יכולות ההתאפקות של ילדים נבנית בגילאי שנתיים-שלוש, ובגיל ארבע מרבית הילדים כבר שולטים על מתן השתן. הרטבת לילה אצל ילדים היא תופעה בה ילד מאבד שתן בצורה לא רצונית, כאשר גילו מעבר לגיל בו אמורים לשלוט על מתן השתן. זוהי תופעה נפוצה מאוד - בגילאי חמש כ-15-20% מהילדים מרטיבים בלילה.
למה זה קורה?
הסיבות להרטבת לילה אינן תמיד ברורות לחלוטין, אך ישנן מספר השערות, בהן עיכוב בבשלות ובהתפתחות, הפרעה בהורמון מעכב השתנה ווזופרסין (ADH), גורמים פסיכולוגיים והפרעות שינה. לעיתים נדירות הרטבת לילה נובעת מזיהום בשלפוחית השתן או עקב מחלות נוירולוגיות.
בנוסף לאלו, מכמה מחקרים עולה כי קיים גם גורם תורשתי וכי הרטבת לילה שכיחה יותר בקרב ילדים שבני משפחתם סבלו מהרטבת לילה. למעלה מ-40% מהילדים שאחד מהוריהם סבל מהרטבת לילה צפויים להרטיב. סיכוי זה גדל כמעט כפליים אם שני ההורים סבלו מהרטבת לילה.
ישנם סוגים שונים של הרטבת לילה
- הרטבת לילה ראשונית – מצב של הרטבה מתמדת.
- הרטבת לילה משנית – מצב של הרטבת לילה המופיעה לאחר לפחות חודשיים של תקופה יבשה.
ילד מעל גיל חמש שמרטיב לפחות בשני לילות במשך שלושה שבועות, נחשב לילד הסובל מהרטבת לילה. לפיכך, הרטבת לילה חד פעמית אינה נחשבת לבעיה של הרטבת לילה.
דרגות הרטבת הלילה מתחלקות לשתיים
- הרטבת לילה קלה – ילדים המרטיבים שני לילות או פחות בשבוע
- הרטבת לילה משמעותית – ילדים המרטיבים לפחות שלושה לילות בשבוע
תופעת הרטבת לילה נפוצה פי שניים בקרב בנים לעומת בנות, כאשר בכל שנה, החל מגיל חמש, ישנה ירידה ללא כל טיפול של כ-15% משיעור הילדים המרטיבים. מרבית הילדים יגמלו מהרטבת לילה בסביבות גיל 11, כאשר בגיל 12 אחוז המרטיבים אמנם קטן (1.5-2%), אך יכולת השיפור בשכיחות ההרטבות קטנה משמעותית.
הטיפול בהרטבת לילה אצל ילדים
ישנה חשיבות גדולה להתחלת טיפול מגיל מוקדם ,כדי למנוע את מבוכתו של הילד עם הזמן. במידה ומתעורר חשד לבעיה, יש לפנות לרופא. הטיפולים בהרטבת לילה ממושכים ודורשים שיתוף פעולה של הילד ושל ההורים. הפסקת הטיפולים עלולה לגרום לחזרתה של הרטבת הלילה.
- טיפול בפעמונית או בזמזם – זהו טיפול התנייתי הגורם לילד להתעורר מצלצול פעמון מיד עם תחילתה של הרטבת לילה. עם ההתעוררות ההרטבה נפסקת והילד ממשיך את ההשתנה בשירותים. באמצעות שיטה זו הילד יתעורר בעצמו בשלב גירוי השלפוחית המלאה ללא כל צלצול פעמון. לאחר כמה חודשי טיפול בודדים שיעור ההצלחה בטיפול זה גבוה ועומד על 65-70%. במקרים רבים הילד אינו מתעורר מהצלצול, ועל כן דרוש שיתוף פעולה של שאר בני הבית בהערת הילד והולכתו לשירותים.
- טיפול תרופתי – שיטת טיפול באמצעות תרופות המחליפות את הורמון מעכב ההשתנה ווזופרסין (ADH) נחשבת ליעילה ביותר. התרופה נמסה בפה, אין צורך בבליעה, והשפעתה מידית. למרות אחוזי ההצלחה הגבוהים של התרופה (65-80%), היא אינה מומלצת כטיפול עיקרי אלא טיפול במקרים נקודתיים, למשל בעת יציאה של הילד לטיול או שינה אצל חברים. הסיבה לכך היא ששיעור ההישנות לאחר הפסקת השימוש בתרופות הוא גבוה (עד 40%). בנוסף, קיימות תרופות אנטיכולינרגיות מביאות להגדלת נפח שלפוחית השתן ויעילות בעיקר בקרב ילדים בעלי נפח שלפוחית קטן או שלא הגיבו לתרופה מחליפה ווזופרסין.
- הגברת מוטיבציה – חשוב להבהיר לילד שהוא אינו אשם בהרטבה, ניתן להיעזר ברופא לצורך שיחה זו. בנוסף, אפשר לבנות יומן מעקב לסימון הלילות היבשים כדי להגביר את המוטיבציה של הילד. טיפול זה ניתן לשלב עם טיפולים אחרים מאחר שלבדו הטיפול עומד על 25% הצלחה בלבד. עם זאת, שיפור משמעותי חל ב-70% מהמקרים.
- פסיכותרפיה – במקרים מורכבים בהן הרטבת הלילה מלווה בהתאפקות ממושכת, תמיכה רגשית עשויה לעזור לילד.
