כולנו מכירות את זה. מכירות טוב מדי, למרבה הצער. זה מטריד ומציק, צורב ומגרד, וזוהי הסיבה הכי נפוצה להגעה שלנו אל רופא הנשים. מה קורה לנו שם למטה, מי אשם, והכי חשוב: איך נפטרים מכל זה?  

גוף האדם נושא עליו כמות אדירה של חיידקים. למעשה יש לנו בגוף יותר חיידקים מתאים אנושיים. אזורים שונים בגוף מתאפיינים באוכלוסיית חיידקים טבעית – המיקרוביה: כך נמצא חיידקים מסוימים במערכת העיכול ואחרים על העור ובמידה דומה בנרתיק האישה. הלקטובצילים הם החיידקים הדומיננטיים בסביבה הטבעית של הנרתיק והם  מייצרים סביבה חומצית ברירית הנרתיק ובכך תורמים להגנה של הגוף מפני נגיפים.  במצבי מחלה מסיבות שונות הלקטובצילים אינם דומיננטיים עוד, וחיידקים אחרים משגשגים במקומם -חלקם חלק מהמיקרוביה הטבעית וחלקם פולשים.

דלקות בנרתיק מתחלקות לשלושה סוגים:

• דלקת חיידקית שנגרמת על ידי חיידקי הגרנרלה וגינליס, מיקופלזמה או חיידקים אנאירוביים
• דלקת פטרייתית שנגרמת לרוב על ידי קנדידה אלביקנס
• דלקת טפילית, שהגורם לה הוא טפיל הטריכומונס

המפתח לטיפול נכון הוא אבחון מדויק. הנה כמה קווים לדמותו של כל אורח בלתי רצוי שכזה

בקטריאל וגינוזיס: דלקת נרתיק הנגרמת ע"י חיידק הגרנרלה הוגינליס

הדלקת השכיחה הזאת מתאפיינת בהפרשה נרתיקית בעלת ריח לא נעים בצבע אפרפר  היות שחיידק זה אינו תוקף את הרקמות, לרוב אין כל סימנים של גירוי ואין תלונות כמו גרד וצריבה. ההדבקה קורית באמצעות יחסי מין וניתן לבודד חיידקים אלו בקרב בני זוגן של נשים שסובלות מן הדלקת. היות שהחיידק נמצא אצל שני בני הזוג, ראוי לטפל בשניהם בו זמנית למניעת הדבקה חוזרת.
הטיפול הוא אנטיביוטי, בתרופה הנקראת פלגיל (מטרונידזול) - בכדורים דרך הפה או בנרות לנרתיק יש אפשרות גם לטיפול בקרם קלינדמיצין. בעקבות הטיפול אצל חלק מן הנשים עלול להתהוות זיהום משני בפטריית השמרים (קנדידה), בפה או בנרתיק.

דלקת פטרייתית

במקרים הקלים - הסימפטומים השכיחים ביותר הם גרד והפרשה נטולת ריח, צמיגה, לבנה ודמוית קוטג'. ככל שמחמירה המחלה מופעים צריבה מקומית, כאב במגע מיני ואפילו בעת ניגוב פשוט. לעיתים, פטריית הנרתיק והפות כה עזה, עד שהיא מקיפה לא רק את השפתיים אלה גם את הירכיים, הישבנים ואזור עצם החיק. אבחנת הפטרייה נעשית לא רק על סמך מראה ההפרשה ותלונות האישה, אלא על סמך בדיקת טיפת הפרשה במיקרוסקופ ע"י הרופא המטפל או ביצוע תרבית במעבדה. מעניין לדעת שכ- 15% מן הנשים בגיל הפריון נושאות את הפטרייה בנרתיק גם ללא כל סימני דלקת. שיעור זה עולה ל- 30% בשליש האחרון של ההיריון. לאור זאת ראוי לראות את הפטרייה כתושבת נורמלית בנרתיק האישה, שרק במצב מסוים כמו לקיחת אנטיביוטיקה, ירידה בתנגודת החיסונית של הגוף, הריון וסכרת -  תוקפת את רקמות הגוף. הטיפול המוצע כיום כולל טיפול מקומי נגד פטריות: קרם תוך נרתיקי או נרות נרתיקיים, או טיפול חד פעמי בכדור פלוקונזול . לעיתים קרובות טיפול קצר מביא לסילוק התלונות והסימנים של הדלקת, אך לפעמים יש צורך לחזור עליו פעם נוספת.

טריכומונס

הטפיל בעל השם המוזר הזה גורם לדלקת דרכי המין באשה ובגבר ומועבר בעיקר באמצעות יחסי מין. באומדן גס, מעריכים כי כחמישית מכלל הנשים בעולם וכעשירית מכלל הגברים נדבקים בו. רובם כלל אינם מרגישים בטפיל הנמצא בגופם, ומחכה לשעת כושר: גם כאשר הוא תוקף, רוב הגברים לא יחושו בכלום למעט צריבה קלה במתן שתן. נשים, לעומת זאת, הן סיפור אחר: כאשר הדלקת אצלן היא חריפה, היא גורמת להפרשה צהובה רבה בעלת ריח לא נעים שמלווה בגירוי ובגרד חזקים, אודם הנרתיק וסביבתו, התנפחות ורגישות מקומיים, כאבים עזים בעת קיום יחסי מין וצריבה במתן שתן. לעיתים מופיעים כתמי דם לאחר קיום יחסי מין וכאבים חזקים בזמן הווסת ודמם ווסתי רב מהרגיל. טיפול לאשה בלבד אינו יעיל ומומלץ לתת את הטיפול גם לבן הזוג. הטיפול המתאים לבני הזוג הינו בכדורי מטרונידזול.  לרוב, מספיקה מנה חד פעמית כדי לחסל את הטפיל.

דלקת צוואר הרחם

הידעת? חמישית עד רבע מהנשים המתלוננות על הפרשה נרתיקית כלל לא סובלות מדלקת הנרתיק, אלא מדלקת בצוואר הרחם. היות שמחוללי דלקת הצוואר נמצאים עמוק בצוואר הרחם הם יגיבו רק לטיפול אנטיביוטי שיגיע אל זרם הדם, כמו זה שניתן בטבליות דרך הפה; אבל בהרבה מקרים אלה כלל לא יינתנו להן: ההפרשה מאובחנת בטעות כדלקת פטרייתית או חיידקית של הנרתיק, והנרות והקרמים שניתנים לה כלל לא מועילים.  בין הגורמים הידועים המביאים לדלקת הצוואר נמנים חיידקי הזיבה, הכלמידיה, נגיפי הפפילומה וההרפס, טפיל הטריכומונס וגינליס וחיידקי המעיים כמו קלבסיילה. לכל חיידק ולכל גורם זיהומי ניתן הטיפול הייחודי המתאים לו. המצב האופייני לדלקת הצוואר היא ההפרשה המוגלתית והדימומים שבין הווסתות. היות שצוואר הרחם מודלק ופריך, הוא מדמם בקלות למגע, במיוחד אחרי מגע מיני. ההפרשה אינה מדיפה ריח רע. היות שהדלקת מרוכזת בצוואר הרחם, היא עלולה להביא לכאב בשיפולי הבטן ובאגן במיוחד בעת מגע מיני. לרוב האשה אינה מתלוננת על גירוי, גרד, או צריבה בנרתיק, אך כשההפרשה ממושכת היא גורמת לגרוי בפות ולתחושת צריבה שם.

דלקת הצוואר פוגעת למעשה בתעלת הצוואר הפינימית ולא בחלקו החיצוני, ולכן, חשובה בדיקה מדוקדקת לאיבחון מדוייק. חשוב להזכיר את בדיקת משטח הצוואר (PAP SMEAR). משטח זה יכול לאבחן חלק מהגורמים לדלקת וכן לבחון את הצוואר לאיתור סרטן בשלבים ראשוניים , שהינם ברי ריפוי מוחלט. בדיקה נוספת היא הקולפוסקופיה שעיקרה סקירת צוואר הרחם באמצעות מכשיר דמוי מיקרוסקופ המאפשר בדיקה מדוקדקת יותר של צוואר הרחם בזכות יכולת ההגדלה שלו.

הפרשות נרתיקיות ללא דלקת

גם כאלה יש. חמש עד עשר נשים מכל מאה הסובלות מהפרשה נרתיקית, אינן סובלות כלל מדלקת, וההפרשה המוגברת מקורה בצוואר או בנרתיק עצמו. ההפרשה אצל נשים אלו היא לרוב צלולה ואינה מלווה בגירוי, גרד, צריבה או ריח חריג, ואין צורך בטיפול רפואי.

אז מה אפשר לעשות כדי למנוע את כל זה?

הנה כמה טיפים:

• התרחצי יום יום בעזרת סבון עדין, שטפי ויבשי היטב
• הימנעי משטיפות: הן מקלקלות את האיזון העדין בנרתיק ועלולות לגרום להתפתחות דלקת
• הימנעי משימוש קבוע בפדים או תחתוניות. כן כן: יש הסבורים כי השימוש בהם מעודד הפרשות ודלקות
• הימנעי מסבונים מבושמים ומוצרי ספריי נשיים לאזורים אינטימיים; הם מגרים את הנרתיק
• אל תלבשי בגדים צמודים והדוקים שעלולים לאגור לחות ולגרות את הנרתיק ולגרום לחיידקים ולפטריות לשגשג
• לבשי תחתונים מכותנה. כותנה סופגת לחות טוב יותר מניילון
• השתמשי בקונדום
• הורידי את רמת המתח שלך. לפחות נסי