השתלת כליה היא ההשתלה הוותיקה והנפוצה ביותר בעולם. העובדה הזאת לא תמיד מצליחה להרגיע כשהיא צריכה להתבצע בילד שלך - אבל מצב של אי תפקוד של הכליות הוא מצב מסוכן, וכדי שהגוף יוכל להמשיך לתפקד באופן תקין, יש צורך בהשתלה של כליה בריאה.
שתי הכליות ממוקמות משני צדי עמוד השדרה באזור הגב התחתון ויש להן שלושה תפקידים עיקריים:
- לסנן את הרעלים ולפנות אותם מן הדם.
- לייצר הורמונים האחראים על בקרת לחץ הדם והכדוריות האדומות.
- לשמור על איזון מאגר המים והמלחים בגוף.
מתי צריך השתלה?
במצב בו הכליות אינן מתפקדות יותר, מבצעים דיאליזה. הדיאליזה נועדה להחליף את תפקוד הכליות בסינון הפסולת מהגוף, אך היא אינה מסוגלת לשמש תחליף לכל תפקידי הכליה. לכן הדיאליזה מלווה תמיד בטיפול הורמונלי ובדיאטה השומרת על איזון מאגר הנוזלים והמלחים בגוף. בנוסף, הטיפול בדיאליזה יוצר תלות, הוא דורש התחברות למכונת הדיאליזה מספר פעמים בשבוע, כל פעם למשך כמה שעות.
השתלת כליה מהווה תחליף לתלות במכשיר הדיאליזה, כמו גם את הצורך בהשלמת הטיפולים התרופתי והתזונתי, ומעניקה לילד איכות חיים.
מה צריך לעשות לפני השתלת כליה?
מספר בדיקות, בהן בדיקה רפואית מקיפה, בדיקות דם, בדיקות איסוף שתן, בדיקות הערכה לתפקוד לב וריאה, בדיקות אולטרה סאונד, והערכה של עובדת סוציאלית.
מועד ההשתלה תלוי במקור הכליות להשתלה: תורם חי או תורם נפטר. במקרה של תורם נפטר לא ניתן לצפות את המועד מראש.
תורם חי או תורם נפטר
כליה תקינה ובריאה מגיעה מתורם. כליות מתורם שאינו חי נלקחות לרוב מתורם שנפטר עקב אירוע מוחי, שדם המשיך לזרום לאברים חשובים בגופו, כך שתקינותם נשמרה.
המרכז הלאומי להשתלות בישראל, ביחד עם משרד הבריאות, אחראי על הממתינים להשתלה ועל האיברים הנתרמים. החוק בישראל קובע כי איברי השתלה מיועדים לכל אזרח הזקוק להם. ההחלטה על קבלת איבר להשתלה נקבעת באופן שוויוני ובהסתמך על נתונים אובייקטיבים, כך שלכל מועמד יש סיכוי שווה לקבל איבר להשתלה.
ההתאמה בין הנפטר למועמד נאמדת על סמך דגימת הדם ששלח המועמד באותו החודש – לוודא שסוג הדם שלו זהה לזה של הנפטר. לאחר מכן נערכת בדיקת הצלבת לימפוציטים והתאמת רקמות. במידה ונמצאה התאמה בין הנפטר למועמד, מערכת ממוחשבת בוחרת מועמד לפי הקריטריונים הבאים:
- התאמת סיווג הרקמות עם התורם
- זמן המתנה מיום התחלת הדיאליזה
- גילו של החולה - ילדים מתחת לגיל 18 הם בעלי הניקוד המקסימלי
- רמת הנוגדנים של המועמד להשתלה
- כליות שהגיעו מתורמים ילדים יוקצו בעדיפות למועמדים ילדים
תרומה מתורם חי יכולה להתבצע מבן משפחה מדרגה ראשונה של הילד (הורה, אחים ודודים), אך זאת רק לאחר שנמצאה התאמה והוועדה המקומית של המרכז הרפואי בו מתבצעת ההשתלה, אישרה זאת. תרומת חי ממישהו שאינו קרוב משפחה דורשת אישור של ועדת משרד הבריאות. מטרת הוועדות היא לוודא שהתורם מודע להשלכות התהליך ולהעריך את הכשירות הנפשית שלו.
השתלה מתורם חי מגדילה את סיכויי הצלחת הניתוח ב-10%, הכליה המיועדת להשתלה כמעט ואינה נפגעת ומדובר בניתוח שניתן לתכנן מראש ללא תלות בנפטר.
הניתוח
בניתוח ממקמים את הכליה החדשה בבטן התחתונה, מבלי להוציא את הכליות המקוריות. את הכליה החדשה מחברים לכלי הדם הגדולים ואת צינורית השתן (השופכן) מחברים לשלפוחית.
לאחר הניתוח, הילד יקבל תרופות שמונעות דחייה של הגוף את הכליה החדשה. מועד שחרורו מבית החולים תלוי במצבו הרפואי ובקצב החלמתו.
במקרים מועטים חלה דחייה של הגוף והכליה אינה נקלטת, אך במרבית המקרים הגוף קולט את הכליה והילד יכול לחזור בשלב מסוים לשגרה וליהנות במשך שנים מאיכות חיים הדומה לזו של אדם בריא - ללא תלות בדיאליזה, ללא הגבלות תזונתיות קיצוניות, עם שיפור במצב האנמיה ומחלות העצם, ועם תוחלת חיים ארוכה יותר.
