הרפואה המערבית הממסדית היא תחום אקלקטי שאסף לתוכו שיטות טיפול מגוונות ששונות מאוד אחת מהשניה. כירורגיה של העין – למשל - היא תחום טכנולוגי ומנואלי, שונה לגמרי מהטיפול במחלות זיהומיות שבנוי כולו על ניתוח אנליטי של גורמי סיכון ועמידות של חיידקים ושימוש בתרכובות כימיות. את אותו הפער אפשר למצוא בין רפואת שיקום לבין פסיכיאטריה, או בין רדיולוגיה (טיפול בהקרנות) לבין גסטרואנטרולוגיה. הבסיס המשותף לכל המקצועות והטכניקות, הוא שהן נועדו לריפוי מחלות מוגדרות, לפי קריטריונים ברורים ועל סמך מחקרים שנערכים לפי כללים מוסכמים מראש
(כמו DOUBLE BLIND ו- PLACEBO CONTROL).

צמחי מרפא הם דוגמה טובה שבה אני נוהג לפתוח שיחות שאני מקיים עם רופאים מהקהילה בנושא שילוב הרפואה המשלימה. האספירין היא התרופה הכימית הראשונה. החומר עצמו מקורו בצמח, בעץ ערבה, והוא מוזכר בכתבי היפוקרטס. עד להתחלת הייצור של האספירין, כל "התרופות" בהן השתמשו אבותיי הרופאים, היו צמחי מרפא, מלחים ותרכובות טבעיות. את הצמח
(ST JOHN WART(HYPERICUM PERFORATUM ארזו בכמוסות, כמות שהוא, ללא שינוי כימי, והוציאו לשוק בתור תרופה נגד חרדה ודכאון בשם REMOTIVE. ה- DIGOXIN שנמכר היום לחולי לב במרשם רופא, זהה לתרכובת שזוקקה מצמח ה- DIGITALIS LANATA במאה השמונה עשרה.

יחד עם זאת, לרופא שגדל על עקרונות המדע המערבי של סיבה ותוצאה, הוכחה בניסוי מבוקר והדגמת מנגנון הפעולה של ההתערבות, קשה לקבל טכניקות של הרפואה המשלימה כמו דיקור סיני, המבוססות על תיאוריה לא מדעית ולא מערבית. ובכל זאת, בעשרים השנים האחרונות הולכות ונכנסות טכניקות טיפול של הרפואה המשלימה לתוך הרפואה המערבית. הסיבה היא שאנשי רפואה מערבית למדו והתנסו בטיפולים אלה והחלו לחקור אותם ואת השפעתם בכלים של המדע המערבי. אם תכנסו לאחת הספריות הרפואיות באינטרנט ותחפשו "דיקור סיני" תמצאו עשרים וחמש אלף מחקרים. אלה המחקרים שנחשבים מהימנים ומבוססים מספיק כדי להכנס להגדרה של מחקר רפואי.

הרפואה הסינית מבוססת על ההנחה כי לאורך הגוף עוברים מסלולי אנרגיה בהם זורם צ'י. הצ'י מפעיל את מערכות הגוף השונות ושומר על האיזון וההרמוניה בינהם. איזון בין ניגודים (יין ויאנג) ביחד עם זרימה חופשית של צ'י בערוצים (מרידיאנים) יוצרים יחד את הבריאות התקינה. חוסר איזון או הפרעה בזרימה יגרמו למחלה. את ההפרעות בזרימת הצ'י מתקנים על ידי דקירה במחטים לאורך הערוצים. גם אם ההסבר נשמע לכם מופרך, ההוכחות ממחקרים מבוקרים ברמה רפואית היו מספיק חזקות כדי לשכנע את הגופים הרפואיים הגדולים בעולם. אותם גופים שכל העוסקים באותו תחום ברפואה מקבלים כפוסקי הלכה. ה- AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS ממליץ על דיקור סיני בילדים עם מיגרנה או כאב ראש בתדירות גבוהה, על מנת שלא יצרכו משככי כאבים. כמו גם, בנערות עם כאבי מחזור או ENDOMETRIOSIS כדי להימנע ממתן גלולות בגיל צעיר.

הדיקור הסיני הוכח כיעיל במגוון רחב של בעיות בריאות: כאבים מכל הסוגים, כאבי ראש, כאבי גב, כאבי מחזור, כאבי פרקים וכאבים נוירופתיים. הדיקור מסייע לסובלים מאלרגיה ואסטמה. הוא עוזר גם לחיזוק מערכת החיסון ולהתמודדות עם מחלות החורף. הדיקור יעיל נגד דיקור ועל בסיס זה פותח הצמיד שמסייע לחולי סרטן להתמודד עם הבחילות שהכימותרפיה גורמת. את אותה נקודת לחיצה מלמדים היום נשים בהריון הסובלות מבחילות והקאות.

המושג "מחלה פסיכו-סומטית" נשמע מיושן כיוון שהרפואה המערבית הבינה שמתח, חרדה ודכאון מחמירים כל מחלה גופנית. גם כאשר מדובר במחלה "כימית" מטבולית כמו סכרת, הוכח כי חולי סכרת הסובלים מדכאון ולא מקבלים טיפול נגד הדכאון, יפתחו סיבוכים קשים יותר במהירות רבה יותר. זהו כנראה חלק מההסבר לכך שטיפולי מגע, עיסוי ורפלקסולוגיה, יעילים בטיפול במגוון רחב של מחלות ולא רק בבעיות אורטופדיות מקומיות. טיפולי מגע מורידים רמת דחק ומשפרים את מצב הרוח ואת ההשפעה הזו אפשר לראות בשיפור הסימפטומים בבעיות עור, איזון לחץ דם, הפחתת כאבים מכל הסוגים, בעיות של מערכת העיכול ובעיות מחזור.

ההפרדה בין רפואה מערבית לרפואה משלימה נעשית עוד יותר אבסורדית כאשר מתייחסים לתחומים כמו אוסטאופתיה וכירופרקטיקה. שני המקצועות עוסקים בבעיות שלד ושרירים. הטיפול נעשה בעיסוי, מתיחות, ומתן תרגילים לעבודה בבית. שתי השיטות נולדו בארצות הברית בסוף המאה התשע עשרה והן מבוססות על הכרת האנטומיה והפיזיולוגיה של גוף האדם. כלומר, הן מבוססות על אותה ביולוגיה שעליה מבוססת הרפואה המערבית. האבחנה לפיה עובד המטפל בשיטות אלה, היא האבחנה המערבית המקובלת: בלט דיסק, עקמת, דלקת בגיד או במפרק וכן הלאה. רבות מהטכניקות של המגע והמתיחה נעשות גם במסגרת טיפולי הפיזיותרפיה. האוסטאופתיה והכירופרקטיקה יעילות לאותן בעיות שלד ושרירים, בהן מטפלים אורתופדים ופיזיותרפיסטים.

מבין השיטות השונות של הרפואה המשלימה, ההומיאופתיה היא מעוררת המחלוקת הקשה ביותר (CONTROVERSIAL). ספריות של מאמרים נכתבו בעד ונגד יכולת הזכרון של המים, כמו גם על מספר החלקיקים של החומר הפעיל והריכוז שלו בתמיסה שמקבל המטופל. את הדיון הזה אני לא רוצה לשחזר, עשו את זה קודם לפני. ההומיאופתיה קיימת ומקובלת על הציבור המערבי למעלה ממאתיים שנה. בהודו היא נחשבת אחת משיטות הרפואה הממוסדת, יחד עם האיור-וודה והרפואה המערבית. אני רוצה להכיר לכם את ההומאופתיה, את תפיסת העולם שעומדת מאחורי השם. הומאופתיה מגדירה מחלה כהפרעה בבוחן המציאות ביחס לגורם מסוים. כלומר, מחלה היא מצב של תגובה מופרזת ומוגזמת לגירוי. יהיה קל להבין זאת דרך דוגמה: אבק גורם לכולנו להתעטש בתגובה. זהו מנגנון ניקוי והגנה של הגוף. כאשר אותו אבק גורם לאדם מסוים לפתח התקף אסטמה שיכול להגיע למצב של מוות מחוסר חמצן – זו מחלה. כולנו נעלב ונפגע אם מישהו יענה בגסות לפנייה מנומסת ותואמת שלנו. אך אם פלוני פונה בעקבות מקרה כזה לעורך דין ותובע את המעליב בבית משפט ולא מוכן לוותר עד שהוא עובר את כל הערכאות ונדחה, יש לו בעיה.

היפה בהומאופתיה שהיא שואפת להגיע לבסיס של הבעיה, לנקודה הראשונה בה קורית הסטייה מהישר, מהמקובל. כאשר מבינים את המקום הזה, אפשר לראות כי התגובה הלא תקינה, או ההבנה הלא נכונה, מתבטאת בשפע של תופעות. לא אחת מגיע ילד לטיפול בגלל דלקות אוזניים ולאחר מספר מפגשים האימא מספרת כי לא די בכך שדלקות האוזניים פסקו, הוא גם ישן יותר טוב, מוכן לאכול ירקות ששנא קודם והפסיק לריב עם ילדים בבית הספר. סיפורים דומים על תגובות המתפשטות בגלים לתחומים נוספים שלא היו נושא הטיפול, רואים גם בשיטות אחרות של הרפואה המשלימה.

זוהי גם התועלת החשובה שהרפואה המשלימה תביא בסופו של יום לרפואה המערבית. היא לא רק תציע עוד שיטות טיפול יעילות, במקום תרופות או בנוסף לפיזיותרפיה. הרפואה המשלימה תחזיר לנו, בוגרי בתי הספר לרפואה, את הראייה ההוליסטית שאבדה לנו מזמן. ראייה שבה יש תפיסה רחבה של המטופל שכוללת את האישיות, הרגלי החיים והתזונה, העבודה והחברה והתרבות. ראייה שהיא גם מאוד אינדיבידואלית, שרואה את המיוחד והשונה בכל אחד. זו תהיה האינטגרציה האמיתית של הרפואה המשלימה והרפואה המערבית, שתיצור מחדש את הרופאים המצוינים עליהם דיבר William Osler:
The good physician treats the disease; the great physician treats the patient who has the disease.