תופעה שכיחה, גם אם לא מספיק מדוברת, מכונה תסמונת התעלה הקרפלית (CTS). למרות שיש נטייה לקשר אותה לעבודה ממושכת מול המחשב, הכרוכה במאמץ מוגבר של היד בהפעלת העכבר והמקלדת, ניכר שהיא דווקא שכיחה יותר בקרב נשים בהריון ועובדי כפיים. אז מהי בכלל התעלה הקרפלית, מה גורם לכאבים המציקים ולתחושת הנימול, כיצד מטפלים ומתי נדרש ניתוח? כל התשובות שיעזרו לכם להתמודד עם התסמונת הנפוצה.
מהי תסמונת התעלה הקרפלית?
התעלה הקרפלית ממוקמת באזור שורש כף היד, ודרכה עוברים עצבים וגידים, שאחד מהם הוא העצב המדיאני אשר אחראי לתחושה ולתנועה בכף היד. העצב המדיאני עובר לאורך כל הזרוע ומגיע אל כף היד דרך התעלה הקרפלית. כאשר ישנו לחץ על העצב המדיאני, עלולה להתפתח תסמונת התעלה הקרפלית (או תסמונת מנהרת כף היד), המתבטאת בכאב ובתחושת נימול ועקצוץ בכף היד ובאצבעות.
מה גורם לתסמונת התעלה הקרפלית?
תסמונת התעלה הקרפלית נחשבת לשכיחה ביותר. לרוב הסיבה לה נעוצה במבנה האנטומי של התעלה: התסמונת תופיע יותר אצל אנשים בעלי מבנה אנטומי צר של התעלה.טש בנוסף נראה שיש קשר למצבים הגורמים לבצקות כגון הריון, תת־פעילות של בלוטת התריס. שבר של עצם באזור, דלקות מפרקים ועודף משקל. היא נפוצה יותר בנשים ואף על פי ששכיחותה עולה עם הגיל, היא תוקפת אנשים בכל הגילאים. התסמונת שכיחה בקרב אנשים העוסקים בעבודת כפיים מאומצת או בקרב אלה שבעבודתם יש תנועות חוזרות ונשנות של שורש כף היד. מסיבה זו, היא נחשבת למחלת מקצוע של עובדי מחשב, ובהם קלדנים, שרטטים, עורכי תוכן וגרפיקאים.
מהם התסמינים של תסמונת התעלה הקרפלית?
כאמור, הלחץ על העצב המדיאני בשורש כף היד עלול לגרום לכאבים ולחולשה ביד, ולקושי בתפקוד היומיומי. התלונה הנפוצה ביותר כתוצאה מכך היא נימול באצבעות כף היד (באגודל, באצבע ובאמה). בהתחלה הנימול יופיע בתדירות נמוכה, אך לאחר מכן הוא עלול להופיע באופן קבוע. כמו כן, התסמונת גורמת לכאבים בכף היד ובזרוע, אשר עלולים להקרין עד הכתף.
הסימפטומים של התסמונת לרוב מתחילים בהדרגה, ביד אחת או בשתי הידיים, לעתים בשעות הלילה עם כאב שמעיר מהשינה ועובר לאחר "ניעור" הידיים. במקרים מסויימים, עלולים להופיע תסמינים פחות אופייניים, כמו נפיחות, כבדות, קיפאון ונוקשות. במצבים קשים, יכולה להיות ירידה בתחושה וחולשה של היד, ובייחוד של האגודל. חלק מהסובלים מהתופעה אפילו מעידים על כך שהם מפילים חפצים ומתקשים בביצוע פעולות מוטוריות קלות, כגון קשירת שרוכים.
כיצד מאבחנים את תסמונת התעלה הקרפלית?
על מנת לאבחן את תסמונת התעלה הקרפלית, נעשית סקירה קפדנית של הרקע הרפואי של החולה ומתבצעת בדיקה גופנית מכוונת. ברוב המקרים, החולה יופנה לביצוע בדיקת EMG\NCV שבודקת את ההולכה עצבית והשרירים. בדיקות אלה הן אבן הבסיס לאבחון מחלות או פגיעות של מערכת העצבים ההיקפית והשרירים, והן מבוצעות על ידי אנשי מקצוע מומחים בלבד.
איך מטפלים בתסמונת התעלה הקרפלית?
מצבים קלים של תסמונת הקלה הקרפלית יכולים להשתפר באופן ניכר בעזרת טיפולים שמרניים, כמו חבישת סד קשיח המקבע את שורש כף היד. הסד מונע את פעולת הכיפוף והיישור, אשר מחמירה את התסמינים. את הסד ניתן להניח על היד בזמן השינה ולפעמים גם במשך היום. טיפול נוסף שיכול לסייע במקרים מסויימים הוא הזרקת קורטיזון לתעלה הקרפלית. הקורטיזון מקטין את הבצקת בתעלה הקרפלית ובכך מסייע להפחית את הכאבים.
מתי נדרש ניתוח?
כאשר הטיפולים השמרניים אינם יעילים או כאשר ישנה ירידה בתחושה או בכוח, לעתים יש צורך בפנייה להליכים כירורגיים במטרה לשחרר את הלחץ על התעלה הקרפלית. ניתוחים אלה לרוב מבוצעים תחת הרדמה מקומית ואינם מצריכים אשפוז.
ישנן שתי גישות ניתוחיות מקובלות:
1. השיטה האנדוסוקופית: גישה זעיר פולשנית שפותחה כדי להקטין את החתך הניתוחי ולאפשר חזרה מהירה יותר לתפקוד, אך בעלת סיכון מוגבר לפגיעה בעצב.
2. השיטה הפתוחה: זו השיטה הקלאסית יותר, אשר מבוצעת על ידי חתך אורכי בכף היד. חסרונה טמון בירידה בכוח האחיזה, בייחוד בחודש הראשון שלאחר הניתוח.
ההחלמה מהניתוח הפתוח לתסמונת התעלה הקרפלית אורכת בין מספר שבועות למספר חודשים. מרבית המטופלים מדווחים על הקלה מיידית בכאבים לאחר הניתוח. לניתוח שיעורי הצלחה ושביעות רצון גבוהים ובניגוד לדעה הרווחת, לרוב אין הישנות של התופעה לאחר הניתוח. אם יש הישנות יש צורך לברר האם אין מחלת רקע הגורמת לתסמונת שטיפול נאות בה יפתור גם את התסמונת.