אורולוגיית ילדים עוסקת בהפרעות במערכות המין והשתן אצל ילדים וילדות, החל מהלידה ועד תום גיל ההתבגרות. זהו תחום נפרד מאורולוגית מבוגרים, משום שרוב ההפרעות הקשורות במתן שתן או באיברי המין החיצוניים, המפשעות והאשכים בילדים הן מולדות (ולא נובעות משחיקה של הגוף, כמו  אצל מבוגרים). איך תדעו מתי צריך לקחת את הילד לאורולוג ילדים? הנה סקירה של הבעיות האורולוגיות נפוצות ביותר:

דלקות בדרכי השתן

זיהומים בדרכי השתן שכיחים יחסית בגיל הילדות ועלולים לאותת על קיומה של הפרעה בתפקוד הכליה. עד גיל שנה שכיחות הזיהומים גבוהה יותר בקרב בנים, ולאחר מכן גבוהה יותר בקרב בנות. חשוב מאוד לטפל במחלה כדי למנוע נזק בכליה.

גורמים: דלקות בדרכי השתן לרוב נובעות מחדירת חיידקים דרך השופכה לכיס השתן. החיידק אי-קולי, הנמצא באופן תקין במעיים, הוא הגורם השכיח ביותר לזיהומים בכל הגילאים.

תסמינים: עד גיל שנתיים תסמינים אפשריים הם: בכי, הקאות, שלשולים, ירידה בתיאבון, מתן שתן בצורה תכופה, אי שקט, שתן בעל ריח חריף, חום גבוה או נמוך, צהבת, חוסר עלייה במשקל ובכי בעת מתן שתן. מגיל שנתיים ואילך התסמינים הנפוצים הם: דחיפות ותכיפות במתן שתן, כאב וצריבה בזמן מתן שתן, שתן חום בעל ריח חריף, טפטוף, הרטבת לילה, היעדר תאבון, כאבי בטן ומותניים, הופעת דם בשתן, חום גבוה וצמרמורת.

טיפול: הטיפול המידי הוא מתן אנטיביוטיקה. חשוב להקפיד שהילד ייטול את האנטיביוטיקה בהתאם להנחיות הרופא - גם לאחר היעלמות התסמינים, שכן הפסקת הטיפול לפני הזמן עלולה לגרום למחלה לחזור באופן חמור יותר. במקרים של אשפוז תינתן אנטיביוטיקה דרך הוריד, ויתבצע חיבור לעירוי נוזלים למניעת התייבשות ועידוד שטיפת הכליות ומערכת השתן. מתן תרופות בהתאם להנחיות הרופא יימשך גם בימים שאחרי האשפוז. נדרשות בדיקות שתן חוזרות כשבועיים לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי כדי לוודא שהשתן סטרילי ולשלול עדות לזיהום.

היפוספדיאס

מום מולד המתבטא בהתפתחות לא תקינה של השופכה: הצינור שמוציא שתן משלפוחית השתן ועובר דרך הפין אינו מסתיים בקצה איבר המין. לרוב, המום מלווה בשינויים בצורת העורלה, ולכן הפין נראה כנימול באופן חלקי. קיימות דרגות חומרה שונות למום, החל מפתח שיוצא בראש הפין ועד לפתח שנמצא בשק האשכים.

גורמים: הפגם נגרם כתוצאה מסגירה לא תקינה של השופכה המתרחשת בשבועות הראשונים של ההיריון. הגורמים הקשורים למום זה כוללים גנטיקה, זיהום סביבתי המפריע להתפתחות אברי המין הזכריים, גיל אם מבוגר, מוצא, פגות, משקל לידה נמוך וסכרת טרום הריונית של האם.

טיפול: פתרון הבעיה הוא ניתוחי בלבד, כאשר לרוב הפגמים מתוקנים תוך שמירה על תפקוד מלא וללא פגיעה בפוריות. במקרים בהם ההיפוספדיאס אינו משפיע על מתן שתן בעמידה, תפקוד מיני ופליטת הזרע, אין הכרח לבצע את הניתוח.

אשך טמיר

פגם מולד המתבטא באי הימצאות אשך אחד, או במקרים נדירים יותר שניים, בתוך שק האשכים. מדובר בתופעה שכיחה שממנה סובלים כ- 3%-6% מהיילודים. לרוב, האבחנה מתבצעת מיד לאחר הלידה.

תסמינים: אשך טמיר במקרים רבים מלווה בבקע מפשעתי. כמו כן, קיומו מעלה את הסיכון לגידול ממאיר באשכים.

גורמים: האשכים של העובר מתפתחים בתוך חלל הבטן ובהמשך נודדים לכיוון המפשעה. לקראת סוף ההיריון הם מתמקמים בתוך שק האשכים. לעתים, הנדידה של אשך אחד (או של שניהם) נעצרת, והוא אינו מגיע ליעדו. לרוב הוא מתמקם באזור המפשעה ולעיתים נדירות יותר - בתוך חלל הבטן התחתונה.

טיפול: עד לגיל שנה היילוד נמצא במעקב בלבד. לאחר מכן הטיפול הינו תרופתי, ניתוחי או שילוב בין השניים. הטיפול התרופתי יעיל כאשר האשך הטמיר נמצא בקרבת שק האשכים. במקרים בהם האשך הטמיר נמצא בקרבת שק האשכים אך אינו מגיב לטיפול תרופתי או אינו ניתן למישוש, מתבצעת התערבות ניתוחית לגילוי האשך, להחזרתו אל שק האשכים ולקיבועו. לעתים, הניתוח מבוצע הניתוח בשיטה לפרוסקופית.

וריקוצלה

התרחבות וורידי חבל הזרע באשך, הנגרמת עקב הפרעה בניקוז הדם. התופעה נדירה בקרב ילדים מתחת לגיל עשר, אך שכיחותה עולה בין גיל עשר לגיל חמש עשרה – לרוב באשך שמאל.

תסמינים: נפיחות רכה בחלקו העליון של שק האשכים – לרוב בצד השמאלי.

גורמים: כאמור, וריקוצלה מתרחשת כאשר נוצר נזק במסתמים התוך ורידיים הממוקמים לאורכו של צינור הזרע. תפקידם של מסתמים אלה הוא למנוע חזרה של הדם לאשכים ולוודא שזרימת הדם תהיה חד כיוונית - מהאשכים כלפי מעלה. כאשר חלק מהמסתמים או כל המסתמים נפגעים, הדם חוזר לכיוון האשכים ולא מתנקז באופן תקין. כתוצאה מכך, הוורידים באשכים מתנפחים ומתרחבים.

טיפול: במצב של וריקוצלה קלה או בינונית שאינה גורמת לכאבים או להבדל משמעותי בגודל האשכים - אין צורך לטפל בתופעה כלל וניתן להסתפק במעקב אצל אורולוג למשך שנה. במידה ואכן מתקבלת ההחלטה לטפל בבעיה, הפתרון הוא ניתוח במהלכו "קושרים" את הוורידים שהתרחבו כדי להוציא אותם מכלל פעילות.

רפלוקס של השתן

רפלוקס של שתן הוא מצב רפואי בו ישנה חזרה של השתן מהשלפוחית אל הכליות, שלרוב מתרחש אצל תינוקות וילדים. במידה והוא נמשך לאורך זמן רב מדי הוא עלול לייצר דלקות בדרכי השתן, ובסופו של דבר לפגוע בכליות. חומרת הרפלוקס מדורגת בסולם של 1 עד 5.

תסמינים: דלקת בדרכי שתן היא האינדיקציה השכיחה ביותר לרפלוקס.

גורמים: רפלוקס שתן ראשוני נגרם כתוצאה מפגם מולד בחיבור בין השופכן לכיס השתן. רפלוקס שתן שניוני נגרם כתוצאה מדלקת בשלפוחית הגורמת לתפקוד לא תקין של השלפוחית.

טיפול: מקרים קלים של רפלוקס ראשוני יכולים לחלוף באופן טבעי עם הגיל. במקרים חמורים יותר תתקבל החלטה בהתאם לחומרת המצב האם לטפל באופן תרופתי או ניתוחי במטרה למנוע נזק לכליות.

חסימה בדרכי השתן

חסימות בדרכי השתן יכולות להיות מולדות או נרכשות. בחסימות מולדות אפשר להבחין כבר בשלב ההיריון, בסקירת מערכות.

גורמים: השתן נוצר בכליה ומשם הוא מועבר לשלפוחית השתן דרך צינור המכונה שופכן. חסימה של השופכן תגרום להצטברות שתן בכליה - מצב שעלול לגרום להפסקת פעולת הכליה.

תסמינים: חסימות לעתים אינן מלוות בתסמינים כלל ובמקרים מסוימים יופיעו כאב מותני וחום גבוה. גם בהיעדר תסמינים, חסימת דרכי השתן מצריכה טיפול, שכן הצטברות של שתן בכליה ללא אפשרות למעבר תגרום להפסקת פעולת הכליה ובמקרי זיהום, להחרפת המצב.

טיפול: כדי לשחרר את ה"סתימה" מחדירים נקז דרך העור אל תוך הכליה לניקוז השתן. הניקוז יפסיק את הפגיעה בכליה ויאפשר לה להמשיך לפעול.