למי ניתנת כימותרפיה
ההחלטה לגבי מתן טיפול כימותרפי נובעת ממצבך האישי, גילך ומאפיינים שונים של הגידול ובבכלל זה סוג הגידול, גודלו, האם הגידול התפשט לבלוטות הלימפה בבית השחי (nodes), מהירות התחלקות תאי הגידול ומאפיינים נוספים.
ישנם שלושה מצבים שמחייבים מתן כימותרפיה:

• גידול מסוג טריפל נגטיב
• גידול מועשר HER2
• הגידול הורמונלי שהתפשט לשלוש בלוטות לימפה לפחות, או שקוטרו מעל 5 ס"מ

שני הראשונים נחשבים אלימים יותר ובעלי סיכון מוגבר להישנות, ולכן הפרוטוקול כולל כימותרפיה, לרוב טרום-ניתוחית.
בסרטן שד רגיש להורמונים (ושלילי ל–HER2) התשובה פחות חד משמעית, בעיקר כשמדובר בגידול מוקדם מקומי.
ישנם כלים בהם יכול הרופא להעזר על מנת להעריך את מידת האגרסיביות של הגידול או את הסיכון להישנות המחלה, ולהחליט על מתן כימותרפיה גם כשהגידול קטן ומוגבל לשד.
מדובר בבדיקות גנומיות שנעשות על רקמת הגידול. קיימות כמה בדיקות בשוק: אונקוטייפ, ממהפרינט, פרוסיגנה, אנדופרדיקט. ההבדלים ביניהם טמונים בעיקר במדד הניבוי, שאורכו משתנה בין הבדיקות.

 טיפול כימותרפי נאו-אדג'וונטי (טרום ניתוחי), סיבות:

• לבחון את תגובת הגידול לכימותרפיה
• לצמצם את מימדי המחלה כדי להקטין את הטראומה הניתוחית

כימותרפיה כטיפול אדג'וונטי (פוסט ניתוחי/טיפול משלים), סיבות

• כאשר ציון אונקוטייפ גבוה
• כאשר ישנה שארית גידול בפתולוגיה הניתוחית (אחרי טיפול טרום ניתוחי)

כימותרפיה הניתנת בנוסף לניתוח ו/או להקרנות (רדיותרפיה), לרוב ניתנת אחרי הניתוח ולפני ההקרנות, למרות שגם כאן יכולים להיות שינויים בהתאם למצבך.
בדרך כלל מתחילים בטיפול כימותרפי כשבועיים עד ארבעה שבועות לאחר הניתוח, על מנת לאפשר לגוף להתאושש. מחקר משנת 2021 הראה כי קיימת חשיבות להתחלת הטיפול הכימותרפי עד 120 יום מזמן האבחנה.

משך הטיפול הכימותרפי
כימותרפיה לטיפול בסרטן השד ניתנת בדרך כלל כסדרת טיפולים קורסים, (courses) לאורך תקופה של ארבעה עד שישה חדשים, במרווחים של בין שבוע לעד שלושה שבועות (בהתאם לסוג הכימותרפיה). פרק הזמן בין הטיפולים מיועד לאפשר לגוף להתאושש מתופעות לוואי קצרות טווח. בדרך כלל ניתן הטיפול במסגרת טיפול יום בבית חולים, כך שניתן לחזור הביתה בו ביום. משך כל טיפול הינו מספר שעות (הטיפול הראשון הוא ממושך יותר – כיוון שניתן לאט יותר ובהשגחה צמודה יותר).

כיצד ניתנים הטיפולים הכימותרפיים
בדרך כלל, לטיפול בסרטן השד מוחדרות התרופות לווריד על ידי אינפוזיה או על ידי זריקה ליד או לזרוע, או ניתנות ככדור או כמוסה דרך הפה. תופעות הלוואי של התרופות הכימותרפיות כוללות בעיקר:

• ליאות ועייפות – בתקופת הטיפולים מומלץ להרבות במנוחה ושינה, ולהמנע ממאמץ פיזי מוגבר.
• בחילות והקאות – ניתן לקחת תכשירים אנטי-אמטיים עוד לפני הטיפול הכימי, וכמובן גם לאחריו. התרופה שנמצאה היעילה ביותר היא הזופרן.
• כאב שרירים/מפרקים – טיפולים כימיים עלולים לגרום לתסמינים דמויי שפעת. נטילת אקמול, אמבטיה חמה ומנוחה עשויים לעזור.
• נשירת שיער – למרבה הצער אין אפשרות למנוע את נשירת השיער. מומלץ להתכונן ולהיערך לאירוע זה הן נפשית והן פיזית, כלומר לרכוש פיאה, מטפחת נאה או קרחת – כל אחת ומה שמתאים לה.
• פגיעה זמנית ביכולות הקוגניטיביות (זיכרון וחשיבה)
• אנמיה, זיהומים ודיכוי מח העצם - ברוב המקרים במסגרת הטיפולים הכימותרפיים משולבות תרופות שמטרתן לעודד ייצור תאי דם במח העצם זאת בשל פגיעה הנגרמת מפעולת הכימותרפיה

ניופוגן (Neupogen, Filgrastim, G-CSF) וניולסטים (Neulastim)  – ניתנות בזריקה 24-72 שעות לאחר הטיפול הכימותרפי. תופעות הלוואי של התרופה: לעיתים נגרמים כאבים בעצמות (הנמשכים עד מספר ימים)  וגירוי באזור הזריקה, תופעות שנעלמות לאחר סיום הטיפולים.

• פצעים בפה/גרון – בקשי מהרופא תכשיר להקלה. נמצא כי טחינה גולמית עשויה מאד לעזור.
• שלשולים/עצירות – שלשולים יותר שכיחים מעצירות. מותר להשתמש בתכשירים כגון סטופאיט.
• גרד – תופעה הנובעת מעליה באינזימי כבד. יש לדווח על כך לרופא המטפל, אשר יכול לתת תרופות אנטי-היסטמיניות להקלה על הגרד, או לבצע שינוי בפרוטוקול התרופתי.

נוירופתיה פריפרית – נזק עצבי המוביל לליקוי בהולכה העצבית, כאשר בדרך הכלל הפגיעה היא בגפיים עליונות ותחתונות באופן סימטרי. התופעה יכולה להשפיע על עצבים מוטוריים וסנסוריים. הסימפטומים כוללים חוסר או שינוי בתחושה כגון דגדוג, נמלול או עקצוץ בעור, כאבים בעלי אופי דוקר, זרם חשמלי או שריפה. בנוסף יכולה להיות רגישות לטמפרטורה ולחץ. במקרים קשים ישנה פגיעה משמעותית בתפקוד היומי וכאבים עזים המצריכים טיפול אנלגטי קבוע, שלעתים משולב אופיואידים.