פסוריאזיס (ספחת) היא מחלת עור כרונית שאינה מדבקת, הגורמת לתאי עור שנוצרים בשכבות העור העמוקות להתרבות במהירות רבה מדי ולנוע לעבר שכבת העור החיצונית (אפידרמיס) שם הם מתים ונושרים כעור מת. תסמיני המחלה הם רבדים יבשים ואדומים של עור המכוסים בקשקשים לבנים־כסופים, בעיקר בקרקפת, במרפקים, בברכיים ובגב, בחזה, בבטן, בציפורניים ובאיברי המין. לרוב החולים סובלים מגרד ונגעים שנוטים להסדק ולדמם. חומרת המחלה נקבעת על פי דרגת המעורבות של העור והתסמינים הנלווים. חולי פסוריאזיס נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול ממחלות שונות, כמו דלקת מפרקים, סוכרת, לחץ דם גבוה, עלייה בשומני הדם ומחלת ריאות כרונית.
מה גורם לפסוריאזיס?
הגורמים המדויקים למחלה אינם ידועים. מה שאנחנו כן יודעים, זה שמדובר בכשל של מערכת החיסון – כשל שגורם ללימפוציטים מסוג T לזהות את תאי העור הבריאים כאויב, לתקוף אותם ולגרום ל"מותם". התוצאה היא קיצור מחזור החיים של תאי העור והצטברות שלהם על פני שכבת העור החיצונית. ידוע גם על קשר משפחתי, וגם קשר לעישון, מצבי דחק, פציעות של העור, צריכת אלכוהול ושימוש בתרופות מסויימות.
פסוריאזיס מגיע בכמה צורות
הסוג הנפוץ ביותר הוא פסוריאזיס וולגריס (פלאק): הוא מתבטא בנגעים אדומים יבשים על פני העור, המכוסים בקשקשת בעלת גוון כסוף ומופיעים בדרך כלל על המפרקים, הקרקפת, הברכיים והציפורניים. הפלאק מגרד וכואב ובמקרים חמורים עלול העור שמסביב למפרקים להיסדק ולדמם.
פסוריאזיס אינברסה (הפוכה): שטחי עור אדומים חלקים. התופעה מחמירה בעקבות חיכוך והזעה באזורי קפלים בעור כמו בית השחי, המפשעה והטבור.
פסוריאזיס גוטטה (טיפתית): פצעים בצורת נקודות אדומות וקטנות על הזרועות, הרגליים והחזה. המחלה המופיעה לרוב בילדים לאחר זיהום חריף כמו דלקת גרון שנגרמה מסטרפטוקוק.
פסוריאזיס שגרוני (ארתריטיק): פסוריאזיס המלוּוה בדלקת מפרקים.
פוסטולר פסוריאזיס: צורה פחות שכיחה של פסוריאזיס, שבה מופיעים נגעים מוגלתיים לא מזוהמים על כפות הידיים והרגליים.
פסוריאזיס אריתרודרמה: יכולה להופיע אחרי הפסקה מהירה של טיפול בסטרואידים. כל הגוף מתמלא בנגעים אדומים.
פסוריאזיס על הקרקפת: הקרקפת מתכסה בשכבה עבה, לבנה-כסופה של עור, מלווה בתחושת גרד עזה בקרקפת ונשירת שיער.
דרך כלל תופיע רק צורה אחת בזמן התפרצות נתון, אולם יתכן מעבר מסוג אחד לאחר אצל אותו חולה, באירוע ההתפרצות הבא.
איך מאבחנים?
האבחון מתבצע ברוב המקרים על ידי רופא עור, על סמך המראה האופייני של העור. כשיש ספק באבחנה ולצורך אבחון סוג המחלה נלקחת דגימת עור לבדיקה במיקרוסקופ. במקרה של חשד לדלקת פרקים פסוריאטית מבצעים בדיקות הדמיה של המפרקים.
ואיך מטפלים?
באחת מבין שלוש דרכים:
- טיפול מקומי : שימון העור הוא הבסיס לטיפול בפסוריאזיס מכל סוג. מטרת השימון היא להעלים את הקשקשת ולהפחית את רמת הגרד. בנוסף קיימות משחות שמכילות סטרואידים, תרופות המכילות ויטמין D ותרופות המכילות ויטמין A, פחם פעיל בצורת שמפו אלפוסיל וחומצה סליצילית.
- טיפול מערכתי (סיסטמי):
תרופות לא ביולוגיות (מתוטרקסאט, ציקלוספורין, או רטינואידים), שמתאימות לחולים שהנגעים שלהם מפושטים על פני יותר מ־10% משטח הגוף או שהם מופיעים באזורים רגישים כמו הפנים או איברי המין. התרופות נלקחות דרך הפה או בזריקה:. הן יעילות מאוד אבל יש להן הרבה תופעות לוואי קשות ולכן ניתנות לפרקי זמן קצרים בלבד.
תרופות ביולוגיות )אנברל, רמיקייד, יומירה, סטלרה וקוסנטיקס). מטרת הטיפול הביולוגי היא להפחית את הפעילות הדלקתית המוגברת בחולי פסוריאזיס, במיוחד בחולים הסובלים ממחלה חמורה שלא הגיבה לטיפולים אחרים. התרופות הביולוגיות הן קו שני או שלישי בטיפול במחלה. יש להן פרופיל בטיחותי טוב והן נמצאות בסל התרופות עבור חולים שעומדים בתנאים הבאים: סובלים מפסוריאזיס מפושטת בשיעור של יותר מ־50% או מנגעי פסוריאזיס באזורי גוף רגישים כמו פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים, איברי המין והישבן; קיבלו לפחות שני טיפולים סיסטמיים (פוטותרפיה, טיפול בים המלח, טיפול בתרופות מתותרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין(;לא השיגו שיפור של 50% לפחות במדד (Psoriasis Area-and-Severity Index) PASI לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול.
- פוטותרפיה: חולי פסוריאזיס סובלים פחות בקיץ, והסיבה לכך היא קרינת קרני ה UV (אולטרא סגול) הפועלות נגד פעילות הדלקת ומונעת שגשוג יתר של תאי העור. הבעיה העיקרית היא שחשיפה ממושכת ל UV או לשמש גורמת לנזקי שמש ומעלה סיכון לסרטן עור.
קיימים מספר סוגי טיפולי פוטותרפיה. טיפולי UVB רחבי טווח או ממוקדים ניתנים בדרך כלל פעמיים או שלוש פעמים במנות קרינה עולות עד שמושגת הפוגה. כל טיפול נמשך כמה דקות. את הטיפול מקבלים במרפאה או בבית במכשירים הניתנים לרכישה. טיפול פוטותרפי אפשרי נוסף PUVA המשלב חשיפה ל- UVA (שהם קרניים החודרות יותר עמוק לעור מקרני UVB) עם טיפול תרופתי בפסוראלן הגורם לרגישות יתר של העור והעיניים לשמש. במהלך תקופת הטיפולים קיים סיכון מוגבר להופעת סרטן העור מכל הסוגים, כולל מלנומה. לפיכך מקפידים על מעקב מתמשך אחר חולי פסוריאזיס המקבלים טיפול כזה. את הפסוראלן נותנים לפני הטיפול בצורת טבליות, או מומס באמבטיה שבה טובלים את האיבר הנגוע כחצי שעה לפני הטיפול עם UVA.
טיפול אקלימי בים המלח הוא טיפול המשלב טיפול פוטותרפיה עם ההשפעה של מי ים המלח על העור. זו אחת החלופות בסל השירותים לטיפול בפסוריאזיס ומיועד לחולים עם מחלה מפושטת על יותר מ 25% מהגוף. הטיפול כולל שיזוף במשך 3-4 שעות מידי יום. מה שחוב כאן הוא השילוב של חשיפה לשמש עם מי ים המלח בתנאים של נופש ללא מתחים - ולכן נדרשת תקופת טיפול רציפה מינימלית של עשרה ימים . ולא, לצערנו הרב סוף־שבוע בים המלח אינו נחשב כטיפול יעיל בפוטותרפיה.
