דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית, שבה המערכת החיסונית תוקפת את הגוף במקום להגן עליו. הגורם למחלה אינו ידוע. המחלה פוגעת בכ-1% מהאוכלוסייה, שכיחותה גבוהה פי שלושה בקרב נשים והופעתה נפוצה יותר בגילאי 40.
דלקת מפרקים שגרונית מתאפיינת בדלקתיות, לרוב סימטרית, במפרקים הקטנים של אצבעות כפות הידיים והרגליים. במקרים מסוימים תיתכן גם פגיעה במפרקים אחרים כגון ברכיים, כתפיים, קרסוליים, ירכיים ומרפקים.
דלקת מפרקים שגרונית אינה רק דלקת מפרקים, אלא מחלה שעלולה לערב גם מערכות אחרות בגוף, כגון עיניים, עצבים בגפיים או בחוט השדרה, ריאות, לב ומערכת העיכול.
מה התסמינים למחלה?
דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה כרונית הנמשכת כל החיים מרגע אבחונה. המחלה מתאפיינת בתקופות שקטות יחסית ובתקופות של התפרצות דלקתית. בתקופה של התפרצות, יופיעו לרוב התסמינים הבאים:
- אודם ונפיחות במפרקים
- כאב במנוחה, המגיע לשיא בלילה
- נוקשות במפרקים לפנות בוקר
- סימטריות – כאמור, למחלה יש נטייה לסימטריות, כך שדלקת המופיעה במפרק אחד בכף יד ימין, בדרך כלל תופיע גם באותו המפרק ביד בשמאל.
- עייפות, חום וחולשה.
עם השנים מתפשטת המחלה למפרקים נוספים ובשלב מסוים היא עלולה להביא לעיוות ואף להרס של מפרקים שונים.
איך מאבחנים את המחלה?
לאחר שיחה עם המטופל ובדיקה גופנית הכוללת חיפוש ממצאים דלקתיים סימטריים במפרקים, יש צורך בבדיקות מעבדה שיכולות להעיד על תהליך דלקתי:
- הגורם השגרוני – נוגן (חלבון) המצוי במצב בכ-70% מהחולים, אך מאחר שהוא מופיע גם במחלות אחרות ולעיתים אף באנשים בריאים, יש לבצע בדיקות נוספות.
- גורם ראומטואידי / Anti-CCP – גורם שנוכחותו מעידה על קיומה של המחלה והוא אף יכול להימצא בגוף שנים לפני הופעת המחלה, כך שיש לו יתרונות נבואיים כבר בראשית התסמינים.
דרכי הטיפול
בשלב הראשון, מטרת הטיפול היא להרגיע את כאבו של המטופל על ידי משככי כאבים ונוגדי דלקת (שאינם סטרואידיים או הכוללים סטרואידים, תלוי במצב במטופל). טיפול זה אינו עוצר את המחלה, אך הוא מיטיב עם החולה במקרים רבים.
- בהמשך, הטיפול ינסה להביא לרמת פעילות נמוכה של המחלה, וזאת בהתאם למדדים של המטופל, אותם ימליץ הרופא לבצע בכל שלושה חודשים. לאחר ההערכה, תחילה יעשה שימוש בתרופות הנקראות DMARDs (Disease Modifying Anti Rheumatic ), תרופות המשפיעות על מהלך המחלה וגורמות להאטה שלה. נהוג להשתמש בעד שלושה תכשירים, בצורה בודדת או בשילובם.
- במידה וטיפול זה לא נמצא יעיל, יעבור המטופל לטיפול ביולוגי, כגון חוסמי TNF, המשפיעים על מעורבותה של המערכת החיסונית במחלה. קיימים מגוון תכשירים ביולוגיים ומרביתם יעילים מאוד ומסוגלים להפחית את התפתחות המחלה.
- במקביל לטיפול התרופתי, לפיזיותרפיה יש חשיבות בהקלה על הסבל, בחיזוק השרירים ובשמירה על טווח התנועה.
