אנדומטריוזיס, המחלה השקופה

אנדומטריוזיס היא מחלה גניקולוגית דלקתית ותלוית אסטרוגן. בין 10-15% מהנשים בגיל הפוריות חולות בה, ונכון להיום זוהי מחלה כרונית, כלומר - אין כיום טיפול שמציע ריפוי מלא של המחלה.

התלונה העיקרית של מרבית הנשים הסובלות מאנדומטריוזיס היא כאבי ביוץ וכאבי מחזור קשים המתבטאים בכאב בבטן התחתונה, באגן ובגב התחתון סביב מועד הווסת או באופן כרוני. למחלה נקשרות גם תופעות רבות נוספות, ביניהן כאבים ודקירות ברגליים, גלי חום, מיגרנות, עייפות כרונית, מצבי רוח משתנים, הפרעות במתן שתן, הפרעות במערכת העיכול ועוד. 30-50% מהנשים הסובלות מאנדומטריוזיס תסבולנה מקשיי פריון, כלומר קושי להרות במשך יותר משנה לאחר הפסקת גלולות. ולהפך, משערים כי בקרב 25% עד 50% מהנשים הסובלות מבעיות פריון, יימצא אנדומטריוזיס ברקע.

אצל נשים הסובלות מאנדו, תאים הדומים לתאי רירית הרחם הנקראים-אנדומטריום, נמצאים מחוץ לרחם. התאים נמצאים בעיקר באגן ובחלל הבטן (בסביבת הרחם, השחלות והחצוצרות). למה זה כל כך בעייתי? מפני שגם כאשר תאי רירית הרחם נודדים מחוץ לרחם, הם ממשיכים "להתנהג" כתאי רירית הרחם. המשמעות של כך היא שהם מגיבים לשינויים הורמונאליים בגוף האישה וכך הם ממשיכים להתקיים ומסוגלים לגדול או לדמם כשמגיע זמן הווסת החודשית. אולם בניגוד לרירית הרחם שבמקומה הנכון, לתאים אלו לרוב אין להתנקז. הם ממשיכים לדמם ולגדול בעקבות פעילות הורמונלית וכך גורמים לדלקת מקומית ויכולים ליצור נגעים (מעין פצעים) על איברים שונים, וכן הידבקויות בין איברים או ציסטות.

הסיבה להיווצרות מחלת האנדומטריוזיס אינה ידועה וכיום יש מספר תיאוריות המנסות להסביר את התפתחותה. ההנחה הרווחת היא שמדובר בשילוב של גורמים שונים המובילים להתפתחות המחלה.

• מעבר תאי רירית הרחם דרך החצוצרות לחלל הבטן בזמן הווסת. תאי רירית הרחם משתרשים על פני האברים השונים בחלל הבטן ויוצרים את מוקדי האנדומטריוזיס וההידבקויות.
• כישלון מערכת החיסון בזיהוי ופינוי תאי רירית הרחם הנמצאים במיקום שאינו תקין.
• מטפלזיה - תופעה של התמיינות של תא מסוג אחד לתא אחר. תאי מזותל (תאי המעטפת של הצפק) הנמצאים במקומות שונים בגוף, עוברים התמיינות לתאי רירית הרחם.
• מעבר תאי רירית הרחם דרך כלי הדם והלימפה. תאוריה זו מסבירה הימצאות נגעי אנדומטריוזיס מחוץ לחלל הבטן.
• מרכיב תורשתי - גורמים גנטיים ככל הנראה משפיעים על הנטייה להתפתחות המחלה. הסיכון לחלות באנדומטריוזיס גבוה פי 7 עד 10 בקרב בנות משפחה בדרגה ראשונה של חולות אנדומטריוזיס.

אבחון
למרות שכיחותה הרבה והעלייה במודעות, רופאים/ים רבים/ות מפגינים בורות רבה לגבי המחלה, ואחרים מודעים אליה אך מתקשים לאבחן אותה עקב היותה מורכבת, משתנה בין חולה וחולה וקשה לאבחון באמצעי הדמיה. לכן היא מכונה "שקופה". הגיל הממוצע לאבחון אנדו הוא 25-35, אך יש לא מעט נערות שאובחנו בגילאים מוקדמים יותר ונשים שאובחנו בגיל מאוחר. נשים רבות מאובחנות שנים רבות לאחר הופעת הסימפטומים, כ-7-11 שנים בממוצע. למרות שאבחנה חד משמעית של אנדומטריוזיס נעשית באמצעות ניתוח בלבד,  כיום הרופאים/ות המומחים/ות יכולים לקבוע בדיוק של מעל 90% כי המטופלת אכן סובלת מאנדומטריוזיס על סמך בחינה של הרקע הרפואי והסימפטומים, יחד עם בדיקה גופנית.

אפשרויות טיפול

הטיפול התרופתי

לאור הכאב הרב ולעתים כרוני ממנו סובלות החולות, רבות מהן מסתייעות במשככי כאבים, לעיתים לאורך זמן רב.

על כאבים מתונים יותר ניתן להקל באמצעות נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID's)-דוגמת אדוויל, נרוסין, וולטרן, וכד', או שילוב של איבופרופן (כמון נורופן ואדויל) עם פרסטמול (אקמול או דקסמול). השילוב נמצא במחקרים יעיל יותר בשיכוך כאב מכל אחד בנפרד. אופטלגין נוזלי גם הוא יעיל מאוד בהפגת הכאבים.

לכאבים יותר חזקים יש כבר צורך במשככי כאבים במרשם דוגמת טרמדקס, אטופן, זלדיאר וכד'. אלה תרופות יותר חזקות, ופעמים רבות יותר גם גורמות לתופעות לוואי, אך הדבר משתנה בין אחת לשנייה.

בכאבים קשים במיוחד, יינתן מרשם לתרופות נרקוטיות, כגון פרקוסט ואוקסיקונטין. אלה תרופות ממכרות ביותר בשימוש בטווח ארוך ובעלות תופעות לוואי קשות יותר. חשוב להיות עם אצבע על הדופק במהלך לקיחתן ולנסות לקחת אותן לתקופות קצרות בלבד. אופציה נוספת להקלת הכאבים ושיפור תפקודים גופניים רבים לאורך זמן, אשר מורכבת יותר מבחינה בירוקורטית, היא השימוש בקנאביס רפואי. נשים מסוימות עם אנדו' זוכות לקבל רישיון, אך מדובר בהליך ארוך ולעיתים מורכב.

הטיפול ההורמונלי

הטיפול ההורמונלי הוא הנפוץ ביותר שניתן לנשים שלא מתכננות להרות בקרוב. עיקרו בתכשירים אנטי אסטרוגניים אשר נועדו "להרדים" את המחלה באמצעות שליטה במצב ההורמונלי ובכך מניעת שגשוג תאי רירית הרחם והיווצרות נגעים וציסטות. פעמים רבות טיפולים שכאלו אכן משפרים את המצב, אך אין זה נדיר שנשים יחושו כאב ואף שגשוג של האנדו גם במהלך הטיפול ההורמונלי. כמו כן, פעמים רבות נשים רבות סובלות מתופעות הלוואי של טיפולים אלו. חשוב למצוא את הטיפול המדויק עבורך, ולהחליף אותו אם ותופעות הלוואי בלתי נסבלות או שכאבי האנדו ממשיכים או מחמירים.

הטיפול הניתוחי

הטיפול הניתוחי הוא באמצעות לפרוסקופיה, שהיא הליך ניתוחי שאינו מצריך פתיחת בטן. הלפרוסקופיה היא גם אבחנתית - נועדה לאבחן האם בכלל קיים אנדו' (והדרך היחידה הבדוקה לאבחן באופן ודאי קיומו של אנדו') וגם טיפולית - במהלך הניתוח צורבים או כורתים נגעים וציסטות, משחררים הידבקויות ולעיתים אף כורתים איברים הנגועים במחלה, בהתאם למצבה של האישה ורצונה להיכנס להיריון (דוגמת חלקים מהמעי, רחם, שחלות וחצוצרות). הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה, ולאחריו יש תקופת החלמה של בין שבועיים לחודש.

ומה עם הנפש?

טיפול נפשי חשוב ביותר בהתמודדות עם מחלה כרונית, ובמיוחד מחלה אשר עלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים, בתפקוד התעסוקתי, המשפחתי והחברתי, בפוריות ועוד. מומלץ להיעזר בטיפול נפשי או רגשי אשר מסייע בעיבוד התחושות וברכישת כלים וטכניקות לאיזון המצב הנפשי, הרגשי והפיזי. ניתן להיעזר בפסיכותרפיה קלאסית, בפסיכותרפיה גופנית או הוליסטית המשלבת גם עבודה עם הגוף ו/או הרוח, בשיטת CBT או ACT  או בטיפולים שונים אחרים המשלבים טיפול שיחתי ועבודה גופנית (לדוגמה, טיפול בתנועה, שיטת Focusing וכד'). בכל מקרה, אל תרגישי לבד, הושיטי יד לעזרה ולמדי לנהל את מחלתך במקום להיות מנוהלת על ידה.