הברכיים שלנו, אלה שמזכירות לנו את קיומן בירידות בטיול, בעלייה במדרגות או בדיווש באופניים, הן אתר החיבור בין עצם הירך לעצמות השוק. בחלקה הקדמי נמצאת עצם נוספת - פיקת הברך. בברך יש כמה רצועות וגידים מייצבים: הרצועות הצולבות (קדמית ואחורית), הרצועות הקולטרליות – (בשני הצדדים),ושני גידים שמקבעים את פיקת הברך במקומה. באזור שבו נושקות זו לזו עצמות השוק ועצם הירך נמצאים שני סחוסים חזקים מאוד המעמיקים את השקע אליו מכנס העלי של המפרק . אלה שני המיניסקוסים: הפנימי והחיצוני המניסקוסים משמשים בולמי הזעזועים של הברך ויש להם תפקיד גם במנגנון הנעילה של הברך. החלל המפרקי של הברך הוא הגדול ביותר בגוף, הוא מוקף במעטפת קשיחה – הקפסולה - ומכיל כמות גדלוה של נוזלים. החלל נמצא בין שלוש העצמות שמשתתפות במפרק; המיניסקוסים נמצאים בתוך החלל ומוקפים נוזל סינוביאלי.
בנוסף לכל אלה, במפרק הברך ישנן 8 בורסות, שהן מעין שקיות המכילות נוזלים. הבורסות "מרפדות" את האיברים בתוך הברך. מספר שרירים מיישרים ומכופפים את הברך: העיקריים הם השריר הארבע ראשי, שריר הירך הדו ראשי, השריר החצי קרומי והשריר החצי גידי. שרירים אלה, הרצועות והמיניסקוסים מגבילים את תנועות הברך האפשריות לכפיפה ופשיטה, ומעט סיבוב חיצוני ופנימי.
מה עלול לקרות לברכיים שלנו?
כאב ברכיים הוא תלונה שכיחה בכל גיל. הברך נושאת את מרבית משקל הגוף ונעה פעמים רבות במהלך פעילות ולכן נפוצות בה פגיעות. רוב הכאבים קלים וחולפים אחרי מנוחה וכדורים נגד כאבים. הנה כמה בעיות יותר קשות ומתמשכות:
בעיות "מכניות"
1. פריקה של פיקת הברך: כאשר הגידים המקבעים את פיקת הברך למקומה מתרופפים, הפיקה עלולה להחליק ממקומה, בדרך כלל לאזור הלטרלי (חיצוני) של הברך.
2. נעילת הברך: חלקיק עצם או חלקיק סחוס עלולים להתנתק ממקומם בעקבות שחיקה או חבלה, ולנוע אל חלל המפרק. במצב כזה אי אפשר ליישר את הברך – וזה גם כואב מאוד.
חבלות
1. קרע של הרצועה הצולבת הקדמית: שכיח מאוד אצל כדורסלנים וכדורגלנים, שמרבים לשנות את כיוון הריצה שלהם באופן חד ופתאומי תוך כדי המשחק או האימון.
2. קרע של המיניסקוס. שכיח מאוד בקרב שחקני כדורגל שסופגים לעיתים קרובות מכות חזקות וישירות בגפיים התחתונות, ובכלל זה בברכיים.
דלקות
1. אוסטאוארתריטיס: דלקת ניוונית של המפרקים. זוהי דלקת המפרקים השכיחה ביותר, והיא פוגעת בעיקר במפרקים נושאי המשקל בגוף: ברכיים, ירכיים וקרסוליים. כאשר דלקת כזו מאובחנת, היא דורשת מעקב של רופא משפחה או ראומטולוג.
2. שגרון (ראומטואיד ארתריטיס): דלקת מפרקים אוטואימונית שעלולה לפגוע בברכיים. הדלקת הזאת נפוצה יותר בקרב נשים, והיא מאובחנת בדרך כלל בגיל צעיר, בין גיל 20 ל-30, ודורשת מעקב צמוד של רופא משפחה או ראומטולוג.
3. גאוט: דלקת במפרק שנגרמת עקב שקיעה של גבישי חומצת שתן (חומצה אורית) במפרקי הגוף – בכללם הברכיים.
4. דלקת זיהומית של הברך, שגורמת לכאבים עזים, לאודם ולחום. עניין כזה דורש טיפול באשפוז.
5. דלקת בגיד הפטלה: בעקבות פעילות גופנית מאומצת עלולה להיגרם דלקת מכנית בגיד הפטלה שאחראי לייצוב פיקת הברך למקומה.
פגיעות אחרות
1. בעיה במפרק סמוך, כמו מפרק הירך, הקרסול וגם הגב התחתון - עלולה לגרום לכאב בברך.
2. אוסגוד־שלאטר, או כפי שנהוג לכנות אותם: "כאבי גדילה". שכיח בגיל ההתבגרות. בדרך כלל חולף הכאב הזה לגמרי עם סיום תהליך הגדילה של העצמות.
3. סינדרום פטלו־פמורלי. הגיד שמייצב את הפטלה במקומה מחובר לשריר הארבע ראשי. בעת פעילות ספורטיבית עלול הגיד הזה להימתח ולגרום כאב בקדמת הברך - שכיח בקרב צעירים שעוסקים בספורט.
מה עושים?
כואבת לכם הברך? – התחילו בביקור אצל רופא המשפחה שלכם. הוא, בדרך כלל, ייתן לכם הפניה לצילום של הברך הכואבת ולעיתים גם לבדיקות דם. ברוב המקרים די בכך כדי להגיע לאבחנה. במקרים אחרים תמשך שרשרת האבחון עוד, ואתם תופנו לאורתופד או ראומטולוג לשם קבלת אבחנה סופית של הגורם לכאבים ולהתאמת טיפול מתאים. אם הכאבים נגרמו בעקבות פגיעה בברך - פגיעת ספורט או תאונת דרכים - פנו מיד למוקד החירום של הקופה או לחדר מיון. אל תחכו.
אם לא מדובר בשבר, כאבי הברכיים חולפים בדרך כלל בעזרת טיפול פשוט: מנוחה, משככי כאבים ממשפחת NSAIDS (כמו ארקוקסיה), חבישה של הברך ופיזיותרפיה
משך הזמן שבו סובלים מכאבי ברכיים תלוי בסוג הפגיעה. לעיתים הבעיה חולפת מעצמה בתוך כמה ימים עד שבועות, אך לעיתים היא עלולה להימשך חודשים ארוכים
איך לומדים לחיות עם כאבי ברכיים כרוניים?
מקפידים על כמה כללים פשוטים:
1.תקופת מנוחה, שאורכה ייקבע על ידי הרופא המטפל שלכם. החזרה לפעילות תהיה הדרגתית, כדי למנוע את הידלדלות השרירים באזור הברך
2. טיפול פיזיותרפי רצוף
3. חבישת הברך, כדי לייצב אותה ולהקל על הכאב
4. משככי כאבים, אם צריך
5. אם לכאב מתלווה משקל יתר, כדאי לנסות לרדת במשקל כדי להפחית את העומס מהברכיים
6. פעילות גופנית מתונה לגפיים התחתונות, לפי המלצת הרופא או הפיזיותרפיסט