מחלת לב ראומטית, המכונה גם מחלת לב שגרונית, היא למעשה סיבוך של מחלה הנקראת קדחת שגרון. מחלת לב שגרונית מתאפיינת בפגיעה במסתמי הלב האחראיים על ויסות כיוון זרימת הלב - או בשריר הלב, האחראי על כיווץ הלב ופעילותו התקינה בהעברת אספקת הדם לגוף.

מה גורם למחלה?
כאמור, מחלת לב שגרונית היא סיבוך מאוחר של קדחת שגרון, מחלה הגורמת לזיהום בדרכי הנשימה העליונות כתוצאה מחיידק הסטרפטוקוקוס.

קדחת שגרון היא תגובה לא תקינה של המערכת החיסונית לאנגינה, כך שהיא אינה תוקפת רק את חיידק הסטרפטוקוקוס, אלא גם איברים שונים בגוף, בהם הלב והמפרקים.

גורמים המעלים את הסיכון למחלה הם גנטיקה (קיימת נטייה משפחתית למחלה), גיל (המחלה שכיחה בעיקר בקרב ילדים ומתבגרים, כשהשיא הוא בסביבות גיל שמונה), וחולים בעלי היסטוריה של המחלה.

מה התסמינים?
קדחת שגרונית מתפתחת לרוב לאחר אנגינה שלא טופלה כראוי, כך שבנוסף לתסמיני דלקת זו, המתאפיינים בחום, כאבים בגרון, מוגלה על השקדים ואודם בחך, ייתכנו התסמינים הבאים:

• חום, עייפות, מחסור בתיאבון, כאבי בטן, דימום מהאף, חיוורון (בשלב מוקדם של המחלה).
• בלוטות לימפה מוגדלות וכואבות באזור הצוואר.
• דלקת מפרקים נודדת העוברת בין מפרקים שונים בגוף, לרוב לא תופיע בידיים ובעמוד השדרה באזור הצוואר.
• דלקת של הלב (קרדיטיס), המתאפיינת בדופק מואץ במנוחה, שיעול, כאב בחזה.
• הפרעה בתנועה (כוריאה), המתאפיינת בקושי בכתיבה, תנועות לא רצוניות המוחמרות בזמן עייפות וסטרס, קושי בפעולות פשוטות כגון התלבשות, אכילה והליכה, קושי בריכוז וחרדה.

תסמינים פחות נפוצים: תפרחת על הגוף של נקודות עם מרכז בהיר ושוליים אדומים, בליטות תת עוריות שאינן מקובעות וצבען נראה תקין.

כיצד מאבחנים את המחלה?
מאחר שאין סימן ייחודי שעל פיו ניתן לאבחן את המחלה, חלק ניכר מן האבחון נעשה על סמך התסמינים שצוינו לעיל. בהתאם לתסמינים יוחלט על המשך האבחון. כך למשל במקרה של חשש לסיבוך המחלה ובפגיעה בלב, יומלץ במרבית המקרים לפנות לקרדיולוג ולבצע אקו לב. כמו כן, בדיקת אק"ג, צילום חזה, בדיקת דופלר (הערכת זרימה בכלי הדם) ואולטרה סאונד, עשויים לעזור באבחון קרדיטיס, במידה והם מלווים בתסמינים קליניים.

ואיך מטפלים?
בשלב הראשון, יש צורך לטפל בחיידק הסטרפטוקוקוס, באמצעות אנטיביוטיקה.

הטיפול תלוי באיברים המעורבים במחלה, ועל כן אינו אחיד. במקרה של מחלת לב ראומטית, יש התייחסות לחומרת הפגיעה: החל ממנוחה ועד טיפול תרופתי בסטרואידים, משתנים ודיגוקסין, להאטת קצב הלב.