בעיית התנהגות אצל ילדים היא פעולה ששוברת כללים ומוסכמות חברתיות, או פועלת כנגד אחרים. ילדים בעלי הפרעת התנהגות, מתנהגים באגרסיביות הפוגעת בזכויותיהם של אחרים וכוללת אלימות, גניבות, הפרה של חוקים ושל הוראות מבוגרים. ילדים עם בעיות התנהגות מתקשים ליצור קשרים חברתיים, ונוטים להיות אגוצנטריים ומניפולטיביים. הם אינם חשים אמפתיה לצורכיהם ורגשותיהם של אחרים ואינם חשים חרטה לאחר שפגעו באדם אחר. לרוב מדובר פשוט בילדים אשר מתקשים בקבלת מציאות, ומבטאים תסכול רב כאשר אינם נענים להם, מבטאים התנגדות כלפי ציפיות שונות מהם ולא מוכנים לקבל הצבת גבולות. במרבית המקרים הקשיים יבואו לידי ביטוי ביותר מסיטואציה אחת: בבית הספר, בצהרון, בחוגים ובבית. גיל פריצת התסמינים יכול להופיע כבר בגיל שלוש. הממוצע נע סביב גיל שמונה. 5-15% מהבנים ו2-8% מהבנות מתחת לגיל 18 סובלים מההפרעה. קיימת שכיחות גבוהה יותר בקרב ילדים עם איחור התפתחותי (פיגור שכלי, מגוון הפרעות בתחום התקשרות, שיתוק מוחין ועוד).

על רקע מה יכולות לצמוח בעיות התנהגות

• מאפייני אישיות - מזג וטמפרמנט מולד. במרבית המקרים קיימת נטייה גנטית, בחלק מהמקרים יהיה קשור להפרעות קשב או למגוון הפרעות נפשיות כגון נטייה לחרדה ודיכאון.
• משברים משפחתיים - קונפליקטים בין ההורים, או בין ההורים לילד, לחץ בבית הספר, משבר לימודי, משבר חברתי, שכול ואבל.
• שינויים כגון מעבר דירה, גירושין ואובדן.
• חסך בסמכות הורית - קשיים בהצבת גבולות וחילוקי דעות בין ההורים לגבי חינוך הילדים.
• ירידה בשמיעה וראיה – כן כן. גם אלה יכולים להיות בסיס להפרעת התנהגות.

מתי שובבות הופכת לסיבה לדאגה ומתי מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית?

שימו לב לסימנים הבאים:

• רמת החומרה של ההתנהגויות - הפרעות התנהגות יכולות להתבטא בדרגות חומרה שונות החל מנטייה לווכחנות ומריבות פיזיות קלות בין אחים מחד ועד התנהגויות המעוררות דאגה כדוגמת הצתה, ניסיון לפגוע באחרים בעזרת כלי נשק, התאכזרות אל בעלי חיים.
• תדירות הופעתן של ההתנהגויות - כאשר הווכחנות, האגרסיביות והנטייה לריב מופיעות לאורך כל היום, מול כל דמות סמכותית, בכל מקום.
• השפעת בעיות ההתנהגות על התפקוד הלימודי החברתי וההתנהגותי - בעיות התנהגותיות חוזרות ונשנות בבית הספר שגורמות להשעייה, לירידה בלימודים, לפגיעה בקשרים חברתיים.

הנה שתי הפרעות ההתנהגות השכיחות ביותר, ותסמיניהן:

הפרעה מרדנית מתריסה (Oppositional Defiant Disorder)

האבחנה תיקבע כאשר 4 מתוך 8 התסמינים המופיעים מטה, נוכחים בצורה מוקצנת לפחות במשך שישה חודשים, ובנוסף, ההתנהגות מביאה לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי או הלימודי ואינה נגרמת כתוצאה ממצב פסיכוטי.

• נטייה לאובדן שליטה עצמית
• ויכוחים חוזרים עם מבוגרים
• סירוב או התנגדות חוזרים לשיתוף פעולה עם חוקים או הוראות שנקבעו ע"י מבוגרים
• הצקה מכוונת לאנשים אחרים
• האשמת אחרים בטעויות או התנהגות לא נאותה שביצע הנער עצמו
• רגישות מוגברת ונטייה להיפגע בקלות מאנשים אחרים
• נטייה למצב רוח כעוס ורגזני, נטייה לנקמנות

הפרעת התנהגות(Conduct Disorder)

האבחנה תיקבע כאשר מתקיים דפוס מתמשך וחוזר של התנהגות המפרה באופן ברור את זכויות האחר או את נורמות ההתנהגות התואמות את הגיל. הדפוס הזה יתבטא בשלושה ומעלה מהקריטריונים הבאים (הקריטריונים מתקיימים בשנה שטרם קבלת האבחנה ולפחות אחד מהם נוכח בחצי השנה שטרם האבחון):

• אגרסיביות כלפי אנשים או בעלי חיים - איומים והפחדות של אחרים, מעורבות בקטטות אלימות, שימוש בכלי נשק מסוכנים, הפגנת אכזריות פיסית כלפי בע"ח או אנשים, גניבה בנוכחות הקורבן (שוד, סחיטה וכד'), אילוץ אדם אחר למגע מיני.
• הרס רכוש - הצתת אש המכוונת לגרימת נזק משמעותי, הריסת רכוש של אחרים באופן מכוון
• גניבה או הונאה - פריצה לבית או רכב, שימוש בשקרים ורמאות, גניבות של חפצי ערך
• הפרה משמעותית של חוקים - שוטטות מחוץ לבית בניגוד להוראת ההורים מתחת לגיל 13, בריחה מהבית בלילה (לפחות פעמיים, או פעם אחת אך לאורך זמן), היעדרות תכופה מבי"ס מתחת לגיל 13.

טיפול

הטיפול בהפרעת התנהגות הוא טיפול מורכב המותאם לילד ולמשפחה באופן אישי. שיטת הטיפול עשויה להשתנות בהתאם לחומרת הבעיה וההפרעות הנלוות. 

טיפול רגשי נחוץ על מנת לעזור לילד לבטא כעסים ואת הדרכים לשלוט בהם. לעיתים עשוי לסייע טיפול בקבוצה, שמספקת לילד הזדמנות ללמוד על יחסים חברתיים, להתייחס לזולת באכפתיות, ומקום להתמודד בקבוצת השווים. לעיתים יישקל גם טיפול קוגניטיבי- התנהגותי (CBT): טיפול קצר מועד, המתמקד במצוקות ודפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים שגורמים להפרעות רגשיות.CBT עוזר לפתח דפוסים בריאים דרך תרגול מטלות טיפוליות שמטרתן הגברת הביטחון העצמי, הפחתת הצורך בשליטה ופרפקציוניזם, הפחתת מחשבות מעוותות ומטרידות והחזרת תדירות ועוצמת הרגשות הלא נעימים לרמה נורמטיבית.
שימוש בתרופות יכול להינתן כתוספת, לפי חוות דעתו של פסיכיאטר.