מספרים, עובדות וסטטיסטיקה על מחלות לב

• מחלות לב הן הגורם הראשון למוות בקרב האוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי. כבר בשנת 2008 30% מכל המוות הגלובלי יוחסו למחלות לב וכלי דם. נמצא כי שיעור המוות שנגרם כתוצאה ממחלות אלו היה גבוה יותר - מעל 80% - במדינות עם הכנסה נמוכה עד בינונית. חוקרים מניחים כי בשנת 2030, מעל 23 מיליון בני אדם ימותו ממחלות לב וכלי דם מדי שנה. ההשערה היא כי 60% מנטל המחלה קרדיווסקולרית בעולם יתרחשו בתת-היבשת דרום אסיה למרות שהם מהווים רק עבור 20% מאוכלוסיית העולם. נתון זה נובע משני גורמים: שילוב של נטייה גנטית וגורמים סביבתיים (תיכף נגיע אליהם).
מחלות לב גרמו ל-17.3 מיליון מקרי מוות (31.5%) בשנת 2013, לעומת שנת 1990, שבה היו 12.3מליון מקרי מוות (25.8%). מקרי מוות
• מחלת לב אסכמית ושבץ הם הגורמים עבור 80% ממקרי המוות של המחלות הקרדיוסקולריות בגברים, וכ-75% אצל הנשים.
• מחלת הלב וכלי הדם משפיעים לרוב על אנשים יותר מבוגרים.
• בארצות הברית 11% מהאנשים בגילאים שבין 20 ל 40 שנה סובלים ממחלות קריווסקולריות, ואילו 37% בין הגילאים 40 ל-60 שנה. 71% מאנשים שבין גילאי 60 ל-80 , ו -85% מאנשים מעל גיל 80.
• הגיל הממוצע של מוות ממחלות לב איסכמיות בעולם המפותח הוא בסביבות 80 שנה, להבדיל מהעולם המתפתח בו הגיל הממוצע הינו סביב 68 שנה.
• ההתפרצות המחלה היא בדרך כלל שבע עד עשר שנים מוקדמת בגברים בהשוואה לנשים.

הקטנת התמותה והתחלואה ממחלות לב וכלי דם היא אתגר ראשון במעלה למערכת הבריאות ולחברה כולה. מידי תקופה מתפרסמות המלצות למניעה ראשונית ומניעה שניונית של מחלות לב: מניעה ראשונית מיועדת לכלל האוכלוסייה ומתמקדת בשמירה על אורח חיים בריא, הימנעות מעישון, תזונה נכונה ופעילות גופנית. מניעה שניונית מתייחסת לאנשים המצויים בסיכון גבוה ובחולים עם מחלה טרשתית מוכחת.

מהם גורמי הסיכון התזונתיים להתפתחות מחלות לב וכלי דם?

גורמי הסיכון בעלי ההשפעה הגדולה ביותר - שניתן לשנותם באמצעים תזונתיים ובכך לבצע "מניעה ראשונית" - הם יתר לחץ דם, סוכרת, דיסליפידמיה (רמות כולסטרול וטריגליצרידים גבוהים בדם), והשמנה.

מעריכים כי 90% מכלל מחלות הלב וכלי דם ניתנים למניעה ידי הפחתת גורמי סיכון כגון: אכילה בריאה, פעילות גופנית, הימנעות מעישון טבק, הגבלת צריכת אלכוהול, טיפול בלחץ דם גבוה וסוכרת.

ואכן מנתוני סקר התקפי הלב של האיגוד (ACSIS ) לשנת 2017, נצפה כי בעשור האחרון חלה ירידה של 50% בשכיחות התקפי הלב. ההסבר שניתן הינו בשיפור בטיפול המונע ברמות הכולסטרול, לחץ דם, הפסקת עישון וכד'
עקרונות התזונה הבריאה כפי שממומלצת ע"י רוב ארגוני הבריאות מתמקדת בעיקר באיכות דפוס התזונה הכולל (Dietary pattern) ופחות על רכיב או מזון בודד, כדוגמת התזונה הים תיכונית או דיאטת DASH ומכוונות לכלל האוכלוסייה מגיל שנתיים.
תזונה המבוססת על צריכת ירקות ופירות מרובים, דגנים מלאים, מוצרי חלב דלי שומן, קטניות, דגים (לפחות 2 בשבוע), עוף, שמן זית, אגוזים (השמנים והאגוזים כמובן בהגבלה). בנוסף, התערבות בסגנון החיים הכוללת הפחתה במלח כמו גם הגברת הפעילות הגופנית והפחתת עישון הוכחו כפעולות בעלות יעילות גבוהה בהפחתת הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם, בקרב כל קבוצות האנשים.

פירות וירקות לחיים ארוכים

ארגון הבריאות העולמית מייחס כ -1.7 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם לצריכה נמוכה של פירות וירקות.
הירקות והפירות ידועים כספקים העיקריים של ויטמינים ומינרלים לגוף. הויטמינים הם קבוצת תרכובות אורגניות, שחיוניות לתפקודו התקין של הגוף ולשמירה על בריאותו. בניגוד לאבות המזון המספקים קלוריות כחלבונים, שומנים ופחמימות, הוויטמינים אינם ספקי אנרגיה, אלא משתתפים בתהליכים שונים של בנייה וניצול אנרגיה בגוף, וכן בתהליכים פיזיולוגיים רבים. הויטמינים נדרשים לגוף בכמויות זעירות ביותר, אולם את חלקם הגוף לא יודע לייצר לבד, ואת חלקם הוא לא מייצר בכמויות הנדרשות, ולכן ישנה חשיבות גדולה למזון כספק שלהם. המינרלים מהווים אבני בניין של מרכיבי הגוף, שותפים בתהליכים עצביים וכימיים שונים ושומרים על מאזן החומציות, המלחים והנוזלים בגוף. המינרלים נדרשים לגוף בכמויות זעירות ביותר ולכן ישנה חשיבות גדולה למזון כספק שלהם.

בבדיקת הקשר בין מחסור בויטמין C והתקפי לב, לדוגמה, נמצא כי אצל אנשים שרמת הוויטמין בפלזמה שלהם הייתה נמוכה מ-28.4 ליטר, הסיכוי לקבל התקף לב גדל פי 2.4, בהשוואה לאנשים עם רמת ויטמין C של מעל 64.96 ליטר. פער זה הוחרף אצל אנשים עם עודף משקל ובעלי לחץ דם גבוה.
ההמלצה: לאכול לפחות חמש מנות של ירקות או פירות ליום.

להגביל את המלח

כאמור, כמות המלח בתזונה הנצרכת מהוה גורם חשוב המשפיע על רמות לחץ הדם, ועל רמת הסיכון לחלות במחלות קרדיווסקולריות באופן כללי.
בעולם המערבי נמצא כי תינוקות המתחילים לצרוך מזון מוצק, מעלים את צריכת המלח במזונם באופן משמעותי, מאחר וצורכים מזונות מעובדים, מהירי הכנה ומתועשים המכילים כמות גבוהה של מלח.
במבוגרים בעולם המערבי, צורכים בין 9 ל11 גר' מלח ליום. הפחתת המלח בתפריט הינה משמעותית בעיקר לגבי אלו הסובלים מיתר לחץ דם , סוכרת או מחלות כליה כרונית.
הגבלת צריכת המלח אין פירושה אכילת מזון חסר טעם וגיוון. ניתן לגוון את הארוחות כך שתהיינה טעימות, מזינות ומהנות. על מנת להשביח את טעם המזון, מותר להשתמש בשיטות בישול שונות: גריל, אידוי, בישול במים ואפיה. בנוסף, ניתן להשתמש בתבלינים טהורים המצוינים כמותרים.
ההמלצה: צריכה של 1500 מ"ג נתרן ( 3.8 גר' מלח ליום ) למניעה וטיפול ביתר לחץ דם.

להגביל את צריכת הכולסטרול

הכולסטרול נמנה עם השומנים המרכיבים את קרום התאים והוא בעל חשיבות גדולה בוויסות גמישותם. בנוסף לכך, הכולסטרול משמש כחומר מוצא לבניית הורמונים שונים (כמו הורמוני המין), ומשתתף בייצור ויטמין D ומלחי מרה בכבד החשובים בעיכול השומנים.
הכולסטרול מיוצר בכל תא בגוף ובעיקר בכבד, ומכאן שאינו מהווה מרכיב חיוני במזון.
הכולסטרול המיוצר בגוף נקרא כולסטרול אנדוגני, ואילו זה המתקבל מהמזון נקרא כולסטרול אקסוגני, אולם פרט לשמותיהם השונים אין ביניהם הבדל, לא במבנה ולא בתכונות.
הכולסטרול מצוי במזונות מהחי בלבד, כל השומנים שמקורם מהצומח אינם מכילים כולסטרול. כמות גבוהה של כולסטרול בדם (מעבר לצרכים הפיזיולוגיים) עלולה לגרום לטרשת העורקים ובעקבותיה למחלות לב וכלי דם.
ההמלצה: להגביל את צריכת הכולסטרול במזון. כמניעה ניתן לצרוך כ-300 מיליגרם כולסטרול ליום, וכטיפול (לאלו שרמת הכולסטרול בדמם כבר גבוהה) - עד 200 מיליגרם ליום

שומנים – מה לצרוך?

השומנים נחלקים לשתי קבוצות - קבוצת הרוויים וקבוצת הבלתי רוויים. ההשפעה והתפקיד של השומנים בתהליכים פיזיולוגיים שונים בגוף משתנים בהתאם למצב הפיזי.

חומצות שומן רוויות

מקורן בעיקר בבעלי חיים: בשומן בשר וחלב. אלו שומנים קשים ומוצקים בטמפרטורת החדר. מבחינה בריאותית שומנים אלו פחות מומלצים מאחר ועלולים להעלות את רמת השומנים בדם בעיקר כולסטרול ולגרום לסתימת כלי הדם ולהביא למחלות כמו אירועי לב ושבץ.
חומצות שומן בלתי רוויות (חומצות שומן חד ורב-בלתי רוויות )
חומצות שומן נוזליות סמיכות בטמפרטורת החדר שמקורן בצומח, והן מצויות לדוגמה בזיתים, שמן זית ושמן קנולה, אבוקדו, פיסטוק חלבי, אגוזי אילסר (hazel nuts), שקדים, טחינה, אגוזי פקאן ובוטנים. חומצות אלו קלות לעיכול ואינן מעלות את רמות הכולסטרול בדם.

חומצות שומן בלתי רוויות המכילות אומגה 6 ואומגה 3, מצויות בדגי ים ובצמחים כמו פשתן. מומלץ לשלב מזונות אלה בתפריט היומי.
עודף של חומצות שומן מסוג אומגה 6 עלול לסכל את היתרונות הבריאותיים של אומגה-3 ,בין השאר כיון שחומר זה מתחרה על אותם אנזימים. יחס גבוה של חומצות שומן מסוג 6−n בהשוואה לחומצות שומן מסוג אומגה 3 עלול להפר את האיזון הפיזיולוגי ברקמות כך שתטה לעבר קרישיות, דלקת, והיצרות.

השומן מסוג אומגה 3 מצויות בשמן דגים, בייחוד דגי סלמון ודגי מים קרים אחרים, ובתוספי מזון. חומצות שומן מסוג אומגה-3 עשויות לסייע בהגנה ממחלות לב.
חומצות שומן טראנס (TFA)מצויות במוצרים טבעיים ואלו שנוצרו בידי אדם (״מלאכותיות") חומצות כאלה מצויות במרגרינה, סוגי מזון מטוגנים, עוגיות, סופגניות, (muffins) ומאפינס מציות, ציפויי עוגות, טוגנים (צ׳יפס) ופופקורן למיקרוגל. שומנים מהסוג הזה תורמים להשמנת יתר וטרשת העורקים משום שהם מעלים את רמת הכולסטרול ‘הרע (׳ (C-LDLבדם, דבר המאיץ תהליכי הסתיידות אך לא מפחיתים את רמת הכולסטרול ‘הטוב’ (C-HDL).כיום חושבים ששומן טראנס מגדיל את הסיכון למחלות לב יותר מאשר שומנים רוויים, המעלים את רמות הכולסטרול הכוללות.

הסיבים טובים (גם להורדת רמת הכולסטרול):

סיבים תזונתיים שייכים לקבוצת הפחמימות (רב סוכרים) ומקורם בצמחים. אנזימי העיכול בגוף האדם אינם מסוגלים לפרק את הסיבים התזונתיים. הסיבים אינם בעלי ערך קלורי, אולם חשיבותם רבה משום שהם מסייעים בתהליך העיכול, והם בעלי השפעה מטבולית. חלקם עוזר במניעת עצירות, וחלקם עשויים לעכב ספיגת כולסטרול מהמזון ולאזן את רמות הסוכר בדם. הסיבים גם מגבירים את תחושת השובע על ידי הגדלת נפח המזון בקיבה.
הסיבים התזונתיים מתחלקים לשתי קבוצות: סיבים מסיסים, כמו אלו המצויים בפירות, קטניות, דגנים, אגוזים, גרעינים ושיבולת שועל; וסיבים לא מסיסים, כמו אלו המצויים בסובין חיטה, ירקות, קטניות, אגוזים וחלק מהפירות.
ההמלצה: 30-25 גרם סיבים ליום. כמות גדולה יותר עלולה לגרום לנזקים, כמו ספיחה של חומרים חיוניים, שספיגתם בגוף עלולה להימנע.

המזונות שמומלץ לצרוך על מנת לספק לגוף את הסיבים הדרושים לו הם: לחם חי או לחם מקמח מלא, מוצרים משיבולת שועל וסובין חיטה, קטניות כמו שעועית לבנה יבשה, אפונה, גרגירי חומוס, פול, פירות טריים (עם הקליפה במידת האפשר), פירות יבשים כמו שזיפים, צימוקים, משמשים ותמרים, ירקות טריים (עם הקליפה במידת האפשר) שורשיים כמו סלרי, בטטה ותפוח אדמה, כמו גם ברוקולי, תרד, כרוב ניצנים, שעועית צהובה וירוקה, פיצוחים כגרעיני חמניות, גרעיני דלעת, אגוזים ושומשום מלא.

שיבולת שועל

הקווקר, הסובין שבשיבולת שועל - בין אם מבושל בין אם לאו, יכול להוריד את רמות הכולסטרול בדם כי הוא מכיל בטא גלוקן beta- glucan, סיב מסיס במים הקולט את חלקי הכולסטרול במעי ומוציאם אל מחוץ לגוף.
לאחרונה מדובר על שיבולת שועל כקשורה גם להפחתת לחץ דם. בנוסף, שיבולת שועל היא אחת מהדגנים המכילים תרכובות דמויות ויטמינים הקרויות טוקוטריאנולים tocotrienols המשמשים כבולמי חמצון.

מחלות לב, יין אדום ופוליפנולים

גורם הסיכון העיקרי להאצת התהליך הטרשתי הוא רמה גבוהה של כולסטרול בדם, כאשר מרבית הכולסטרול בדם נישא על ידי חלקיק המכונה LDL-Cholesterol ( הכולסטרול "הרע") ומיעוטו על ידי הHDL- Cholesterol (הכולסטרול "הטוב").

לאחרונה התברר כי לא רק רמתו הגבוהה של "הכולסטרול הרע" תורמת להתפתחות טרשת העורקים, אלא גם מידת השינויים החלים בחלקיק וקשורים בתהליך חמצונו.
במחקר שהתפרסם עוד כבר ב- 1995 נמצאה השפעת שתיית יין אדום על חמצון ה LDL-CHO ("הכולסטרול הרע") ובאנשים בריאים עוכבה מידת החמצון של הLDL-CHO ("הכולסטרול הרע") בכ 60%.
אבל היין גם יכול להזיק, צריכה גבוהה ממנו עלולה לגרום למחלות כמו שחמת הכבד ושבץ ויתכן וגם קשורה בהתפתחות סרטן השד. לכן הצריכה המומלצת תהיה מוגבלת.

מחלות לב ואגוזים

לקטנים האלה יש כוחות תזונתיים גדולים, מאחר וסוג השמנים המצויים בהם הם בלתי רוויים – כבר למדנו שהם אלה הנחשבים לשמנים הטובים.
ויש עוד: אגוזים מכילים ויטמין E, הידוע כבולם חמצון העוזר במניעת מחלות לב ומחלות סרטן.
זכרו, עם זאת, כי 30 גרם יספקו כ - 150 קלוריות, והם כרטיס ישיר להשמנה. לכן, יש לצרכם במשורה.

שום ושומני הדם

במחקרים על בני אדם בריאים נמצא כי מיצוי אתרי של שום כמו גם שמן שום הביא לירידה של 17% ברמות הכולסטרול ושל 20% ירידה בטריגליצרידים – ובמקביל, לעלייה
בHDL- Cholesterol - . הפסקת השימוש בשום הביאה את רמות השומנים בדם בחזרה.
 
במחקרים על בני אדם עם רמות גבוהות של שומנים בדם גרמה צריכת השום לירידה של רמות הכולסטרול והטריגליצרידים ועליה של HDL- Cholesterol. מאחר וקפסולות שום מכילות מינונים שונים של החומרים הפעילים ואין אחדות דעים לגבי המינון המדוייק, מומלץ לאכול את הכמויות הנדרשות בשום טבעי (חמש שיני שום ליום), ולא להתייחס לשום עדיין כאל תרופה, ובודאי לא כאל "תרופת פלא".