חשבו רגע על המקרים הבאים (אמנם בדויים, אך מבוססים על מקרים אמתיים ביותר):
אהרון, בחור ישיבה, רווק, בן 19, מסור ואחראי. לא מזמן החל את שנתו הראשונה בישיבה הגבוהה מתוך תחושת שליחות ומחשבה שהגיע הזמן להפסיק להשתטות כבשנות נערותו וללמוד ברצינות. הוא משקיע ימים ארוכים בלימוד תורה עד שעת לילה מאוחרת. גם כאשר הוא הולך למיטתו, הוא מנסה להקציב לעצמו בדיוק את שעות השינה להן הוא זקוק על מנת לקום רענן למחרת. בתקופה זו אהרון מתחיל לסבול מכאבי ראש. כאבי הראש מפושטים על כל הראש, בעלי אופי פועם או לוחץ. לאחר חודש פונה אהרון המוטרד לרופא: בבדיקה הרפואית הכול תקין. גם בדיקות דם ו-CT ראש תקינים. אין כלום! מצד אחד, אהרון שמח שאין מחלה, אך מצד שני גם לחוץ – הרי עדיין כואב לו והרופא לא יודע למה!
מקרה נוסף: עידית, בת 57, נשואה עם ילדים, עורכת דין מצליחה. מטפלת במקרים קשים שיש בהם לא מעט סטרס. מעבר לעבודתה ולמשפחתה יש לה גם הורים מבוגרים שסובלים בשנים האחרונות מבעיות רפואיות בעצמם. עידית מנסה לטפל גם בהם במסירות, מאחר והיא היחידה שגרה קרוב (יש לה אחות אחת שגרה בצפון ומגיעה לבקר בסופי שבוע פעם בשבועיים ועוד אח שגר בחו"ל – תומך מאד, אך רחוק). בין מחויבויות העבודה לתורי הרופא של הוריה, עידית אינה מוצאת זמן רב לדאוג לעצמה. היא אינה זוכרת מתי הפעם האחרונה שיצאה לחופש. לרוב, היא ובעלה, אשר עובד קשה גם הוא, חסרי זמן וכוח להכין לעצמם אוכל ביתי. הם התרגלו לאסוף טייק-אווי ממסעדות או להכניס לתנור פיצה קפואה. עידית יודעת שטוב היה אילו הייתה עושה יותר פעילות גופנית – אך למי יש זמן לזה? היא אמנם רשומה לחדר כושר בשכונה, אך עד שהיא חוזרת הביתה ומתיישבת, מאד קשה לה להניע את עצמה לקום וללכת להתעמל. לאחרונה היא החלה להרגיש תשושה ומחוסרת אנרגיה. היא כבר לא יודעת אם זה נפשי או גופני, אך כאשר הלכה לרופאת המשפחה לבדוק את העניין, הרופאה אמרה לה שלפי תוצאות בדיקות הדם האחרונות היא מוגדרת "פרה-סוכרתית". קרי, היא בסכנה לפתח סכרת מסוג II, אם לא תשנה את אורח חייה בהקדם. עידית מרגישה בהלה, אך גם חוסר אונים: מה היא אמורה לעשות עכשיו?
אני מניח ששני המקרים האלה מתארים, בשינויי נוסח קלים, אנשים רבים שאתם מכירים. מאד ברור כי אי אפשר לנתק בין המצב הגופני והנפשי של האנשים וכי טיפול טוב יהיה זה שיצליח לראות את יחסי הגומלין המורכבים שבין מצבם הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי. מאז העת העתיקה, הרפואה הכירה בכך שמצבו הנפשי של האדם יכול להשפיע גם על מצבו הפיזי ולהיפך - באופנים שונים. עם זאת, בתקופת הרנסנס, בעקבות גילויים והתפתחויות מדעיות משמעותיות במהלך המאות ה-17 וה-18, התחזקה לה אט אט הגישה הדואליסטית המפרידה בין הגוף לנפש, כך שהתפתחה הסתכלות ביו-רפואית ברפואה; גישה אשר רואה במחלות ישויות-זרות או שינויים אנטומיים שראוי לטפל בהם באופן פרמקולוגי או כירורגי בלבד. רק במאה השנים האחרונות, מחקרים מדעיים שפכו אור חדש על האינטראקציות המורכבות והמיוחדות שבין תפיסותינו, אמונותינו, מחשבותינו, התנהגויותינו וסביבתנו - לבין הגוף שלנו. כך, לאחרונה, חוזרת למרכז הבמה המדעית הגישה המאחדת הטוענת כי תרכובת של גורמים "ביו-פסיכו-סוציאליים", הכוללים נטיות גנטית, גורמים אישיותיים, קוגניטיביים וסוציאליים משפיעים יחד על מצבו הפיזיולוגי של האדם.
בסיפורם של אהרון ועידית אנו יכולים לראות זאת בצורה ברורה ופשוטה. מה יקרה עם רופא המטפל באהרון יסתכל רק על הגוף? הוא כנראה ישלח את אהרון להמשך בירור רפואי ארוך ומלחיץ או יציע לו משככי כאבים, אשר עשויים, עם הזמן, לגרום לכאבי ראש-משניים (Medication Overuse Headaches) ולהחרפת הבעיה. עבור עידית, אם הרופאה תרשום לה תרופה בלבד או תורה לה לעשות יותר פעילות גופנית, מבלי להתייחס למרכיבים המשפיעים על אורח-חייה, כנראה שהמשימה לא תצלח ומצבה יחמיר. אי לכך, דרושה ראייה אינטגרטיבית. כיום, כאשר מצבים רפואיים אקוטיים לרוב מטופלים היטב ועולה דווקא המטען של מחלות כרוניות אשר מהווים את עיקר גורם התמותה בעולם המערבי, דרוש טיפול שיכול להתייחס למכלול המרכיבים הביו-פסיכו-סוציאליים של המטופלים במערכת הרפואית.
מטפל ביו-פסיכו-סוציאלי יוכל להתייחס למרכיבי הלחץ והפרפקציוניזם בחייו של אהרון, לסייע לו להבין את הקשר בין תגובת גופו ללחץ - לבין מתיחות השרירים בקרקפתו אשר עלולה לייצור כאב. הרבה לפני משככי כאבים, המטפל יציע לאהרון תרגילים פסיכו-פיזיולוגיים כמו הרפיית שרירים הדרגתית, היפנוזה או מדיטציה אשר יש הוכחות מדעיות כי הינן יעילות בטיפול בכאבי ראש כרוניים. במקרה של עידית, מטפל בגישה הביו-פסיכו-סוציאלית עשוי לנתח יחד אתה את הגורמים השונים המשפיעים על מצבה הרפואי. ייתכן ובהתאם לגישה המוטיבציונית הם יבנו תכנית מפורטת ומדורגת באמצעותה עידית תוכל לקחת אחריות על חלק מאותם גורמים בכוחות עצמה ולהחזיר לידיה את השליטה על גופה ונפשה.
הפסיכולוגיה הרפואית הינה תחום אינטרדיסציפלינרי בתוך מקצוע הפסיכולוגיה, המגשרת בין עולם הפסיכולוגיה והרפואה בתחומי המחקר, הטיפול וההוראה, ושואפת לסייע ביישום והפנמה של גישה אינטגרטיבית כמו זו שתוארה לעיל. כגישה טיפולית, הפסיכולוגיה הרפואית דוגלת בגמישות טיפולית, עבודה מערכתית בשותפות עם הצוות הרפואי, חיזוק תחושת השליטה והמסוגלות האישית של מטופלים בנוגע למצבם ובמתן סיוע מכיל ותומך בתהליכי התמודדות עם מצבים רפואיים. כיום, כחלק מהרפורמה לבריאות הנפש, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי-רפואי בקופת חולים מאוחדת על מנת לקבל סיוע בהתמודדות עם מכלול המרכיבים הביו-פסיכו-סוציאליים הקשורים בהיותנו יצורים בעלי גוף ונפש גם יחד.
