  לעיתים, גם אם ננקוט בכל הטכניקות שהובאו לעיל, פעמים רבות הילד עדיין יתעקש, יכעס, יתוסכל ויבכה. ההשקעה היום תניב פירות מחר. 

אכיפת הגבול:

ישנן פעמים שהגבול לבדו אינו מספיק ויש לאכוף אותו, לדוגמא כאשר הוא מכה או נושך. המסר בא לאחר הצבת הגבול ובצמוד אליו תוך הנמקה: "אני מבין שאתה כועס אבל אתה מכה אותי, זה כואב ולא נעים לי, ביקשתי ממך להפסיק ואתה ממשיך, לכן אתה תכנס לחדר ולא תצא ממנו עד שתוכל להגיד לי שלא תרביץ שוב!".
המטרה היא קטיעת הרצף/ הסיטואציה, ובמידה ויבחר להתנהג באופן רצוי ונורמטיבי הוא יחזור לסיטואציה, ועד אז- לא יוכל להתנהל כחלק מהשגרה שקדמה להתנהגות הלא רצויה.
במידה ובוחרים באקט של עונש:

• חשוב להציג את מיקומו הפיזי של העונש וגם את אורכו, כדי שהילד יקבל תחושת זמן ומרחב.: "...לכן תיכנס לחדר ואל תצא ממנו למשך 2 דקות".
• רצוי לעשות זאת עד כמה שאפשר בסמוך לאירוע. עונש המגיע ללא קשר ישיר עם הסיטואציה מאבד מערכו ונתפס בעיניי הילד כמנותק מהמעשה וכלא לגיטימי.
• העונש יהיה מידתי ביחס למעשה וכך ייתפס בעייני הילד וגם בעייננו כמקובל יותר ובר ביצוע.
• הציבו גבולות ועונשים בהם אתם יכולים לעמוד. עדיף להציב גבול פחות נוקשה בו תוכלו לעמוד מאשר לוותר לילד כי לא עמדתם במילתכם. הילד צריך לדעת שאתם עומדים מאחורי הגבולות שאתם שמים.

ילדים הגדלים בבית שיש בו גבולות ברורים גדלים בתחושה מאורגנת, חשים שלווה ולומדים כיצד יש להתנהג, בהתחלה בביתם ובהמשך, במקומות שונים בהם הם יהיו במהלך חייהם. ילדים אלה יסתגלו טוב יותר למצבי חיים, יתנהגו בצורה ראויה יותר אל מול סמכות וקבוצת השווים.

הורה מציב גבולות = הורה שומר,מרגיע ומחזק